אם סיסרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמו של סיסרא מביטה מבעד החלון. ציור של אלברט ג'וזף מור (Albert Joseph Moore) מהמאה ה-19

אם סִיסְרָא מופיעה בפעם היחידה בתנ"ך בספר שופטים, פרק ה', פסוקים כ"ח-ל'. אמו של שר צבא יבין מלך חצור, סיסרא, אשר הוכרע ביד אישה, יעל אשת חבר הקיני, בנבואתה של דבורה הנביאה בספר שופטים, פרק ד'.

דמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם סיסרא היא דמות אנונימית, אך שמה מופיע בקדמוניות המקרא לא' ח-ט בשם : תמך.

הסצנה המקדימה את תיאור אם סיסרא בשירה, מסתיימת בכך שסיסרא נופל, שדוד בין רגליה של יעל (פס' 27) ומיד אחר כך בפס' 28 מתוארת האם שמבין רגליה הגיח סיסרא לחיים.‏[1] דבורה הנביאה, שרה ומהללת את האל על הניצחון במלחמה נגד הכנענים. דבורה מכונה "אם בישראל" בשירה ודמותה מעומתת עם דמות, אם האויב המנוצח.

תיאור הריגת סיסרא בידי יעל אשת חבר הקיני, שמתרחש באוהל, מקביל לתיאור האם המצפה.

בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ‏[2] רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ, פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ, תַּעֲנֶינָּה; אַף-הִיא, תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ. הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא, שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה: צֶבַע רִקְמָתַיִם, לְצַוְּארֵי שָׁלָלוֹ

ספר שופטים, פרק ה', פסוקים כ"ח-ל'

לאחר תיאור הריגתו של סיסרא בידי יעל אשת חבר הקיני בפרק ד', עוברת ההתרחשות לארמונה של אם סיסרא, הממתינה בקוצר רוח לבוא בנה. אם סיסרא, עומדת ומביטה מהחלון ומייבבת, מחכה לבוא בנה ומייבבת (שופט' ה 28). השורש י.ב.ב הוא שורש יחידאי במקרא. בתרגום השבעים מופיע הנוסח, "ותבט אם סיסרא". קבלת נוסח המסורה, מבליט את סערת רגשותיה. עמידתה של אם סיסרא מאחורי החלון המלכותי, המפואר, מהווה ניגוד אירוני לאוהל הפשוט של יעל שבו נרצח בנה .‏[3] לפי תרגום אונקלוס, משמעה, השמעת קול זעקה, אולם על פי הנרדפות עם המילה 'נשקפה', לא מן הנמנע כי המילית 'ותיבב' נגזר מ'בבת עינו' (ספר זכריה ב' יב) במשמע 'הביטה'.

אם סיסרא היא טיפוס מוכר של המלכה-האם, המזוהה בספרות המקרא, אינה נזכרת בפרק ד' אך ממלאת תפקיד מרכזי בפרק ה' 30-28. בעל קדמוניות המקרא עושה שימוש נבון בדברי אם סיסרא:"'הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר...(ה' ל) . וזאת כדי למנוע בעיה מקוראי פרק ד'. בפרק זה מותו של סיסרא עלול להתפרש כעונש לברק בן אבינועם אשר העמיד תנאים לדבורה ליציאתו למלחמה:
בפרק ד' ח נאמר: "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ" בפסוק 9, עונה דבורה: "וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ--כִּי בְיַד-אִשָּׁה, יִמְכֹּר יְהוָה אֶת-סִיסְרָא", בכך משלב בעל ספר קדמוניות המקרא , את הרעיון המובא בפרק ה' - ציפיית אם סיסרא לשלל נשים שבויות חרב - כדברי סיסרא עצמו, קודם שהוא תוקף את ישראל. כך הופכת גאוותו לטעם המר בנפילתו בידי יעל: אלך וארד בזרוע גבורתי להלחם בבני ישראל ואת שללם אחלק לנערי ואת הנשים היפות אקח לפילגשים. ולכן אמר עליו ה' כי זרוע חלשה תלחם בו ואת שללו תקחנה נערות והוא יפול ביד אישה(לא' א).‏[4]

הנשים החכמות שבשרותה, בנות לוויתה מרגיעות אותה ואם סיסרא מקבלת את דיבריהן בשוויון נפש. הן מחכות לסיסרא שיגיע עם השלל. כפי הנראה נערותיה היו נשי שרים. השימוש במונח 'שרות' מרמז כי הכתוב דימה את סיסרא למלך.

