אמה לזרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמה לזרוס (באנגלית: Emma Lazarus;‏ 22 ביולי 1849 - 19 בנובמבר 1887) הייתה משוררת אמריקאית שששימשה מופת לנשים יהודיות שנתפסו להתעוררות יהודית.

לזרוס נולדה בניו יורק למשפחה יהודית אריסטוקרטית בעלת מורשת מעורבת - ספרדיה ואשכנזיה - ובגיל צעיר התגלתה כמשוררת רגישה, אך מעולם לא קיימה קשרים הדוקים עם הקהילה היהודית. האנטישמיות והגל הראשון של מהגרים יהודים ממזרח אירופה זעזעו אותה מאוד. ב-1882, בפרץ של אנרגיה יצירתית, הופיעה כמגינה נאמנה של זכויות היהודים, כמשוררת הלאומית של ההתעוררות היהודית וכתומכת הבולטת ביותר ב"תנועה היהודית הלאומית" ששמה לה למטרה להקים מדינה יהודית חופשית. שירה המצוטט "הדגל היהודי" שחובר באביב 1882, החל במלים "עורה ישראל, עור" והסתיים בנימה לוחמנית:

	"הו אל תדמה כי גוועה אש הקרב, אל תאמר כי כבה האור הטמיר! עם תורת משה ונבל דוד, כוחך העתיק עוד ישוב להאיר. עזרא חדש עוד יקום ויהי להניף את הדגל היהודי".

באיגרת ליהודים היא קראה להם "להעמיק ולזרז את מקורות ההתלהבות היהודית" בתגובה לכך שהיהודים נמצאים עתה ב"עין הסערה של ההיסטוריה שלנו". בתוך זמן קצר קשרה אמה לזרוס קשרים הדוקים עם המוציא לאור של ה-American Hebrew, שבו הופיע חלק גדול מעבודתה, והחלה ללמוד עברית. עיקר הענין שלה היה בשימת הדגש על נאמנות לכלל ישראל ובהדגשת סגולות האחדות, המשמעת והארגון למען ההתחדשות היהודית הלאומית.

מאחר שהושפעה מסופרים כגון ג'ורג' אליוט, לורנס אוליפנט ולאון פינסקר, נטשה את הספקנות הקודמת שלה לגבי הלאומיות היהודית – ההתיישבות המחודשת בארץ ישראל, והפכה לאחת החסידות המסורות ביותר לאמונה החדשה. היא דבקה בה כאילו הייתה דת בוגרת ובשלה, ובעשותה זאת הבינה שאינה לבד: "במו עיני ראיתי אנשים שעברו במהירות ובדבקות דומה לשלי לאותה אמונה, בנפשותיהם של אנשים בוגרים ומחושבים, אנשים זהירים ורציניים, שאינם נוטים להיגרר אחר התלהבות מקרית ותעמולה המונית, הכתה האמונה הזאת שורשים עמוקים, ובמקצת המקרים שינתה ללא הכר תאוריות והרגלי חשיבה של שנות נצח".

עם מותה בטרם עת, בגיל 38 ממחלת הודג'קין, הפכה לזרוס למעין קדושה ליהודים שנתפסו להתעוררות של שלהי המאה ה-19. גיליון מיוחד של ה- American Hebrew הנציח את זכרה בדברי הוקרה של "אנשי הספר הבולטים ביותר בתקופה" וחיבורה "איגרת ליהודים" שפורסם כקונטרס ב-1900 המשיך להופיע בדפוס במשך שנים רבות על ידי הפדרציה הציונית של אמריקה. פטירתה הותירה את התנועה יתומה מהחוזרת בתשובה החשובה ביותר שלה, מהדמות המשפיעה ביותר, המשכילה ורחבת האופקים ביותר, וממליצת היושר החשובה ביותר (עד ימיה) של הזרם שבתוך זמן קצר יהיה לציונות האמריקנית.

על בסיס פסל החרות נחקק בשנת 1963 שירה של אמה לזרוס ומילותיו הן מעין קבלת פנים המקדמת בברכה את בואם של מהגרים ופליטים, עניים וחסרי בית, הבאים בשערי הזהב של אמריקה הגדולה.

	הבו לי את בניכם היגעים והעניים ערב רב של המונים כמהים לנשום כבני חורין את הפליטה האומללה של חופיכם המשופעים שילחו אותם אלי, חסרי הבית וסחופי הסער בפנס אאיר בואם בשער זה.