אמלגם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמלגם בשן

אמלגם (או אמלגמה) הוא סגסוגת מתכתית המצויה בשימוש נפוץ ברפואת שיניים לאורך 150 השנים האחרונות, והוא החומר הדנטלי העתיק ביותר אחרי זהב.

כיום השימוש באמלגם לשחזור שיניים שנוי במחלוקת בשל עדויות מצטברות על הפרשת אדי כספית רעילה לחלל הפה, וערעור המטבוליזם בגוף האדם, מדינות רבות הגבילו מאוד את השימוש למקרים מיוחדים. בשבדיה נאסר השימוש באמלגם "מסיבות בריאות ושמירה על הסביבה".‏[1][2] בנורבגיה ובדנמרק נאסר השימוש באמלגם "מכיוון שיש חומרים טובים יותר ומסיבות של שמירה על הסביבה".‏[2][3]

הרכב האמלגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה מרכיבי האמלגם העיקריים הם כספית, כסף, בדיל ונחושת. בעת ערבוב נתך האמלגם לפני השימוש מוסיפים כספית לתערובת של כסף, בדיל ונחושת, לקבלת הסגסוגת הסופית. האמלגם המודרני מיוצר בצורות שונות, הנפוצות ביותר הן אבקה (כסף-בדיל-נחושת) ונוזל (כספית) המוכנסים למכשיר האמלגמטור, וקפסולות עם ערבוב אוטומטי, המופעלות על ידי מכשיר מיוחד. קיימים מספר נתכים שונים של אמלגם:

  • Low copper - בעל תכולת נחושת נמוכה, כ-63-70% כסף ו-26-28% בדיל.
  • High Copper - בעל תכולת נחושת גבוהה
  • Add mixed - תערובת של סוגים שונים של אמלגם, ב-High copper עד כ-30% נחושת.

בכל סוגי האמלגם, הכספית מהווה כ-50% מכלל החומר, וההבדל הוא בהרכב 50% מנתך המתכות שאינן כספית.

במהלך השימוש באמלגם, יש לשמור על יחסים נכונים בין הנתך הראשוני לבין הכספית. המכשירים המודרניים יודעים להגיע ליחסים אלה ללא מעורבות יד אדם. אם תישאר בטעות כספית חופשית, שלא תיקשר כימית לבדיל או לנחושת, יוכל להיגרם למטופל נזק.

מחקרים הראו כי חלק מהכספית משתחררת לחלל הפה, תהליך המרמז על כך שחלק מהכספית אינה נקשרת כימית למתכות האחרות בסתימה. הכספית ממשיכה להשתחרר גם שנים לאחר התקנתה.‏[4]

תהליך העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך העבודה עם אמלגם, הקרוי אמלגמיזציה, הוא תהליך איטי יחסית של שינוי תכונות הסגסוגת על ידי הוספת הכספית. לאחר שהכספית הוספה ועורבבה היטב עם הנתך המקורי, ייקח לסגסוגת מספר דקות, כתלות בכמות הכספית, לקבל את התכונות החדשות ולהתקשות. אלה הדקות שמאפשרות דחיסה של האמלגם לתוך החלל שנקדח בשן על ידי רופא השיניים. ככל שהזמן עובר, החומר מתקשה, ולאחר מספר דקות הוא קשה מספיק וניתן לגלף בו את הצורה המקורית של השן. עם זאת, ההתקשות ממשיכה לאורך תקופת זמן נוספת (עד כחודש), ולכן נהוג לבצע ליטוש של האמלגם רק כעבור שבוע מביצוע הסתימה עצמה.
משרד הבריאות הישראלי מציין‏[5] שבעת החלפת סתימות אמלגם (לסתימת אמלגם חדשה או לסתימה לבנה) עלולה להשתחרר כספית ולהיגרם חשיפה למתכת הרעילה. מספר ארגונים פיתחו שיטות להפחתת החשיפה לכספית בעת החלפת סתימות. בהם IAOMT, ארגון אמריקאי המאגד מאות רופאי שיניים.‏[6] אמצעי הזהירות העיקריים שננקטים הם הזרמת אויר נקי מכספית לאפו של הפציינט, שאיבה אינטנסיבית של האוויר המזוהם בכספית בזמן הסרת הסתימות, שימוש במעטה גומי בפיו של הפציינט. גם הצוות הרפואי נוקט באמצעי זהירות בעצמו.

