אמליטה גאלי-קורצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמליטה גאלי-קורצ'י

אמליטה גאלי-קורצ'יאיטלקית: Amelita Galli-Curci, ‏18 בנובמבר 1882 - 26 בנובמבר 1963) הייתה זמרת אופרה, סופרן קולורטורה איטלקיה, שנחשבה לאחת הזמרות המעולות בראשית המאה ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאלי-קורצ'י נולדה כאמליטה גאלי למשפחה מן המעמד הבינוני-עליון במילאנו ובנעוריה למדה נגינה בפסנתר. את ההשראה לשירה קיבלה מסבתה. גם מלחין האופרות פייטרו מסקאני עודד אותה לפתח קריירה של זמרת. שירתה של גאלי-קורצ'י הייתה, בחלקה הגדול, תוצאה של למידה עצמית, מתוך האזנה לזמרות סופרן אחרות, קריאת ספרים בנושא שיטות שירה ואימון קולה בעזרת תרגילי פסנתר, כל זאת מבחירתה היא.

הופעת הבכורה של גאלי-קורצ'י באופרה התקיימה בטראני ב-1906, בתפקיד ג'ילדה בריגולטו של ורדי. שבחים לשירתה לא איחרו להגיע מכל רחבי איטליה.

בשנת 1908 נישאה למרקיז לואיג'י קורצ'י וצירפה את שם משפחתו לשמה. הזוג התגרש בשנת 1920 וכעבור שנה נישאה גאלי-קורצ'י להומר סמואלס, המלווה שלה.

גאלי-קורצ'י הרבתה במסעות באירופה ובדרום אמריקה. ב-1915 שרה בשתי הצגות של "לוצ'יה די למרמור" מאת דוניצטי עם אנריקו קארוזו, בבואנוס איירס. היו אלה הופעותיה היחידות עם הטנור האגדי. גאלי-קורצ'י הגיעה לארצות הברית בשנת 1916 כאלמונית, למעשה. היא תכננה שהות קצרה, אבל הופעתה כג'ילדה ב"ריגולטו" קצרה תשואות נלהבות כל כך בשיקגו, שגאלי-קורצ'י נענתה להזמנה להישאר עם האופרה הלירית של שיקגו. היא הייתה חברה בלהקת האופרה עד 1924. בשנת 1916 גם חתמה גאלי-קורצ'י על חוזה הקלטות עם "חברת המכונה המדברת של ויקטור" והקליטה רבות לחברה זו עד 1930. בשנת 1921 הצמטרפה גאלי-קורצ'י למטרופוליטן אופרה בניו יורק ועם הלהקה הזו נשארה נשארעה עד לפרישתה מהופעות אופרה בשנת 1930.

גאלי-קורצ'י הייתה תלמידתו של מורה המדיטציה והיוגה, ההודי פאראמהאנסה יוגננדה.‏[1] היא כתבה את ההקדמה לספרו של יוגננדה משנת 1920, "לחישות מן הנצח".‏[2][3]

כיוון שמאסה בפוליטיקה של בית האופרה וסברה, שהאופרה היא צורת אמנות גוועת, פרשה גאלי-קורצ'י מבימת האופרה בינואר 1930 והתמקדה תחת זאת בהופעות קונצרטנטיות. בעיות גרון הציקו לה במשך שנים רבות ובשנת 1935 עברה ניתוח להסרת זפקת של בלוטת התריס. על אף הזהירות המופלגת שננקטה בשעת הניתוח, שבוצע בהרדמה מקומית, נגרמה פגיעה לקולה. הסברה הייתה, שעצב אל מיתרי הקול, ההסתעפות החיצונית של עצב הגרון, ניזוק בניתוח, וכתוצטאה מכך איבדה את יכולתה לשיר צלילים גבוהים. העצב הזה נודע מאז בשם "עצב גאלי-קורצ'י".

בשנת 2001 "קרוקס ורקאברן עיינו במאמרי עיתונות שנכתבו אותו זמן בעקבות הניתוח, ניהלו שיחות עם עמיתים וקרובי משפחה של המנתח והשוו את הקריירה של גאלי-קורצ'י עם זו של זמרות אחרות" והגיעו למסקנה, שהירידה בטיב קולה לא הייתה, ככל הנראה, תוצאה של פגיעה כירורגית.‏[4] בשנת 1936 ניסתה גאלי-קורצ'י, שלא בחוכמה, את כוחה בחזרה לאופרה בתפקיד מימי בלה בוהם של פוצ'יני, בשיקגו. הניסיון הכאוב הבהיר לה ולזולתה, כי ימי שירתה תמו. אחרי עוד כמה רסיטלים פרשה לחלוטין מהופעות ושארית חייה עברה עליה בקליפורניה, עד מותה בנובמבר 1963 בגיל 81.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Last Prima Donnas, by Lanfranco Rasponi, Alfred A Knopf, 1982. ISBN 0-394-52153-6
  • "הפרימדונות האחרונות", מאת לאנפרנקו רספוני, אלפרד וקנופף 1982.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ *Charles W. Ferguson. The New Book of Revelations: The Inside Story of America's Astounding Religious Cults. New York: Doubleday, Doran, & Company, 1930. , p. 460.
  2. ^ Paramahansa Yogananda. Whispers from Eternity. Los Angeles: Self-Realization Publishing, 1929. , forward.
  3. ^ Yogananda, Swami. Online Whispers from Eternity, first edition. אוחזר ב־2008-01-23.
  4. ^ cite article