אמות מידה פיננסיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אמות מידה פיננסיות (Covenants) הן התניות שנקבעות בחוזה הלוואה שחברה לווה חותמת עליו, ומטרתן להגן על המלווה (נותן האשראי). מטרת ההתניות היא לוודא שלא יחול שינוי לרעה במצבו של הלווה וביכולתו להחזיר את ההלוואה. התניות אלה מקובלות בעיקר בהלוואות לגורמים עסקיים.

בהתניות אלו קובע המלווה כי החברה הלווה צריכה לעמוד בדרישות מינימום של יחסים פיננסיים מסוימים. הלקוח צריך לעמוד באמות מידה פיננסיות שיספקו למלווה כיסוי כלשהו לסיכון אליו הוא נחשף. הכוונה היא ליחסים בין סעיפים שונים במאזן החברה, כמו היחס בין החוב להון העצמי או היחס בין ההון העצמי לסך המאזן, יחסי נזילות, רמת ביטחונות מסוימת וכדומה.

אי עמידה בהתניות עלולה לגרור דרישה של המלווה להעמיד לפרעון מיידי את כל התחייבות החברה כלפיו ואף לחלט ערבויות. במקרים מסוימים המלווים מגבילים את היקף הדיבידנד לשיעור מקסימלי מסך רווחי החברה.

סוגים שונים של אמות מידה פיננסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. שמירה על יחס הון עצמי למאזן
  2. שמירה על סכום ההון העצמי
  3. הכפפת הלוואות בעלים / שטרות הון לאשראי
  4. הגבלה על מינוף בנקאי
  5. עודף תזרימי מפירעונות של הלוואות בבנקים אחרים
  6. דיבידנד כמקור פרעון אשראי
  7. EBITDA
  8. חוב לקוחות ביחס לאשראי הבנקאי הכולל

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P Economy.png ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.