תופעות לוואי מאמלגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הזמן עסקו יותר ויותר מחקרים ברעילותו האפשרית של האמלגם (בשל הכספית)‏[7]. החוקרים חלוקים במסקנותיהם. כל החוקרים מסכימים כי האמלגם מפריש כספית טהורה שמתאדה לחלל הפה, משם היא ננשמת לריאות, נכנסת למחזור הדם עוברת את קרומי התאים וחודרת את מחסום דם-מוח[8]. לאחר מכן הכספית הופכת אנאורגנית ונותרת בתאים ובמוח. עם הזמן נערמו עדויות‏[9] לרעילות האמלגם והקלה משמעותית בתסמיני מחלות קשות (ולעתים ריפוי מלא)‏[10] לאחר החלפת סתימות אמלגם בחומר אחר. רשימת המחלות אשר חלה בהן נסיגה או רופאו לחלוטין לאחר החלפת האמלגם בחומר שאינו מכיל כספית: מחלות ניווניות הקשורות למערכת העצבים המרכזית (אלצהיימר, פרקינסון, ניוון שרירים, זאבת); מחלות נפשיות (סכיזופרניה, דיכאון, עצבנות והתפרצויות זעם, בלבול); מחלות עור שונות; מחלות דם (לוקמיה, טרימבוציטופניה); מחלות במערכת העיכול; מחלות לב; אי-פוריות; עייפות כרונית, רגישות לחומרים כימיים.

יש רופאים הטוענים שיש לנקוט אמצעי זהירות בעת החלפת הסתימות למניעת זיהום מוגבר בכספית.‏[11]

המחלוקת העיקרית היא על כמות הכספית הנפלטת מסתימות אמלגם והשפעתה על הגוף. המתנגדים לסתימות אמלגם מביאים מחקרים המראים על ספיגה של 3-17 מיקרוגרם כספית ליום. 17 מיקרוגרם כספית ליום היא כמות העוברת את סף החשיפה שהוגדר על ידי ארגוני בריאות. ה-FDA מסיק שנפלטת כמות של 1-5 מיקרוגרם ליום. גם 5 מיקרוגרם ליום חוצה את סף החשיפה שהגדיר ארגון ASTDR.

ה-FDA ו-ADA‏‏[12] גורסים כי האמלגם בטוח לשימוש ומתאים ביותר לשחזור שיניים. מחקר מקיף מ-2008 שמוזכר בפרסומי ADA נעשה מטעם האחוד האירופי על ידי ועדה בשם Scientific Committee on Emerging and Newly Identified Health Risks.

השימוש באמלגם ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמלגם נחשב לאחד מחומרי השחזור הנוחים ביותר לעבודה, הוא הנפוץ ביותר וגם נותן תוצאה מצוינת ואיכותית, שיכולה, בהינתן הכנה נכונה, להחזיק מעמד שנים. עם זאת, חסרונו הבולט של האמלגם הוא צבעו האפור, חסר האסתטיקה. לפיכך, לא נהוג היום לבצע שחזורי אמלגם בשיניים קדמיות, ושם ישתמש הרופא בחומרים שונים בצבע השן, כגון קומפוזיטים או צמנט יונומר הזכוכית.

מדינות רבות החליטו להגביל מאוד או לאסור את השימוש באמלגם: דנמרק, שבדיה, פינלנד, יפן ונורבגיה‏[13]. גרמניה ואוסטריה אסרו את השימוש באמלגם לנשים בגיל הפוריות וילדים. עם זאת, בארצות הברית ובישראל עדיין מצוי האמלגם בשימוש נרחב. על פי משרד הבריאות הישראלי, עלות סתימה לבנה בשקלול אורך חייה וזמן טיפול היא כמעט כפולה מעלות סתימת אמלגם. משרד הבריאות גם אינו ממליץ להחליף סתימות אמלגם קיימות בסתימות לבנות, ומציין כי דווקא בעת הוצאת סתימת אמלגם עלולה להשתחרר כספית לגוף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.