אמאוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התלמידים מזמינים את ישו לביתם. דוצ'יו די בונאינסנייה (1308-1311)
"ארוחת הערב באמאוס" ציור של קאראווג'ו
תבליט: ישו והתלמידים
המקומות השונים שהוצאו כזיהוי לאמאוס שבברית החדשה

אמאוס (יוונית Ἐμμαούς; לטינית Emmaus) הוא יישוב קדום על הדרך בין ירושלים לשפלה שבו, לפי האמונה הנוצרית, פגש ישו שניים מתלמידיו, לאחר שקם לתחייה.

אמאוס במקורות הנוצריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגלות ישו לשני תלמידיו בדרך לאמאוס מתוארת בפירוט בבשורה על פי לוקס:

"וְהִנֵּה שְׁנַיִם מֵהֶם הָיוּ הֹלְכִים בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה אֶל־כְּפָר אֶחָד הַרְחֵק מִירוּשָׁלַיִם כְּשִׁשִּׁים רִיס‏[1] וּשְׁמוֹ עַמָּאוּס׃ וְהֵם נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ עַל־כָּל־הַקֹּרוֹת הָאֵלֶּה׃ וַיְהִי הֵם מְדַבְּרִים וּמִתְוַכְּחִים יָחַד וְהִנֵּה יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ נִגַּשׁ וַיֵּלֶךְ אִתָּם׃ וְעֵינֵיהֶם אֲחוּזוֹת וְלֹא יַכִּירֻהוּ׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשְׂאִים וְנֹתְנִים בָּהֶם יַחְדָּו בַּדָּרֶךְ וַיַּעַמְדוּ וּפְנֵיהֶם זֹעֲפִים׃ וַיַּעַן אֶחָד מֵהֶם וּשְׁמוֹ קְלֵיוֹפָס וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַאַתָּה לְבַדְּךָ גָּר בִּירוּשָׁלַיִם וְלֹא יָדַעְתָּ אֶת־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְתוֹכָהּ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וּמָה הִיא וַיַּגִּידוּ אֵלָיו מַעֲשֵׂה יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי אֲשֶׁר הָיָה אִישׁ נָבִיא גִּבּוֹר בְּפֹעַל וּבְאֹמֶר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְלִפְנֵי כָּל־הָעָם׃ וְכֹהֲנֵינוּ הַגְּדוֹלִים וּזְקֵנֵינוּ הִסְגִּירֻהוּ לְמִשְׁפַּט־מָוֶת וַיִּצְלְבֻהוּ׃ וַאֲנַחְנוּ קִוִּינוּ כִּי זֶה־הוּא הֶעָתִיד לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה זֶה שְׁלשֶׁת יָמִים הַיּוֹם מֵאָז נַעֲשׂוֹּ אֵלֶּה׃ אֶלָּא שֶׁגַּם־נָשִׁים מִקִּרְבֵּנוּ הֶחֱרִידֻנוּ אֲשֶׁר־קִדְּמוּ בַבֹּקֶר לָבֹא אֶל־הַקָּבֶר׃ וְלֹא מָצְאוּ אֶת־גְּוִיָּתוֹ וַתָּבֹאנָה וַתַּגֵּדְנָה כִּי רָאוּ גַּם־מַרְאֵה מַלְאָכִים הָאֹמְרִים כִּי־הוּא חָי׃ וַיֵּלְכוּ אֲנָשִׁים מִשֶּׁלָּנוּ אֶל־הַקָּבֶר וַיִּמְצְאוּ כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ הַנָּשִׁים וְאוֹתוֹ לֹא רָאוּ׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הוֹי חַסְרֵי דַעַת וְכִבְדֵי לֵב מֵהַאֲמִין בְּכֹל אֲשֶׁר־דִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים: הֲלֹא עַל־הַמָּשִׁיחַ הָיָה לִסְבֹּל אֶת־כָּל־זֹאת וּלְהִכָּנֵס בִּכְבוֹדוֹ׃ וַיָּחֶל מִמּשֶׁה וּמִכָּל־הַנְּבִיאִים וַיְבַאֵר לָהֶם אֶת־כָּל־הַכְּתוּבִים הַנֶּאֱמָרִים עָלָיו׃ וַיִּקְרְבוּ אֶל־הַכְּפָר אֲשֶׁר־הֵם הֹלְכִים שָׁמָּה וַיָּשֶׂם פָּנָיו וַיְהִי כְּהֹלֵךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ׃ וַיִּפְצְרוּ־בוֹ לֵאמֹר שְׁבָה אִתָּנוּ כִּי עֶת־עֶרֶב הִגִּיעַ וְנָטָה הַיּוֹם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לָשֶׁבֶת אִתָּם׃ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵסֵב עִמָּהֶם וַיִּקַּח אֶת־הַלָּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם׃ וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵיהֶם וַיַּכִּירֻהוּ וְהוּא חָמַק עָבַר מֵעֵינֵיהֶם׃ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ הֲלֹא בֹעֵר הָיָה לְבָבֵנוּ בְּקִרְבֵּנוּ בְּדַבְּרוֹ אֵלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ וַיִּפְתַּר־לָנוּ אֵת הַכְּתוּבִים." (לוקס 24, 13-32)

