אמל נסראלדין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמל נסראלדין
Amal Nasser el-Din (2).jpg
תאריך לידה 31 ביולי 1928
כנסות 8 - 11
סיעה הליכוד

אמל נסראלדיןערבית: أمل نصر الدين; נולד ב-31 ביולי 1928), הוא סופר ישראלי, חבר הכנסת לשעבר מטעם סיעת הליכוד (בשנים 19771988), מייסד ויו"ר בית יד לבנים הדרוזים ואחד ממשיאי המשואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל. אמל משמש כאחד מהדמויות המרכזיות בחברה הדרוזית במדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמל נסראלדין, שמשמעות שמו בערבית הוא תקווה, נולד בכפר דלית אל-כרמל כבנם הבכור של נסיב ושל סעידה ממשפחת נסר-אלדין. בצעירותו עבד כקבלן עבודות כריתת עצים, כשבשלב כלשהו העסיק כ-200 עובדים; כמו כן פעל לגיוס גדוד דרוזי ובו כשבע מאות חיילים. הבסיס הכלכלי שעבודתו הכניסה לו, העניק לו מעמד חברתי בסביבתו. אולם התנהגותו שלא הייתה מסורתית, כדוגמת הבגדים שלבש וחלק מהתבטאויותיו, גררה עימותים שונים.

אבא חושי, ראש עיריית חיפה, העניק לו תפקיד בהסתדרות הכללית, הנוגע למגזר הדרוזי. כמו כן במועצת דלית אל-כרמל כיהן כראש סיעה שישבה באופוזיציה, ובהמשך כסגן ראש המועצה; אמל היה שותף לחיבור הכפר דלית אל-כרמל לחשמל ולמים בשנת 1964, וכן להקמת מפעל "גיבור" לטקסטיל בדלית אל-כרמל שסיפק עבודה לנשים דרוזיות בלבד. לפי המופיע באתר "יד לבנים הדרוזים", פעולה זו שיפרה את מעמד האישה בחברה הדרוזית. בפעילותו עסק אף בענייני תרבות, דרך הקמת מועדונים, בהם נחשף הציבור הדרוזי לתרבות הסביבה.

בנו לוטפי, נהרג בעת מרדף אחרי מחבלים ביום האחרון לשירותו הצבאי (1969). מאורע זה הוביל לפעילות אינטנסיבית של אמל בנושא הטרור ומשפחות שכולות בעדה הדרוזית. בתחילה הצטרף לארגון יד לבנים הארצי. בשנות ה-70 של המאה העשרים פעל להעברת בית אוליפנט בדאלית אל-כרמל לבעלות המדינה כדי שישמש בהמשך כבית יד לבנים. לאחר פנייתו לראש הממשלה מנחם בגין בקשתו נענתה. בשנת 1979 נרכש המבנה על ידי המדינה. בהמשך (1980) הקים את ארגון יד לבנים הדרוזים שקיבל לשימושו את בית אוליפנט. ארגון אשר מהווה את עיקר פעילותו עד היום.

עקב ויכוחים ממסדיים על רצונו להוצאת ענייני הדרוזים מהמחלקה הערבית, פרש מההסתדרות וממפא"י. הוא פנה לתחום העסקי ומונה ליועץ לבעלים של מפעלי "גיבור", גרשון רוזוב. מנחם בגין, ראש סיעת "חרות", זיהה את הפוטנציאל האלקטוראלי של אמל וצירף אותו למפלגתו (1971). בינואר 1977 הושבע אמל לכנסת במסגרת הליכוד, כשהוא מכהן כחבר הכנסת עד שנת 1988. בשנים אלו, פעל לסיוע לקהילה הדרוזית ולשיפור מעמדה, תוך שהוא טוען שישנה עדיפות להשפעה מתוך הסיעות הגדולות ולהשתלבות בחברה הישראלית, מהצטמצמות במפלגה סקטוריאלית.

עם הקמת מפלגת קדימה ב-2005 הצטרף לשורותיה.

בשנת 2008, במסגרת חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, נבחר להיות אחד מששת הזוכרים, באירוע המרכזי של ארגון זוכרים.

נכדו של אמל, רס"ב לוטפי נסראלדין (הקרוי על שם דודו שנפל כחייל צה"ל בעת מרדף) נפל בעת שירותו הצבאי ב-30 בדצמבר 2008 מפגיעת פצצת מרגמה במבצע עופרת יצוקה.[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמל נסראלדין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏אחיה ראב"ד, נקרא על שם דודו שנפל בערבה - ונהרג מפצמ"ר, באתר ynet‏, 30 בדצמבר 2008