אמלגם
אמלגם הוא סגסוגת מתכתית המצויה בשימוש נפוץ ברפואת שיניים לאורך 150 השנים האחרונות, והוא החומר הדנטלי העתיק ביותר אחרי זהב. כיום השימוש באמלגם לשחזור שיניים שנוי במחלוקת בשל עדויות מצטברות על הפרשת אדי כספית רעילה לחלל הפה, וערעור המטבוליזם בגוף האדם, מדינות רבות הגבילו מאוד את השימוש למקרים מיוחדים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרכב האמלגם
שלושת מרכיבי האמלגם העיקריים הם כסף, בדיל ונחושת. בעת ערבוב נתך האמלגם לפני השימוש מתווספת אליהם כספית, לקבלת הסגסוגת הסופית. האמלגם המודרני מיוצר בצורות שונות, כאשר הצורות הנפוצות ביותר הן אבקה (כסף-בדיל-נחושת) ונוזל (כספית) המוכנסים למכשיר האמלגמטור, וקפסולות עם ערבוב אוטומטי, המופעלות על ידי מכשיר מיוחד. קיימים מספר נתכים שונים של אמלגם:
- Low copper - בעל תכולת נחושת נמוכה, כ-63-70% כסף ו-26-28% בדיל.
- High Copper - בעל תכולת נחושת גבוהה
- Add mixed - תערובת של סוגים שונים של אמלגם, ב-High copper עד כ-30% נחושת.
יצוין כי בכל סוגי האמלגם, הכספית מהווה כ-50% מכלל החומר, וההבדל הוא בהרכב 50% מנתך המתכות שאינן כספית.
במהלך השימוש באמלגם, יש לשמור על יחסים נכונים בין הנתך הראשוני לבין הכספית. המכשירים המודרניים יודעים להגיע ליחסים אלה ללא מעורבות יד אדם. במידה ובטעות תישאר כספית חופשית, שלא תיקשר כימית לבדיל או לנחושת, יוכל להגרם נזק למטופל.
מחקרים הראו כי חלק מהכספית משתחררת לחלל הפה, תהליך זה מרמז על כך שחלק מהכספית אינה נקשרת כימית למתכות האחרות בסתימה. הכספית ממשיכה להשתחרר גם שנים לאחר התקנתה.[1]
[עריכה] תהליך העבודה
תהליך העבודה עם אמלגם, הקרוי אמלגמיזציה, הוא תהליך איטי יחסית של שינוי תכונות הסגסוגת על ידי הוספת הכספית. לאחר שהכספית הוספה ועורבבה היטב עם הנתך המקורי, יקח לסגסוגת מספר דקות, כתלות בכמות הכספית, לקבל את התכונות החדשות ולהתקשות. אלה הדקות שמאפשרות דחיסה של האמלגם לתוך החלל שנקדח בשן על ידי רופא השיניים. ככל שהזמן עובר, החומר מתקשה, ולאחר מספר דקות הוא קשה מספיק וניתן לגלף בו את הצורה המקורית של השן. עם זאת, ההתקשות ממשיכה לאורך תקופת זמן נוספת (עד כחודש), ולכן נהוג לבצע ליטוש של האמלגם רק כעבור שבוע מביצוע הסתימה עצמה.
משרד הבריאות הישראלי מציין [2] שבעת החלפת סתימות אמלגם (לסתימת אמלגם חדשה או לסתימה לבנה) עלולה להשתחרר כספית ולהיגרם חשיפה למתכת הרעילה. מספר ארגונים פיתחו שיטות להפחתת החשיפה לכספית בעת החלפת סתימות. בהם IAOMT, ארגון אמריקאי המאגד מאות רופאי שיניים. [3] אמצעי הזהירות העיקריים שננקטים הם הזרמת אויר נקי מכספית לאפו של הפציינט, שאיבה אינטנסיבית של האויר המזוהם בכספית בזמן הסרת הסתימות, שימוש במעטה גומי בפיו של הפציינט. גם הצוות הרפואי נוקט באמצעי זהירות בעצמו.
