אמוץ זהבי

אמוץ זהבי
לידה	14 באוגוסט 1928; פתח תקווה, פלשתינה (א"י)
פטירה	12 במאי 2017 (בגיל 88); תל אביב-יפו, ישראל
ענף מדעי	זואולוגיה, ביולוגיה
מקום מגורים	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב
פרסים והוקרה	פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה באיכות הסביבה, ה'תש"ם
בן או בת זוג	אבישג זהבי
תרומות עיקריות
	תאוריה של עקרון ההכבדה

אָמוֹץ זהָבִי (14 באוגוסט 1928 – 12 במאי 2017) היה זואולוג וביולוג אבולוציוני ישראלי, פרופסור באוניברסיטת תל אביב ואחד ממייסדי החברה להגנת הטבע. הוא נודע בעולם בעיקר בזכות תאוריית עקרון ההכבדה שהגה ופיתח בשנת 1975. בשנת 1985 זכה זהבי יחד עם עזריה אלון, בשם החברה להגנת הטבע, בפרס ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהבי נולד בפתח תקווה ולמד בבית הספר "אחד העם" בעיר.^[1]

בגיל 12 פגש אמוץ לראשונה את פרופ' היינריך מנדלסון, שנחשב לאבי שמירת הטבע בישראל. והוא הגדיל את אהבת אמוץ לטבע. בשנת 1947 שכנע פרופ' מנדלסון את אמוץ להתחיל ללמוד לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה העברית. עם תום מלחמת העצמאות המשיך אמוץ בלימודיו והשתלב בצוות של פרופ' יעקוב בן-תור שיצא לסקר מיפוי גאולוגי של הנגב. במהלך הסקר הכיר אמוץ את אביתר נבו, אשר הקים לימים את החוג לביולוגיה במכללת אורנים ואת המכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה, ואת עמירם שקולניק, מראשוני הפיזיולוגים בישראל. פרופ' מנדלסון שרק חיכה להזדמנות, שלח את אמוץ ללימודי תואר שני תוך מחקר בביצת החולה.

אמוץ הוביל את המהלך להקמת המכון לחקר שמירת הטבע במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, והתחיל את לימודי הדוקטורט על התנהגות החורף של הנחליאלי הלבן בישראל. בשנת 1969 החליף עזריה אלון את אמוץ כמזכיר החברה להגנת הטבע. בשנת 1970 חזר אמוץ אל אוניברסיטת אוקספורד כמדען אורח אצל פרופ' דייוויד לאק. בשנת 1971 אמוץ קיבל משרה באוניברסיטת תל אביב. בשנה זו החל לחקור את הזנבנים בחצבה.

אמוץ זהבי היה נשוי לביולוגית אבישג זהבי, שעמה כתב על תאוריית ההכבדה. לזוג שתי בנות ושני נכדים.

קריירה מחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהבי ידוע בעיקר הודות לתאוריה של עקרון ההכבדה, שאותה פרסם ב-1975 בעקבות מחקר על זנבנים, ואשר מסבירה את ההתפתחות של מאפיינים, התנהגויות או מבנים שנראה כי הם מסכנים את הפרט. לדוגמה, הטווס מטפח זנב צבעוני שעלול להקשות עליו להסתתר מפני חיות טרף. התאוריה של זהבי טוענת שמאפיינים אלו התפתחו על ידי ברירה מינית, כאיתות לבנות המין המחוזר. ההתבלטות בשעת סכנה הנובעת מהתכונה המכבידה מהווה סימן שהפרט בטוח בעצמו. באופן פרדוקסלי, הביטחון העצמי המשודר על ידי מאפיינים אלה מרתיע תוקפים פוטנציאליים, ומגדיל את סיכויי ההישרדות של הפרט.

אמוץ זהבי, יחד עם עזריה אלון, יזמו והקימו את החברה להגנת הטבע בשנת 1953, מתוך מחשבה כי יש להקים חברה ציבורית, בעלת תשתית רחבה, שתרכז את הפעילויות השונות בתחום שמירת הטבע. זהבי שימש במשך שנים ארוכות כמזכיר החברה להגנת הטבע. בשנות ה-60 דחף זהבי להקמתו של מרכז למחקר מדעי בנושא שמירת טבע. הוא קיבל תמיכה לכך מהיינריך מנדלסון, שהיה דיקן הפקולטה למדעי החיים, וב-1965 הוקם "המכון לחקר שמירת הטבע" (INCR), אשר זהבי כיהן כראשו עד שנת 1984.

לאחר פרישתו לגמלאות כיהן כפרופסור אמריטוס של המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב,^[2] וניהל את בית-ספר שדה חצבה של החברה להגנת הטבע.

בשנת 1996 פרסמו אמוץ ואבישג זהבי את ספרם "טווסים, אלטרואיזם, ועיקרון ההכבדה". הספר מתאר את התאוריה ומביא דוגמאות רבות החל מעולם החיידקים והחד תאים, ועד לבני האדם.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשזכתה החברה להגנת הטבע בפרס ישראל בשנת 1980 על תרומה מיוחדת לטובת המדינה והחברה בכללה,^[3] צוינו במיוחד שניים ממייסדיה: אמוץ זהבי ועזריה אלון, וכן יואב שגיא.^[4]

בשנת 1994 נמנה עם מדליקי המשואות בפתיחת חגיגות יום העצמאות.

באוגוסט 2008 קיבל, במסגרת חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, פרס על מפעל חיים בשל תרומתו לאיכות הסביבה.^[5] ב-2016 הוענק לו פרס על מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה.^[6]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהבי הכיר את אשתו, אבישג קדמן-זהבי, במהלך לימודיהם המשותפים באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג לביולוגיה. השניים נישאו ב-1954. השניים שיתפו פעולה במחקרי שדה רבים, בעיקר בתחום הטימליים.