אמנון ליפקין-שחק (נולד ב-18 במרץ 1944 בתל אביב), הרמטכ"ל ה-15 של צה"ל ושר בממשלת ישראל.
[עריכה] ביוגרפיה
נולד בישראל, נינו של יצחק ליפקין, מבוני שכונות ירושלים. הוא בוגר הפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה[1]. בשנת 1962 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם והשתתף בפעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה. לאחר מכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר[2]. לאחר סיום הקורס מונה למפקד מחלקה בצנחנים. כסגן מפקד פלוגה בגדוד 202 השתתף בפעולות התגמול בג'נין וסמוע וכן כמ"פ בגדוד 890 [3]. במלחמת ששת הימים מילא את מקומו של סמג"ד בחטיבה. לאחר המלחמה קיבל פיקוד על סיירת דוכיפת איתה גם השתתף בפעולת כראמה[4]. על תעוזתו בפעולה זו עוטר בעיטור העוז. כיהן כמפקד גדוד הנח"ל המוצנח בחטיבת הצנחנים והשתתף בפעולות בגזרת לבנון. בפברואר 1973 פיקד על כוח מן הגדוד במבצע ברדס 54-55[5].
באפריל אותה שנה השתתף במבצע אביב נעורים בביירות כמפקד כוח הצנחנים שתקף את "יעד גילה", מפקדת ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין ששכנה בלב רובע פקהני בעיר. הכוח שפשט על היעד היה בן ארבעה עשר לוחמים, מהסיירת ומגדוד 50 של הצנחנים, בפיקוד אמנון ליפקין-שחק[6], אשר הגיעו ליעד באמצעות רכבים בהם נהגו אנשי מוסד. הכוח נתקל בהתנגדות עוד בראשית הפעולה. שניים מחייליו, סגן מפקד הסיירת אבידע שור וחגי מעין, ניגשו לחסל את הזקיפים בחזית הבניין. אולם לאחר שפתחו באש וחיסלו את השומרים[7] הופתעו מאחור מירי מרכב מחבלים ועליו מקלע, שלא התקבל לגביו מידע בטרם המבצע, ונהרגו (שור מיידית, ומעין מת מפצעיו אחר כך)[8]. על אף העובדה שהכוח התגלה והביצוע הפך למורכב ומסובך, ולמרות שהכוח היה בנחיתות מספרית נוכח עשרות המחבלים שבבניין[9], הצליחו ליפקין-שחק וחייליו להטמין את מטעני חומר הנפץ ותוך כדי הנסיגה להשמיד את היעד, תוך שהם מנהל קרבות פנים אל פנים מטווחים קצרים עם המחבלים בחזית הבניין[10]. הבניין קרס וגרם למותם של עשרות מחבלים[11]. על האופן בו פיקד על הצנחנים בביצוע הוענק לו בשנית עיטור העוז[12].
במלחמת יום הכיפורים שימש כסגן מפקד חטיבת הצנחנים והשתתף בקרב החווה הסינית[13] ובקרבות בגזרת איסמעיליה.
בשנת 1976 הועלה לדרגת אל"ם ומונה לראש תורת חיל הצנחנים וכמפקד חטיבת מילואים של הצנחנים. בשנת 1977 התמנה למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה ופיקד עליה במהלך מבצע ליטני. עם סיום המבצע כמעט שהודח ליפקין-שחק מתפקידו על ידי הרמטכ"ל גור, משום שחמישה חיילים עברו את המחסומים שהציבו חייליו באופן מכוון ונסעו צפונה, נחטפו בידי המחבלים ונרצחו. תא"ל אורי שמחוני שכנע את הרמטכ"ל לחזור בו מכוונתו זו[14]. כמו כן פיקד ליפקין-שחק על מבצע שלכת[15] , פשיטה ארוכת טווח של חטיבת הצנחנים ושייטת 13 על בסיס מחבלים בדהר אל- בורג' שבלבנון, ועל מבצע "מנורה"[16]. במלחמת לבנון היה מפקד אוגדת הפלדה ולאחר מכן היה מפקד אזור ביירות. בשנת 1983 מונה לאלוף פיקוד המרכז ובשנת 1986 התמנה לראש אמ"ן, תפקיד בו כיהן עד 1991.
