אמנות דקורטיבית
אמנות דקורטיבית היא מונח המשמש, באופן מסורתי, לעיצוב וייצור של אובייקטים פונקציונליים שברובם הם חלק מאמנות שימושית. האמנות כוללת עיצוב פנים, אבל בדרך כלל לא אדריכלות. האמנויות הדקורטיביות מסווגות לעיתים קרובות בניגוד לאמנות יפה, כלומר, אינן ציור, רישום, צילום, ופיסול בקנה מידה גדול, אשר בדרך כלל אין בו פונקציה אחרת מאשר נראותו.
ההבחנה בין אמנות דקורטיבית לאמנות יפה מגיעה מאמנות פוסט הרנסאנס של המערב. משתמשים בה הרבה פחות באמנות של תרבויות ותקופות אחרות, בהן מרבית היצירות הנחשבות כוללות אלמנטים דקורטיביים. לדוגמה, אמנות מוסלמית מתקופות שונות מורכבת כולה מאמנות דקורטיבית, כפי שקיימת בתרבויות מסורתיות. באמנות סינית אין הבחנה בין אמנות דקורטיבית ללא דקורטיבית. ובאמנות ימי הביניים, בהם התקיימה אמנות יפה כדוגמת פיסול מונומנטלי, העבודות היוקרתיות ביותר שהוזמנו ממיטב האמנים נטו להיות עבודות של צורפות, מתכות יצוקות כגון ברונזה או שנהב מגולף. ציורי קיר גדולים הוזכרו רק לעיתים רחוקות במקורות מודרניים, כיוון שנתפסו בתחילה כתחליף זול לפסיפס.
ניתן לייחס לתקופת הרנסאנס את הקידום של האמנות היפה מעל לזו של הדקורטיבית במחשבה אירופית, כאשר תאורטיקנים איטלקים כמו ג'ורג'ו וזארי קידמו ערכים אמנותיים שהודגמו על ידי אמני הרנסאנס, והעניקו ערך מועט לעלות החומרים או כמות ומיומנות העבודה הנדרשת כדי לייצר את האובייקט. הם העריכו את המגע האישי של יד האמן כדוגמת מיכלאנג'לו, רפאל ולאונרדו דה וינצ'י, שהחיה, במידה מסוימת, את הגישה של ימי קדם.
אמנות אירופית בימי הביניים יוצרה תחת קבוצות שונות מאוד של ערכים, בגישה אחרת, חומרים יקרים וטכניקות מיוחדות וקשות לביצוע היו מוערכות מאוד. לעומת זאת, בסין שתי הגישות התקיימו יחדיו במשך מאות שנים, מחד, בעיקר בציורי דיו של נופים, שביטאו את דמיונו של האמן, ומאידך תחומים אחרים עיקריים של האמנות, הכולל את הקרמיקה הסינית שיוצרה ביעילות בתנאים תעשייתיים על פי סט שונה לגמרי של ערכים אמנותיים, וזכתה לפופולריות.
המעמד הנמוך יחסית, שניתן ליצירות אמנות דקורטיביות, בניגוד לאמנות יפה, הצטמצם עם עלייתה של תנועת האמנויות והאומנויות. התנועה האסתטית של המחצית השנייה של המאה ה-19 שנולדה באנגליה בהשראתם של ג'ון ראסקין וויליאם מוריס, ייצגה את תחילתה של הערכה גוברת לאמנות הדקורטיבית ברחבי אירופה. בשנת 1882 התנועה הובילה לדור חדש שהתנגד לקישוט המוגזם באותה תקופה ודיבר על חזרה לעבודה בגילדות כמו בימי הביניים. השינוי החיובי והמעמד הגבוה יותר לו זכתה האמנות הדקורטיבית מופיע בחוק זכויות יוצרים שעודכן בשנת 1911 ובו נוסף כי יצירת אמנות דקורטיבית זכאית לתקופה מלאה של הגנה על זכויות היוצרים שלה בדומה לאמנות יפה, ובשונה מהמצב הקיים בתחום העיצוב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חוקי זכויות היוצרים לתנועת האמנויות והאומנויות (באנגלית)
- מידע אלקטרוני בנושא אמנות דקורטיבית (באנגלית)
- אמנות דקורטיבית, באתר הגלריה הלאומית לאמנות (באנגלית)
- אמנות דקורטיבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אמנויות עיטוריות, דף שער בספרייה הלאומית