[עריכה] תופעות לוואי מאמלגם
עם הזמן עסקו יותר ויותר מחקרים ברעילותו האפשרית של האמלגם (בשל הכספית)[4]. החוקרים חלוקים במסקנותיהם. כל החוקרים מסכימים כי האמלגם מפריש כספית טהורה שמתאדה לחלל הפה, משם היא ננשמת לריאות, נכנסת למחזור הדם עוברת את קרומי התאים וחודרת את מחסום דם-מוח [5]. לאחר מכן הכספית הופכת אנאורגנית ונותרת בתאים ובמוח. עם הזמן נערמו עדויות [6] לרעילות האמלגם והקלה משמעותית בתסמיני מחלות קשות (ולעיתים ריפוי מלא)[7] לאחר החלפת סתימות אמלגם בחומר אחר. רשימת המחלות אשר חלה בהם נסיגה או רופאו לחלוטין לאחר החלפת האמלגם בחומר שאינו מכיל כספית: מחלות ניווניות הקשורות למערכת העצבים המרכזית (אלצהיימר, פרקינסון, ניוון שרירים, זאבת); מחלות נפשיות (סכיזופרניה, דיכאון, עצבנות והתפרצויות זעם, בלבול); מחלות עור שונות; מחלות דם (לוקמיה, טרימבוציטופניה); מחלות במערכת העיכול; מחלות לב; אי-פוריות; עייפות כרונית,; רגישות לחומרים כימיים.
יש רופאים הטוענים שיש לנקוט אמצעי זהירות בעת החלפת הסתימות למניעת זיהום מוגבר בכספית.[8]
המחלוקת העיקרית היא על כמות הכספית הנפלטת מסתימות אמלגם והשפעתה על הגוף. המתנגדים לסתימות אמלגם מביאים מחקרים שמראים על ספיגה של 3-17 מיקרוגרם כספית ליום. 17 מיקרוגרם כספית ליום הנה כמות החוצה את סף החשיפה שהוגדרה ע"י ארגוני בריאות. ה-FDA מסיק שנפלטת כמות של 1-5 מיקרוגרם ליום. גם 5 מיקרוגרם ליום חוצה את סף החשיפה שהוגדר ע"י ארגון ASTDR.
ה-FDA ו-ADA[9] גורסים כי האמלגם בטוח לשימוש ומתאים ביותר לשחזור שיניים. מחקר מקיף מ-2008 שמוזכר בפרסומי ADA נעשה מטעם האחוד האירופי ע"י וועדה בשם Scientific Committee on Emerging and Newly Identified Health Risks.
[עריכה] השימוש באמלגם ברחבי העולם
אמלגם נחשב לאחד מחומרי השחזור הנוחים ביותר לעבודה, הוא הנפוץ ביותר וגם נותן תוצאה מצוינת ואיכותית, שיכולה, בהינתן הכנה נכונה, להחזיק מעמד שנים. עם זאת, חסרונו הבולט של האמלגם הוא צבעו האפור, חסר האסתטיקה. לפיכך, לא נהוג היום לבצע שחזורי אמלגם בשיניים קדמיות, ושם ישתמש הרופא בחומרים שונים בצבע השן, כגון קומפוזיטים או צמנט יונומר הזכוכית.
מדינות רבות החליטו להגביל מאוד את השימוש באמלגם: דנמרק, שוודיה, פינלנד, יפן ונורווגיה. גרמניה ואוסטריה אסרו את השימוש באמלגם לנשים בגיל הפוריות וילדים. עם זאת, בארצות הברית ובישראל עדיין מצוי האמלגם בשימוש נרחב. על פי משרד הבריאות הישראלי, עלות סתימה לבנה בשקלול אורך חייה וזמן טיפול הוא כמעט כפול מסתימת אמלגם. משרד הבריאות גם אינו ממליץ להחליף סתימות אמלגם קיימות בסתימות לבנות, ומציין כי דווקא בעת הוצאת סתימת אמלגם עלולה להשתחרר כספית לגוף.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר המוקדש לרעילות האמלגם
- עדכון של מינהל המזון והתרופות האמריקני בנוגע לשימוש באמלגם
- הצהרת איגוד רפואת השיניים האמריקני אודות אמלגם
- מידע אודות סתימות ממשרד הבריאות של ישראל
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ראו עמוד 3 למטה בדו"ח המקושר
- ^ התייחסות משרד הבריאות לאמלגם
- ^ IAOMT
- ^ רשימה חלקית של מחקרים בנושא ניתן לראות באתר הבא
- ^ (ראו דו"ח של ה-FDA
- ^ מחקרים מדעיים בנוגע לרעילות האמלגם
- ^ רשימת מחקרים בנושא פורסמה באתר של האגודה CONSUMER FOR DENTAL CHOICE
- ^ ראו הדגמה IAOMT בסרטון המקושר
- ^ ארגון רופאי השיניים הגדול בארה"ב
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