בשנת 1991 מונה ליפקין-שחק לסגן הרמטכ"ל וראש אג"ם. בזמן כהונתו בתפקיד היה מפקד מבצע שלמה להעלאת יהודי אתיופיה, וכן מונה על ידי ראש הממשלה יצחק רבין ליו"ר המשלחת הישראלית לשיחות טאבה.
[עריכה] שירותו כרמטכ"ל
ליפקין-שחק החליף את אהוד ברק כרמטכ"ל ב-1 בינואר 1995 והוא כבן 51. בתקופת השיחות עם הסורים נפגש עם רמטכ"ל צבא סוריה. האירועים הבולטים בתקופת כהונתו כרמטכ"ל היו מהומות מנהרת הכותל ב-1996, מבצע ענבי זעם באותה השנה[17], אסון השייטת שהתרחש בשנת 1997[18], אסון השריפה בוואדי סלוקי[19] וכן אסון המסוקים שאירע אף הוא באותה השנה. כרמטכ"ל שינה ליפקין-שחק את דפוס החשיבה הצה"לי כלפי הלחימה בלבנון[20] וקבע כי יש לראות בחזבאללה ארגון טרור וגרילה ולפעול כנגדו בהתאם[21]. בשל כך הורה להקים מחדש את יחידת אגוז כיחידה ייעודית למלחמה בלבנון[22]. במהלך תקופת פיקודו על צה"ל הקפיד שחק על מתן גיבוי לפקודיו, גם אם נאשמו והועמדו לדין בשל ליקויים באימונים או בפעילות מבצעית, ואף קידם אותם במעלה התפקידם והדרגות[23].
נוסף לעיטור העוז[24] אותו קיבל פעמיים[25], עוטר ליפקין-שחק, בהיותו רמטכ"ל, בידי ארצות הברית באות לגיון ההצטיינות בדרגת מפקד.[26]
ליפקין-שחק הוא בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו"ם), המכללה לביטחון לאומי וקורס לפיקוד ולמטה במארינס בארצות הברית.
[עריכה] בפוליטיקה
מיד לאחר שחרורו מהצבא, ב-9 ביולי 1998, מתח ביקורת קשה על ראש הממשלה בנימין נתניהו[27], והכריז על רצונו להתמודד מולו על ראשות הממשלה. הוא הקים את מפלגת המרכז יחד עם דן מרידור ורוני מילוא, אולם לבסוף מונה יצחק מרדכי לראש המפלגה ולמועמד מטעמה לראשות הממשלה, על סמך סקרי דעת קהל. בשנת 1999 נבחר לכהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת המרכז, שזכתה לששה מנדטים. שחק מונה לשר התיירות ועם התפטרות יצחק מרדכי כיהן במקביל גם כשר התחבורה. לאחר זמן מה פרש ממפלגתו וחבר לישראל אחת, בראשות אהוד ברק. לאחר כישלון ברק בבחירות לראשות הממשלה ב-2001, התפטר ליפקין-שחק מן הכנסת ומונה ליו"ר קונצרן קבוצת תהל. ב 2003, השתתף ליפקין-שחק בשיחות יוזמת ז'נבה וחתם על ההסכם.
באוגוסט 2006, בעקבות מלחמת לבנון השנייה הקים שר הביטחון, עמיר פרץ, ועדת בדיקה למלחמה בראשות ליפקין-שחק[28]. החברים בה היו יו"ר "טבע" אלי הורוביץ, והאלופים (במיל') אילן בירן והרצל בודינגר. בטרם הספיקה הוועדה לפעול הודיע בודינגר על פרישתו ממנה מ"סיבות אישיות". זמן קצר לאחר מכן פורקה ועדת שחק, והוקמה ועדת וינוגרד. משנת 2005 מכהן כחבר דירקטוריון בחברת התעופה אל על[29].
