אמילי דיקנסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמילי דיקנסון

אמילי אליזבת דיקנסוןאנגלית: Emily Elizabeth Dickinson;‏ 10 בדצמבר 183015 במאי 1886) הייתה משוררת אמריקאית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאגרוטיפ משנת 1859 (בערך), ככל הנראה של דיקנסון וחברתה קייט סקוט. התמונה פורסמה לראשונה ב-2012 על ידי מכללת אמהרסט.

דיקנסון נולדה במאה ה-19 באמהרסט, מסצ'וסטס (ארצות הברית) למשפחה אמידה, שהייתה ידועה בתמיכתה במוסדות החינוך המקומיים. סבה של אמילי, סמואל פלאור דיקנסון, היה ממייסדי אמהרסט קולג', ואביה עבד כעורך הדין ומנהל הכספים של המוסד. כמו כן שירת אביה בתפקידים מרכזיים בבית המשפט הכללי של מסצ'וסטס, בסנאט המדינה ובבית הנבחרים של ארצות הברית.

דיקנסון גילתה את יעודה כמשוררת במהלך התחייה הדתית שהציפה את מערב מסצ'וסטס בעשורים 1840 - 1850.

דיקנסון חיה את רוב חייה בבית שבו נולדה, טיילה מספר פעמים לבקר קרובים בבוסטון, קיימברידג' וקונטיקט. מרבית עבודתה משקפת לא רק את הרגעים הקטנים של המתרחש סביבה, אלא גם את הקרבות הגדולים והנושאים שהעסיקו את החברה בכללותה. לדוגמה, מעל למחצית משיריה נכתבו במהלך שנות מלחמת האזרחים האמריקאית. דיקנסון נחשבה בעיני סביבתה כתמהונית: היא אהבה ללבוש בגדי לבן וסירבה לקבל אורחים ומאוחר יותר בחייה אף לצאת מחדרה ואת מרבית קשריה החברתיים ניהלה באמצעות התכתבות.

בין הכותבים המשפיעים על השקפת עולמה וסגנון כתיבתה היו ויליאם וורדסוורת' וראלף וולדו אמרסון, שחיבוריהם הוצגו בפניה על ידי ידיד המשפחה בנג'מין פרנקלין ניוטון, אותו דיקנסון החשיבה כמדריך רוחני וכמורה דרך. יש לשער כי כתביהם של לידיה מריה צ'יילד והנרי וודסוורת' לונגפלו השפיעו עליה אף הם. ידוע כי דיקנסון קראה את ספרה של שרלוט ברונטה "ג'יין אייר", אך קשה לדעת את מידת השפעתו עליה. ניתן לציין עובדה, כי לכלבה (מסוג ניופאונדלנד) קראה "קרלו", כשם כלבו של אחד מגיבורי הספר.

במהלך חייה פורסמו רק שמונה משיריה, אך לאחר מותה נחשפו ופורסמו 1776 השירים. שיריה שהתפרסמו בחייה עברו עריכה נרחבת בכדי להתאימם לסגנון התקופה, מפני שמאפייני יצירתה נחשבו בזמנה למשונים. כיום הם מזוהים כחתימת סגנון וצורה. בין היתר יצירתה כוללת: אותיות גדולות במופעים לא שגרתיים, ניקוד טלגפי, מקצבי מזמור, אוף-מקצבים, מספר קולות ומטפורות נרחבות.

דיקנסון נפטרה מדלקת כליות. מילותיה האחרונות היו: "אני חייבת להיכנס, משום שהערפל עולה". בביתה, שם התגוררה מרבית חייה, קיים כיום מוזיאון.

שיריה התפרסמו לראשונה ב-1890 על-ידי שניים ממכריה, תוך עריכה נרחבת. מהדורה שלימה וללא שינויים של שיריה יצאה לאור רק ב-1955.

בשנת 2012 הוציאה השחקנית והזמרת הישראלית אפרת בן צור את האלבום "Robin" ובו תשעה משיריה של דיקנסון אותם הלחינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]