אמן האשליות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמן האשליות
The Illusionist Poster.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: The Illusionist
בימוי: ניל ברגר
הפקה: בראיין קופלמן
דיוויד לוויין
מייקל לונדון
קתי שולמן
תסריט: סטיבן מילהאוזר (סיפור קצר)
ניל ברגר(תסריט)
עריכה: נעומי ג'רייט
שחקנים ראשיים: אדוארד נורטון
פול ג'יאמטי
ג'סיקה בייל
רופוס סוול
אדי מארסן
אלינור טומלינסון
מוזיקה: פיליפ גלאס
צילום: דיק פופ
חברת הפצה: קבוצת סרטי יארי
הקרנת בכורה: 18 באוגוסט 2006
משך הקרנה: 110 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 17 מיליון $
דף הסרט ב-IMDb
נורטון בתפקיד אייזנהיים

אמן האשליותאנגלית: The Illusionist) הוא סרט קולנוע שיצא לאקרנים בשנת 2006. הסרט, בכיכובם של אדוארד נורטון, ג'סיקה בייל ופול ג'יאמטי הוא דרמה תקופתית שבויימה על ידי ניל ברגר, בהתבסס על סיפור קצר מאת סטיבן מילהאוזר - "אייזנהיים אמן האשליות" (Eisenheim the Illusionist). הסרט הוקרן בפסטיבל סאנדנס בשנת 2006 ובאירוע הפתיחה של פסטיבל הסרטים הבינלאומי סיאטל באותה שנה. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סצנת הפתיחה של הסרט היא למעשה סצנה מסופו של הסרט (טכניקת אין מדיאס רס). בפתיחת הסרט המפקח הראשי אול (Uhl) (המגולם על ידי פול ג'יאמטי) מדווח לרודולף, נסיך הכתר האוסטרי הנקרא בסרט "נסיך הכתר ליאופולד" (Leopold), על ניסיונו לאסור את אייזנהיים. אול מספר לנסיך את הידוע לו על אייזנהיים: אייזנהיים הוא בנו של נגר פשוט אשר פוגש יום אחד קוסם נודד המראה לו מספר קסמים ונעלם. אייזנהיים הצעיר (המגולם על ידי ארון ג'ונסון) מחליט ללמוד לעשות קסמים, ובשל קסמיו מתאהבת בו סופי, הדוכסית פון טשן (דוכסית שצצין). אייזנהיים הצעיר מכין עבור סופי שרשרת עם תא סתרים ובו תמונתו. עד מהרה אוסרים הוריה של הדוכסית על בני הזוג להיפגש, בשל הבדלי המעמדות. אייזנהיים עוזב את כפרו ושב לווינה 15 שנה מאוחר יותר כאמן אשליות. בהופעה בה נוכח נסיך הכתר וארוסתו - סופי, מתרשם הנסיך מאשליה בה צומח עץ תפוזים לעיני הקהל מתוך עציץ ריק. בהמשך ההופעה מנדב הנסיך את סופי להשתתף באחד הקסמים. אייזנהיים וסופי מזהים זה את זה, ומתחילים להיפגש בחשאי. סופי מגלה לו שהיא עדיין מאוהבת בו, אולם היא אמורה להינשא לנסיך הכתר.

אייזנהיים מוזמן להופיע בפני נסיך הכתר בארמונו, והנסיך מתאמץ לגלות את התכסיסים המאפשרים את האשליות. אייזנהיים מדהים אותו בתכסיס שהוא אינו מסוגל להסביר (מעמיד את חרבו של הנסיך על קצה חודה, ואנשי החצר מנסים ללא הצלחה להרים את החרב מהריצפה, אולם, בדומה לסיפור אקסקליבר, רק הנסיך מצליח להרימה). הנסיך נעלב מהצגה זו ומורה לאול לסגור את המופע.

סופי מגיעה לביתו של אייזנהיים להזהירו, והשניים מגלים אחד לשני את אהבתם ומקיימים יחסי מין. סופי מספרת כי הנסיך מתכוון להדיח את אביו, הקיסר פרנץ יוזף, לאחר שינשא לה וינצל את ההשפעה הפוליטית של משפחתה. אייזנהיים מציע שהם יברחו יחד, אולם סופי אומרת שכל עוד הנסיך חי הוא ירדוף אחריהם ויהרוג אותם.

בלשיו של אול מגלים כי סופי הייתה עם אייזנהיים. ליאופולד מגיע לביתו, משתכר ומכה את סופי. סופי רצה לאורווה, וליאופולד רץ אחריה עם חרבו בידו. לאחר מכן רואים את גופתה של סופי מונחת על גבי הסוס הנמלט מהאורווה. מאוחר יותר חוזרת הסוסה לבדה עם כתמי דם. משלחת יוצאת לחפש את סופי ומוצאת את גופתה מוטלת בנהר. רופא המשפחה מעדכן את אול כי סופי נפטרה מאבדן דם בשל פגיעת חרב בצווארה, ובנוסף מעדכן כי בשמלתה התגלתה אבן חן אדומה.