המסורת הנוצרית מזהה את אחד התלמידים כ"קליאופס", בעלה של מרים, אחת מאלו שנכחו בצליבה (הבשורה על פי יוחנן פרק 29 פסוק 25), ואת התלמיד השני כ"שמעון" בנו של קליאופס ואחד משבעים התלמידים של ישו.

הבעייתיות בזיהוי האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהוי על פי כתבי יוסף בן-מתתיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמאוס נזכרת אצל יוסף בן מתתיהו שציין כי במאה ה-1 לפנה"ס הייתה עיר קטנה, שתושביה נמכרו על ידי גאיוס קסיוס לונגינוס לעבדים. עוד ציין יוסף בן-מתתיהו, כי לאחר דיכוי המרד יישב אספסיאנוס באמאוס שמונה מאות חיילים משוחררים "הנפטרים מעבודות הצבא"‏[2], ושינה את שמה לניקופוליס, היינו "עיר הניצחון". אולם בכתבי יד שונים של ספרו של יוסף בן-מתתיהו מופיעים מספרים שונים המציינים את מרחק הקולוניה של אספסיאנוס מירושלים. לעתים מופיע המספר 60 סטדיות (11 ק"מ) ולעתים 30 (5.5 ק"מ), ונראה כי מדובר בשני מקומות שונים. האתר הראשון הוא עיירה בגבול עמק איילון שנודעה לאחר דיכוי המרד הגדול בשם ניקופוליס. האתר השני, ככל הנראה "קולוניה אמוסה", שכן בקרבת מוצא הנקראת במקרא המצה. במקום זה יישב אספסיאנוס חיילים משוחררים, ושם האתר השתמר בשמו של הכפר הערבי קאלוניה:

"הוא החזיק באדמת הארץ כברכושו הפרטי, למעט השטח שנתן לשמונה מאות חיילים למושב לאחר שסיימו את שירותם הצבאי; אדמות אלה היו באמאוס, מרחק שלושים ריס מירושלים."‏[3]

זיהוי על פי הברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברית החדשה מציינת שתי גרסאות למרחקה של אמאוס מירושלים: בחלק מכתבי היד מוזכרת אמאוס במרחק 60 סטדיות מירושלים ובחלקם במרחק 160 סטדיות. כתבי היד המזכירים את המספר 60 רבים בהרבה מאלו המזכירים את המספר 160 (מתוך כ-3,000 כתבי יד של הברית החדשה שנמצאו רק כעשרים מזכירים את המספר 160 סטדיות). יחד עם זאת, הקודקסים המועטים המזכירים את המספר 160 סטדיות הינם בעלי מידת אמינות גבוהה ועתיקים יותר. לדוגמה, אחד מכתבי היד המגדילים את המרחק בין אמאוס לירושלים ל-160 סטדיות הוא קודקס סינאיטיקוס, כתב יד מהמאה ה-4, שהוא אחד העותקים העתיקים והחשובים ביותר של הברית החדשה.

