אם עץ נופל ביער

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עץ שנפל ביער

אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל? היא שאלה או חידה פילוסופית מתחום האפיסטמולוגיה, המעלה שאלות רבות על הקשר בין ידע, התבוננות ומציאות.

החידה הועלתה בצורה מעט שונה כבר במאה ה-18 על ידי הפילוסוף ג'ורג' ברקלי, אולם היא הועלתה בצורה הנוכחית רק בשנת 1910 בכתב עת בשם "physics".

זווית פילוסופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האם משהו יכול להתקיים בלי שמבחינים בו?[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאלה הבסיסית ביותר שעולה מהחידה היא שאלת אפשרות הקיום של עצמים או קולות שאיש אינו מבחין בהם. (האם ייתכן שהצליל שהעץ השמיע קיים, אף שאיש לא מבחין בו?) במאה ה-18 פיתח ברקלי את האידאליזם הסובייקטיבי- גישה פילוסופית הגורסת שעצמים קיימים רק כאשר תופסים אותם. על פי גישה זאת, הצליל אינו קיים, כי אין לקיומו שום משמעות מחוץ לתודעה של בעלי חיים. רעיון זה הוא אבן פינה בפילוסופיה של ברקלי, והוא מיוצג על ידי משפטו המפורסם

"להיות זה להיות נתפש (לטינית: esse est percipi)"

שאלות כגון זו עומדות בבסיס המחלוקת בין שני הזרמים הראשיים באפיסטמולוגיה המודרנית- אמפיריציזם ורציונליזם, כאשר ברקלי מייצג (יחד עם דייויד יום, ג'ון לוק ואחרים) את הגישה האמפיריציסטית.

האם ניתן להניח שהעולם מתפקד באותה צורה כשלא מתבוננים בו?[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – הטיית הנסיין

שאלה זו קשורה לתחומים פילוסופיים נוספים מלבד האפיסטמולוגיה, כגון המטאפיזיקה והפילוסופיה של המדע. פילוסופים ספקנים רבים טענו במהלך ההיסטוריה שלא ניתן להניח הנחות על דברים שאינם נמצאים בתחום הידע שלנו. דייוויד יום הראה שכל הנחות היסוד שלנו למעשה מבוססות על הניסיון, ושלל כך את תקפותן של הנחות אלו. כלומר: על פי יום, אנו מניחים שהעץ משמיע צליל רק בגלל שכל העצים שנפלו בקרבתנו השמיעו צליל, בדיוק כמו אדם שראה רק פרות חומות יניח שכל הפרות חומות. יום כינה את בעיה זו בשם בעיית האינדוקציה.

לדבריו של יום, ושל פילוסופים אמפריציסטים אחרים, השפעה מכרעת גם על הפילוסופיה של המדע. פרנסיס בייקון, פילוסוף ומגן של המהפכה המדעית, ביסס במאה ה-17 את המתודולוגיה האינדוקטיבית ככלי העיקרי למחקר מדעי והסקת מסקנות. המדע שהתפתח לאחר מכן אכן התבסס בעיקרו על אינדוקציה, ועל קביעה וניסוח של חוקים כלליים. הגישה האמפריציסטית שומטת את הקרקע מתחת לרגליה של השיטה האינדוקטיבית, ושל כל המסקנות המדעיות הנוסעות ממנה.

במאה ה-20, עם התפתחות תורת הקוואנטים, נוסף לשאלה זו מימד נוסף, מכיוון שתורת הקוואנטים משרישה באופן מדעי את האפשרות שהתבוננות בתהליך משפיעה עליו. דוגמה מפורסמת לכך הוא פרדוקס החתול של שרדינגר, שבו חתול נמצא במצב ביניים- לא מת ולא חי, מכיוון שאיש אינו מתבונן בו.

מה ההבדל בין דברים כפי שהינם לדברים כפי שאנו רואים אותם?[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלה זו נוגעת בקיומם של עצמים מחוץ לתודעה שלנו. צליל, למשל, יכול להיות מוגדר כ"אות חשמלי הנתפס על ידי המוח" (כלומר- מתוארת חווית הצליל, ולא התופעה הפיזיקלית) על פי הגדרה זו, נפילת העץ אומנם יצרה תנודות באוויר, אך אלו לא נקלטו על ידי אוזנו של איש, ולכן הן אינן מוגדרות כ"צליל".

הפילוסוף האמריקאי קלארנס אירווינג לואיס טבע במאה ה-20 את המונח קווליה, על מנת לתאר את חווית התחושה של עצמים או תופעות. על פיו, אנו מסוגלים לתאר את המונח הפיזיקאלי "צליל", אך לא את הקוואליה שלו. ייתכן שהעץ יצר את התופעה הפיזיקלית, אך הוא לא יצר את הקוואליה "צליל".

גרסאות אחרות לשאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרסה הראשונית של השאלה, כפי שהועלתה על ידי ברקלי, היא לא עסקה כלל בעץ שנופל, אלא פשוט בעצים שעומדים בפארק, ואיש אינו מסתכל עליהם.

ביוני 1883 הועלתה השאלה בגרסה כמעט זהה לזו הנוכחית, בכתב עת בשם "The Chautauquan"- "אם עץ נופל באי בודד ללא בני אדם, האם הוא משמיע צליל?" המגזין ענה על השאלה בסגנון מדעי: "לא. צליל הוא התחושה שנוצרת באוזן כאשר יש תנודות באוויר."‏[1] גם המגזין "סיינטיפיק אמריקן" הציג את השאלה בגרסה דומה, תוך התעלמות מהזווית הפילוסופית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Chautauquan, June 1883, Volume 3, Issue 9, pg. 543