ליפקין-שחק נשוי בשנית לעיתונאית טלי ליפקין-שחק, ואב לחמישה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמודים 357-368.
- איתן הבר ומיכאל בר-זוהר, "נקמת מינכן", הוצאת זמורה ביתן, 2005 (מהדורה מעודכנת של הספר "המרדף אחר הנסיך האדום"), עמודים 170-180.
- אמנון ליפקין-שחק, "מ- 48' עד 98' והלאה", מתוך הספר ביטחון 50, צה"ל - קהילית המודיעין - משרד הביטחון, בעריכת נחמן שי , הוצאת מעריב, 1998.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אמנון ליפקין-שחק, באתר הכנסת
- ביוגרפיה של אמנון ליפקין-שחק באתר צה"ל
- עיטור העוז שהוענק לאמנון ליפקין-שחק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, מרץ 1968
- עיטור העוז שהוענק לאמנון ליפקין-שחק, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל, אפריל 1973
- אמנון ליפקין-שחק, הספד הרמטכ"ל, רא"ל אמנון ליפקין-שחק, בהר הרצל במלאת 30 למותו של יצחק רבין, מערכות, גיליון 344-345, ינואר 1996, עמודים 2-3.
- פנחס וולף, התחילו פרצי ירי. היה ברור שמשהו לא מתנהל לפי התוכנית, במחנה, 30.03.2007, אמנון ליפקין שחק מספר על מבצע אביב נעורים, מתוך אתר הגבורה.
- פנחס וולף, מיד כשהתחלנו לנסוע, חטפנו אש די מאסיבית מהטנקים הירדניים, במחנה, 23.03.2007, אמנון ליפקין שחק מספר על פעולת כראמה, מתוך אתר הגבורה.
- אריק בנדר, "חייבים לנקוט יוזמה, ולהתקדם להסדר", nrg, 20.09.2011.
- "שחק: הפחדן שזייף צריך לחטוף, בלי וזלין", מעריב, 19/8/2010.
מכּתביו:
[עריכה] הערות שוליים
- ^ גיורא רום,"צבעוני ארבע", ידיעות ספרים, 2008, עמוד 180.
- ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים, 07.10.2011, "התגייסתי לגדוד יחד עם אמנון ליפקין-שחק', נזכר וילנאי. 'עשינו בו את המסלול, היינו בו מפקדי כיתות ויצאנו ממנו לקורס קצינים. אני לא יכול לשכוח את טקס סיום קורס הקצינים. זה היה פשוט מדהים, כי כל החניכים המצטיינים היו מ- 890'."
- ^ יהונתן גפן, "צומת בית ליד", מעריב, .
- ^ פנחס וולף, מיד כשהתחלנו לנסוע, חטפנו אש די מאסיבית מהטנקים הירדניים, במחנה, 23.03.2007, אמנון ליפקין-שחק מספר על פעולת כראמה, מתוך אתר הגבורה.
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 349.
- ^ יואב לימור ואלון בן-דוד, מקום שני: סיירת צנחנים, בלייזר, 29.01.2008
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 366, על כך אמר אמנון ליפקין-שחק כי: "הם היו החוד. הם יצאו נגד שומרים מזוינים, בעמדה. אף אחד אחר, מבין הלוחמים, לא התמודד עם הצורך להתקרב לאנשים מוכנים לירי, להסתכל להם בעיניים ולירות בהם.זה הקטע הכי קשה. כשנפתחת אש- הכל יותר קל. הם ביצעו את המשימה בצורה מושלמת".
- ^ טל זגרבה, שמענו פיצוץ אדיר, הבניין נחצה לשניים, במחנה, 2008\03\12. רפי איל על עיטור המופת שקיבל במבצע אביב נעורים, אתר שבוז חיילים.