במאה ה-4 קבע אוסביוס באונומסטיקון כי אמאוס שבברית החדשה היא ניקופוליס שבעמק איילון, ובכך אימץ את המספר 160 סטדיות. בעקבות אוסביוס אימץ הירונימוס את הזיהוי בתרגומו ללטינית של האונומסטיקון, אף כי בתרגומו לוולגטה הוא השאיר את המספר 60. על סמך אנלוגיה מעורפלת של שמות ומרחקים, זוהו מקומות שונים בארץ ישראל בתקופות שונות כאמאוס שבברית החדשה: הקסטל, קאלוניה, אבו גוש, עמואס, אל-קובייבה, בית גוברין, חירבת חמסה דרומית מערבית לבתיר, ארטאס הסמוכה לבריכות שלמה ועוד. הוויכוח על הזיהוי המדויק לא הגיע לסיומו, ועד היום מנסים אנשי הכנסייה השונים להגן על הזיהוי המקובל עליהם. נראה כי חשיבות הזיהוי של האתר המקורי נובעת בין השאר מכך שלרבים מהצליינים המבקרים במקומות הקדושים חשיבות המקום הקדוש אינה טמונה רק בזיכרון המסורת ובתפילה, אלא בידיעה כי המקום הוא אותנטי.

האתרים העיקריים המזוהים עם אמאוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי הכנסיות באמאוס ניקופוליס
חזית הכנסייה הצלבנית באבו גוש
הכנסייה הפרנציסקנית באל-קובייבה

אמאוס ניקופוליס: התקופה הביזאנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אמאוס ניקופוליס

השם אמאוס הוא צורתו היוונית של השם העברי חמת או השם הארמי חמתא שמצביע על מרחצאות חמים שהיו במקום. הכפר הערבי עמואס, שהתקיים במקום עד 1967, שימר את השם הקדום "אמאוס". אין כיום ספק כי אמאוס שהתפרסמה בקרבות המכבים ושהייתה ידועה כאמאוס ניקופוליס בתקופה הרומית והביזנטית היא אמאוס שבעמק איילון. על יסוד מסורת מהמאה ה-3, זיהו הביזנטיים את אמאוס של הברית החדשה עם זו המוזכרת בספר מקבים א' ובכתבי יוסף בן מתתיהו. זיהויה של אמאוס במקום זה עמד לה עד לתקופת הצלבנים. המרחק בין אמאוס ניקופוליס לירושלים הוא המכשלה העיקרית לזיהויה עם אמאוס האוונגלית. המרחק, 176 סטדיות מקורב ל-160, אך כאמור, המרחק המקובל כיום על החוקרים הוא זה של 60 סטדיות מאמאוס האוונגלית לירושלים. בתקופה הביזנטית נבנתה במקום כנסייה. לאחר מכן נדדה המסורת לאבו גוש, והכנסייה הצלבנית שנבנתה באמאוס ניקופוליס על חורבות הכנסייה הביזנטית, מתייחסת, כנראה, למסורת אחרת, הקושרת את המקום לאחים המכבים בגלל קרבתו למודיעין. בשנת 1878, ביום שני של פסחא, התגלה בפני מרים בוארדי, נזירה כרמליתית מבית לחם, חזיון, ובו ראתה מקום פלוני עליו נאמר לה: "זה המקום בו ישוע ברך את הלחם, בביתם של תלמידי אמאוס"‏[4]. לאחר שבועיים הזדמנה הנזירה לאמאוס ניקופוליס וזיהתה את המקום אותו ראתה בחזיון. עקב כך שוב עלה זיהויה של אמאוס ניקופוליס עם האירוע המתואר בברית החדשה, ובשנת 1879 קנו הכרמליתיות את השטח מהכפר הערבי עמואס, ובאתר החלו חפירות. בהמשך הוקם במקום "בית השלום", המשמש מאז 1993 את קהילת בני האושר.

