אמיל אייבינדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמיל אייבינדר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1949 (בן 75 בערך)
קישינב, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק אמן אקורדיון
סוגה מוזיקה עממית ממרחב הדנובה והבלקן, מוזיקה קלה, מוזיקה קלאסית בינלאומית
שפה מועדפת רומנית, עברית, רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
aybinder.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמיל אייבינדר (נולד ב-1949[1] בקישינב, מולדובה, אז בברית המועצות) הוא אמן אקורדיון ישראלי, יהודי יליד בסרביה (מולדובה, אז בברית המועצות) המשלב ברפרטואר שלו מוזיקה עממית ממרחב הדנובה והבלקן, מוזיקה קלה וקלאסית בינלאומית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיל אייבינדר נולד בקישינב שבמולדובה. בגיל 7 החל ללמוד נגינה באקורדיון, למד אקורדיון, פסנתר וניצוח בבית ספר תיכון למוזיקה באקדמיה בקישינב. עד עלייתו לישראל בשנת 1990 היה נגן ראשי בלהקות המולדובניות "מיוריצה" ו"ז'וק", והקליט לרדיו ולטלוויזיה במולדובה.

אמיל אייבינדר, הנחשב לאחד מגדולי נגני האקורדיון בעולם, כיהן בעבר כמנהל המוזיקלי של להקת "הורה ירושלים". ב-2000 הוקמה מחלקה לאקורדיון באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים בראשותו, שם הקים את "אנסמבל למוזיקה עממית" שהוא עומד בראשו בתפקיד מנצח, מעבד וסולן.

בשנת 2002 קיבלו אייבינדר ולהקתו את הפרס ע"ש דניאל בנימיני מטעם שר המדע התרבות והספורט דאז, אריאל שרון. מאז זכה אמיל בפרסים נוספים אשר מפורטים מטה. כמו כן מופיע אייבינדר ברסיטלים לאקורדיון, קונצרטים קאמריים בישראל וברחבי העולם.

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונו המוזיקלי של אייבינדר מבוסס על מוזיקות עממיות מרחבי העולם. הרפרטואר המוזיקלי שלו מכיל בין השאר מוזיקות עממיות מהבלקן, ברזיל וצרפת, וכן השפעות ממוזיקה קלאסית, ג'אז מודרני ומוזיקות ים תיכוניות.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2002 פרס שר התרבות והספורט למבצעי מוזיקה בישראל (ע"ש דניאל בנימיני).
  • 2012 מקום ראשון בתחרות הבינלאומית למוזיקה יהודית באמסטרדם (רביעיית אמיל אייבינדר ווירה ליזינסקי).
  • 2019 מקום ראשון בתחרות הבינלאומית לאקורדיון בליברפול, מטעם ארגון האקורדיון הלאומי של בריטניה.

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2003 מהבלקן לירושלים (מספר קטעים באלבום זה הם עיבודים מחודשים ליצירותיו של נחום היימן)
  • 2007 דוינה
  • 2014 דסדה אל אלמה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jeroen Nijhof