אמנון (דמות מקראית)
בתנ"ך, אַמְנוֹן היה בנו הבכור של דוד המלך, מאחינועם היזרעאלית. הופיע בספר שמואל ב'.
אמנון חשק בתמר, אחותו מאב. בעצת רעהו, יונדב בן שמעה, התחזה אמנון לחולה, הוביל את תמר למגוריו ואנס אותה (ראו הרחבה בעניין זה בערך תמר).
שנתיים אחר כך נקם בו אבשלום, אחיה של תמר, והרג אותו.
לפי חלק מהדעות בחז"ל, הייתה תמר בתו של דוד המלך מאשת יפת תואר שהיא גויה שבוית מלחמה שהתגיירה מאוחר יותר. במקרה כזה לפי ההלכה תמר איננה מתייחסת אחר אביה, והיא אחות אבשלום מאמו; על כן תמר הייתה מותרת להינשא לאמנון, כיוון שלא היה אחיה מהבחינה ההלכתית. דעה זו בחז"ל באה להסביר את דברי תמר האומרת "דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ" (שמואל ב' י"ג, יג).[1] חוקרים מודרניים מציעים שמכיון שאמנון ותמר היו אחים רק מאב ולא אחים מאם, היו מותרים להנשא בהתאם לחוק המקראי הקדום הנזכר לגבי אברהם האומר על שרה אשתו "וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי, וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה" (בראשית כ, יב).
פרופסור ניסן אררט טוען שסיפור אמנון ותמר משתייך לחטיבת הפרקים י"ג-כ' בשמואל ב' שגיבורם הוא אבשלום ושאבשלום הוא זה שדאג להסית את אמנון לאנוס את תמר כדי לארגן אמתלה לרציחת אחיו הבכור וסילוקו מהקרב על ירושת מלכות אביו[2].
הפרח אמנון ותמר קיבל את שמו מתרגום של שאול טשרניחובסקי לאגדת עם רוסית על אח ואחות נאהבים שנתנו את שמם לפרח. בתרגומו, השתמש טשרניחובסקי בשמות אמנון ותמר המקראיים.
הסופר אברהם מאפו השתמש בשמות אמנון ותמר בספרו "אהבת ציון" ונטען שכוונתו הייתה "לתקן" את הרושם של הקשר המקורי המעוות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ראו רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ח', י'
- ^ ניסן אררט, אמת וחסד במקרא, ספרית אלינר, ירושלים תשנ"ג, עמודים 242-269