אבו גוש: התקופה הצלבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המנזר הבנדיקטיני באבו גוש

המסורת של זיהוי אמאוס ניקופוליס עם אמאוס האוונגלית נמשכה עד להגעת הצלבנים לארץ. הצלבנים חיפשו אתר במרחק 60 סטדיות מירושלים, על פי המסורת המקובלת באירופה. הצלבנים הגיעו במהלך החיפוש אחר אמאוס האוונגלית לקריית אל ענב (כיום אבו גוש), הנמצאת על הדרך הראשית מיפו לירושלים. קריית אל ענב הייתה אכן מרוחקת כ-60 סטדיות מירושלים ועל כן נמצאה מתאימה על ידי הצלבנים לזיהוי עם אמאוס האוונגלית. בעקבות הזיהוי נבנו במקום מנזר בנדיקטיני ומאוחר יותר כנסיית גבירתנו של ארון הברית.

אל-קובייבה: ימי הביניים ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כנסיית אל-קובייבה

מעיון קפדני במסלולי הצליינים הלטיניים, נראה כי הזיהוי של אמאוס בקובייבה לא היה קיים במאה ה-12, אז רווחו שני הזיהויים של אמאוס בניקופוליס ובאבו גוש. הכפר הפרנקי באל-קובייבה היה יישוב הקבע הראשון במקום והוא נבנה בשנות העשרים של המאה ה-12. בתקופה זו נבנתה במקום כנסייה שנראה כי שימשה ככנסייה קהילתית (פרוכיאלית) ולא היה לה קשר למסורות אמאוס. כאשר גורשו הצלבנים מירושלים ומהרי יהודה במחצית המאה ה-13, נאלצו עולי רגל נוצרים לעלות מיפו לירושלים דרך רמלה ונבי סמואל. האיסור לבקר במקומות הקדושים שמסביב לירושלים גרם לנדידת מסורות עתיקות לאתרים נגישים. הימצאותה של קובייבה על הדרך שבה הלכו, שרידי הכנסייה מימי הביניים באתר, וריחוקה של קובייבה כשישים סטדיות מירושלים, התאימו למקורות. מורי הדרך הפרנציסקנים שליוו את הצליינים החלו לגבש בתקופה זו את הזיהוי של אמאוס עם אל-קובייבה. בראשית המאה העשרים נבנתה במקום כנסייה פרנציסקנית שהוקדשה ב-1902.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים גורן, המוסדות הנוצרים באבו ע’וש בעת החדשה, קתדרה, 62 (1991), עמודים 80- 106
  • יוחנן מנור, "המסורות השונות על מקומה של אמאוס", קרדום, 6,(1979), עמודים 26-21.
  • Bagatti Bellarmino, Emmaus-Qubeibeh, Franciscan printing press, Jerusalem 1993
  • Michel Vincent, Le Complexe Ecclésiatique d’Emmaüs-Nicopolis, Université de Paris Sorbonne, Paris IV, Paris, 1996-1997, Library of Beatitudes in Emmaus Nicopolis
  • Sabino de Sandoli, The sanctuary of Emmaus and Nearby Biblical Sites, Franciscan printing press, Jerusalem1966
  • Vincent L H et Abel F. M, Emmaus sa Basilique et son Histoire, Pairs 1932

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארוחת הערב באמאוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נוסח אחר 160 ריס.
  2. ^ "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים", חלק ז'.
  3. ^ "תולדות מלחמת היהודים ברומאים", יוסף בן-מתתיהו, 7, 217.
  4. ^ שלט הדרכה באתר.


חייו, מותו, ותחייתו של ישו
ישו
הבשורה למרים - הביקור - הולדת ישו - סגידת הרועים - שלושת האמגושים - טבח התמימים - הבריחה למצרים - ישו בין המורים - טבילת ישו - פיתויו של ישו - החתונה בקנה - הדרשה על ההר - הדרשה על המישור - השומרוני הטוב - ההשתנות - הכניסה לירושלים - הסעודה האחרונה - הייסורים בגן
הפסיון של ישו: מאסרו של ישו, חקירת ישו בידי הסנהדרין, משפטו של ישו בפני פונטיוס פילאטוס, צליבת ישו
קבורת ישו - תחיית ישו - נס הדגים השני וההבטחה לפטרוס - הפגישה באמאוס - העלייה השמיימה - הביאה השנייה