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 367, על כך אמר אמנון ליפקין-שחק כי: "פעולת הלחימה לא הייתה פשוטה. בעיקר הצורך להילחם מטווח קצר באנשים רבים. חוץ מזה התחלנו את הלחימה ברגל שמאל, עם שלושה נפגעים. זה מצב פתיחה מאוד לא נוח".
- ^ פנחס וולף, התחילו פרצי ירי. היה ברור שמשהו לא מתנהל לפי התוכנית, במחנה, 30.03.2007, מתוך אתר הגבורה, על כך אמר אמנון ליפקין-שחק כי: "התחילו חילופי אש וזריקת רימונים גם מהקומות הגבוהות של הבניין. ירינו אל הבניין והשתלטנו על תחתיתו, והאש משם נפסקה".
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 365, "אמר הרמטכ"ל: 'הפגיעה במפקדת החזית העממית נעשתה בצורה יוצאת מן הכלל".
- ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 365, "מפקד הפעולה, תא"ל מנו שקד, שיבח עוד יותר. הוא אמר: 'מכל המפקדים הצטיין אמנון שחק. הוא נקלע למצב קשה מאוד, אבל ביצע את כל המשימות וחילץ את פקודיו. בהמלצתי הוא קיבל את עיטור העוז".
- ^ ד"ר עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 224, "בסביבות השעה 11:00 החל חילוצם של הצנחנים מהתעלות באמצעות נגמ"שי 'במבה' ונגמ"שי גדוד 100. אחרונים התפנו המח"ט עוזי יאירי, סגנו, אמנון ליפקין-שחק והמג"ד יצחק מרדכי".
- ^ אמיר אורן, פרדוקס מלון פארק, וואלה, 17.07.2006.
- ^ מבצע שלכת - מהלך המבצע, מתוך האתר הרשמי של סיירת הצנחנים.
- ^ מבצע מנורה, מתוך האתר הרשמי של סיירת הצנחנים.
- ^ אמיר אורן, מסקנות ראשונות ממלחמת לבנון השנייה, וואלה, 19.08.2006.
- ^ עפר שלח, הלוחם היחיד שלא נפגע באסון השייטת מדבר, סופשבוע מעריב, 19.09.2008.
- ^ עמרי אסנהיים, אש צולבת, מעריב, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005, עמוד 116, "ההחלטה המרכזית שקיבל הרמטכ"ל וששינתה הלכה למעשה את הנחת העבודה של הצבא כולו הייתה שההתמודדות בלבנון היא מלחמה ולא פעילות ביטחון שוטף".
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש: פרק ראשון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמוד 22.
- ^ חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg מעריב, 19 באוגוסט 2005
- ^ עמוס הראל,המפקדים בצה"ל כבר לא חוששים לצאת לפעולות בלי עורך דין, הארץ, 11.10.2003.
- ^ פנחס וולף, התחילו פרצי ירי. היה ברור שמשהו לא מתנהל לפי התוכנית, במחנה, 30.03.2007, אמנון ליפקין שחק מספר על מבצע אביב נעורים, מתוך אתר הגבורה, "עיטורים מוענקים בדרך כלל במקומות שהדברים לא הלכו לפי התוכנית. אם בכראמה הכל היה זורם לפי התוכנית, כנראה שלא היה צריך להעניק לי עיטור. אותו דבר בביירות. אם לא היינו מסתבכים והייתי צריך לקבל כמה החלטות, שלדעתי היו חצי אינטואיטיביות, לא הייתי מקבל עיטור".
- ^ החייל היחיד פרט לעובד לדיז'נסקי
- ^
- ^ אודי לבל, כשצה"ל יעבור לימין, הארץ, 11.07.2011.
- ^ עמוס הראל וגדעון אלון, ליפקין-שחק יעמוד בראש הוועדה לבדיקת המלחמה; חלוץ: הרחבת המבצע לא אושרה בהנחה שיש יומיים, הארץ, 16.08.2006.
- ^ יובל מעוז, הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין שחק מונה ליו"ר אל על, הארץ, 01.12.2008.
רב אלוף
