אמיל אוז'יי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמיל אוז'יי

אמיל אוז'ייצרפתית: Émile Augier‏; 17 בספטמבר 1820 - 25 באוקטובר 1889), מחזאי צרפתי.

אמיל אוז'יי, שהיה נכדו של הסופר גיום פיגו-לברון, נולד בעיר ואלאנס (כיום בחבל רון-אלפ בצרפת) למשפחה בורגנית. כאשר היה בן שמונה שנים משפחתו עברה להתגורר בפריז. הוא קיבל חינוך מעולה בבית הספר אנרי הרביעי שבגדה השמאלית של העיר, התמחה כפרקליט וכתב מחזות בחרוזים.

מחזהו הראשון "כוס התרעלה" (1844) נדחה על ידי התיאטרון קומדי פראנסז, אך הוצג בהצלחה על ידי תיאטרון אודיאון בפריז. מכאן ואילך הקריירה שלו כמחזאי הוכתרה בהצלחה רבה, וב-31 במרץ 1851 נבחר כחבר האקדמיה הצרפתית. באותה שנה כתב את הליברטו לאופרה "סאפו" מאת שארל גונו.

ב-1862 כתב את המחזה "בניו של גיבייה" שבו תקף את חוגי הכנסייה הקתולית, ואשר הועלה על הבמה רק אחרי התערבותו האישית של הקיסר נפוליאון השלישי. הוא הוסיף וכתב מחזות רבים שהאחרון שבהם "לה פורשאמבו" הוצג בפריז ב-1879.

כפי שהוא מעיד על עצמו, חייו היו חסרי מאורעות סוערים, וב-1889 הוא נפטר בביתו בפרבר של פריז קרואסי-סור-סן. ב-1897 הוצבה לזכרו בעיר מולדתו אנדרטה רחבת ממדים שנהרסה ב-1942 במלחמת העולם השנייה, והכובשים הגרמנים עשו שימוש לצורכיהם במתכת שנותרה ממנה.

מחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרוזיו של אמיל אוז'יי מצטיינים בתכונות דרמטיות וכתיבתו מצטיינת בשנינות ובעוצמה. הוא עוסק בעיקר בנושאים חברתיים ופוליטיים.

"כוס התרעלה", הראשון שבמחזותיו, נכתב בתקופה שבה הייתה הדרמה הרומנטית במצב של נסיגה, ומחזהו החשוב הראשון "ההרפתקנית" (1848) כבר מצביע על התנתקותו מן האידאלים הרומנטיים. במחזה "גבריאל" (1849) הבעל, ולא המאהב, זוכה ליחס אוהד. במחזה "נישואיה של אולימפיה" (1855), בשונה מן "האישה עם הקמליות" של הסופר אלכסנדר דיומא הבן, הפרוצה איננה זוכה לאהדה עוד.

במחזות "החצופים" (1861) ו "בניו של גיבייה" (1862) באות על ביטוין תאוות הממון והתשוקה לעוצמה ולשלטון. במחזה "אריות ושועלים" (1869) שנכתב בשיתוף עם ז'ול סאנדו, מגיע אוז'יי לשיא יצירתו. במחזה "ז'אן דה טומרה" (1873) שנכתב אחרי מפלת צרפת מלחמת צרפת פרוסיה ( 1870 - 1871), צליליו המחודשים של הפטריוטיזם נשמעים ברמה.