דברי האם מחדדים את האירוניה הטראגית, האם מתארת את הניצחון של בנה במלחמה ואילו הקוראים כבר מודעים להפסדו. האם ממשיכה בתיאור תמונת הניצחון ולפיה עסוק בנה באיסוף שבויות - רַחַם רַחֲמָתַיִם. משמעות הוראת המילה 'רחם' היא אישה צעירה והוראת המילה 'רחמתים' משמשת כאן כהכפלה.

באוגריתית נרדפות המילים 'בתולה' ו'רחם'. יש המפרשים 'רחם רחמתים' כמובחרת בנשים.‏[5] הסיומת "תים" משמשת במקרא לא רק לציון הזוגי אלא גם לצורת כפל "פי".‏[6]השימוש במילה רחם על ידי השרות, נועד ליצור הבחנה בין הנשים, השרות ככל שתהיינה חשובות והנשים השבויות.

אם סיסרא ומנהג תקיעה בשופר בראש השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש השנה נהוג לתקוע בשופר, כמאה תקיעות. מנהג זה מכוון לסיפר בספר שופטים ה, שירת דבורה, בו אם סיסרא מייבבת על בנה שבושש לבוא משדה הקרב.

על משמעות ה"תרועה" שבתקיעות השופר מספרת הגמרא במסכת ראש השנה מאם סיסרא:

"שיעור תרועה כג' יבבות : והתניא שיעור תרועה כשלשה שברים. אמר אביי בהא ודאי פליגי דכתיב: יום תרועה יהיה לכם ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון וכתיב באימיה דסיסרא: בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. מר סבר גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל."


חיים גורי כתב על אם סיסרא את השיר "אמו"‏[7].

מוטיב האישה הנשקפת בעד החלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטיב האישה הנשקפת בעד החלון, הוא סצנת דפוס מוכרת במקרא. אם סיסרא נשארת ליד החלון, עד שמגיעה הבשורה המרה. על התבשרותה על מותו של בנה, לא מסופר בפרק. סצנת האישה הנשקפת בעד החלון מרמזת על גורלה של האישה ואבדן ביתה.

עדים לכך משתקפים בסיפורים אחרים במקרא:

מיכל צופה בעד החלון ,בדוד מפזז בעת העלאת ארון ה לירושלים. ציור מאת :פרנצסקו רוסי

ובמקורות בתר מקראים:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהובה אשמן, תולדות חוה, אמהות ונשים נוכריות במקרא, תל אביב: ידיעות ספרים, 2008. עמ' 83-74.
  • לורית רמון, בעד החלון נשקפה:השתקפות המוטיב במקרא ובספרות הבתר מקראית, ספריית הילל בן חיים-הקיבוץ המאוחד, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו גם: פנינה, גלפז פלר, ויולד יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי, ירושלים:כרמל,2006 עמ' 172.
  2. ^ במילה "בֹשֵׁשׁ" מהדהד הפסוק בסיפור מעמד הר סיניספר שמות פרק לב : א וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.
  3. ^ פנינה, גלפז פלר, ויולד יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי, ירושלים:כרמל,2006. עמ' 171.
  4. ^ יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה: מה בין מדרש פנים מקראי למדרש חוץ מקראי, תל אביב:עם עובד, 2009, עמ' 193.
  5. ^ שמריהו טלמון, שופטים:עולם התנ"ך, תל אביב:דוידזון עתי,1994. עמ' 60.
  6. ^ השוו בראשית ד' 24, שופטים ט"ו 16, שמואל ב' י"ב 6.
  7. ^ השיר "אמו", כולל ניתוח באתר מקרא-נט