לאול אין סמכות לחקור אירוע שהתרחש בבית נסיך הכתר, ואדם אחר (שברור לכולם שאינו אשם) נאסר בגין הרצח. אייזנהיים, המתאבל על מותה, מכין מופע חדש בתיאטרון חדש בו הוא מעלה מן האוב רוחות של מתים.

הנסיך מחליט לצפות בהופעה בתחפושת. בהופעה זו מעלה אייזנהיים מן האוב את סופי הטוענת שרוצחה נמצא בקהל. אול מבקש מאייזנהיים להפסיק את הופעותיו אחרת יאסר בעוון מרמה. אייזנהיים מודיע לקהל כי כל הופעתו אשליה, וכי הוא אינו מעלה רוחות מן האוב ובכך שומט את הקרקע מאשמת המרמה. אול מבקש מאייזנהיים כי יפסיק להעלות את רוחה של סופי, אך אייזנהיים אומר שימשיך לעשות זאת על מנת להיות עם אהובתו.

ליאופולד מורה על מאסרו של אייזנהיים ובאמצע המופע, כאשר מופיעה רוחה של סופי ומספרת כי בעת שנרצחה ענדה את השרשרת שלה, עולים השוטרים לבמה לאוסרו, אך הוא נעלם מעיניהם.

אול מחפש בביתו של אייזנהיים ומוצא מחברת ועליה כתוב "עץ התפוז" - אולם בתוך המחברת ישנו תרשים של השרשרת של סופי והסבר איך לפתוח אותה.

בשלב זה חוזרים הצופים לסצנה הראשונה של הסרט בה מספר אול ללאופולד כי מצא מידע המקשר אותו לרצח (הוא גילה את השרשרת באורוות הנסיך, וכן יהלום נוסף מתוך חרבו של הנסיך באורווה) וכי שלח את החרב ומידע על ניסיון ההפיכה לאביו של הנסיך.

חייליו של הקיסר מגיעים לארמון לאסרו, והנסיך בוחר להתאבד בירייה. כאשר אול עוזב את הארמון המלכותי נותן לו ילד מחברת ועליה כתוב "עץ התפוז" - בתוכה תרשימים והסברים כיצד מבוצעת האשליה. אול שואל את הילד מהיכן קיבל את המחברת, והילד אומר שאייזנהיים נתן לו אותה. אול מגלה שכייסו אותו ולקחו את השרשרת של סופי, ורואה במרחק את אייזנהיים מחופש. אול רודף אחריו ללא הועיל. במהלך המרדף מבין אול כי הכל היה אשליה - סופי מעולם לא נרצחה, אבני החן הוצאו מהחרב במהלך המופע, ורופא המשפחה היה בעצם שותף של אייזנהיים.

בסוף הסרט מתאחדים אייזנהיים וסופי.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן תפקיד
אדוארד נורטון אדוארד אברמוביץ' הידוע גם כ"אייזנהיים"
פול ג'יאמטי המפקח הראשי וולטר אול
ג'סיקה בייל הדוכסית סופי פון טשן
רופוס סוול נסיך הכתר ליאופולד
אדי מארסן ג'וזף פישר
אהרון ג'ונסון אדוארד אברמוביץ' הצעיר
אלינור טומלינסון סופי פון טשן הצעירה

צילומי הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירועים בבסיס עלילת הסרט מזכירים את אירוע מאיירלינג משנת 1889 - התאבדותו של נסיך הכתר של אוסטריה, הנסיך רודולף לאחר מותה של אהובתו הבארונית מארי וטסרה.

אף שעלילת הסרט מתרחשת כולה באוסטריה, הסרט צולם בצ'כיה. סצנות העיר וינה צולמו בערים טאבור ופראג. כפר ילדותו של אייזנהיים צולם בצ'סקי קרומלוב. טירת נסיך הכתר צולמה בטירתו של פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה בקונופישטייה. סצנות הפנים צולמו באולפני באראנדוב שבפראג.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלם הסרט הראשי, דיק פופ, היה מועמד לפרס אוסקר בגין צילומי הסרט.

הסבר לפעלולים שהופיעו בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית האשליות המופיעות בסרט אינן מוסברות, אולם בחלקן נותן אייזנהיים הסבר לאול. כך למשל מסביר אייזנהיים כיצד הוא יכול לנחש באיזה יד מוחבא כדור אדום (קודם לכן הוא מבקש ממחזיק הכדור להצמיד את היד למצחו למשך כדקה, וכך זורם ממנה הדם וצבעה בהיר יותר מהיד השנייה), וכן תרשימים מראים כיצד עץ התפוז צומח לעיני הקהל. במהלך הסרט, אנשי המשטרה מציעים הסבר לרוחות המוצגות על ידי אייזנהיים - באמצעות הקרנת סרט על גבי עשן.

אשליות אלה מזכירות את האשליות שבוצעו באותה עת בתיאטראות אירופה על ידי אמני אשליות כגון ז'אן רובר-אודן (אשר המציא את אשליית עץ התפוזים) ועל ידי ג'ון פפר שהמציא את רוח הרפאים של פפר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]