אמנות נאיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אמנות נאיבית (Naïve art) שלפעמים נקראת בטעות "אמנות פרימיטיבית", ומדברת על אמנות של שבטים ומזכירה לפעמים עבודות של אמנים מסוימים בזרם זה, היא אומנות, בדרך כלל בתחום הציור, אבל נמצא גם בפיסול - בעץ, קרמיקה ובעיסת נייר צבועים, מאופיינת לרוב ביצירה של אמנים אוטודידקטים, אבל גם אצל אמנים שלמדו אמנות מסודר ואפילו אצל אמנים מאותו זרם ונחלק לשני סוגים כאלה שהם מאופיינים בפישוט ההבעה והפירוט וכאלה שהולכים לקיצוניות של ריבוי פרטים ומושפעים מציוריו של הנרי רוסו.

הדוגמה הטובה ביותר לציור הפרימיטיבי הם ציורי ילדים. דוגמאות אחרות הן יצירות הפיסול של עמים שונים, כגון: באפריקה או בדרום אמריקה לפני הכיבוש הספרדי.

האמנות הנאיבית מאופיינת פעמים רבות בסצנות אידיליות מחיי היום-יום, בהאדרת התמימות כמו גם בשימוש בצבעים בהירים מלאי חיוניות התואמים פרספקטיבה של ילדים. הציורים קלים מאוד להבנה ולפרשנות והפשטות היא אחד מסימני ההיכר הבולטים שלה. אמנים נאיביים רבים מבטאים בציוריהם את משאלת לבם לאיך אמור להראות עולמנו. חזון זה בא לידי ביטוי בצבעוניות הרבה ובראיית עולם אופטימית וחיובית.

"תיבת נח", ציור של אדוארד היקס

המאפיינים של אמנות נאיבית:

  • מספרים סיפור פשוט לקליטה מחיי יום יום, לרוב עם בני אדם.
  • מיצגים אידאליזציה של הצייר את המציאות - מיפים את המציאות.
  • אי שמירת פרספקטיבה- בעיקר פירוט גם בפרטים מרוחקים.
  • שימוש רב בתבניות חוזרות - ריבוי פרטים.
  • צבעים חמים ועזים.
  • לפעמים דגש על קווי מתאר.
  • לרוב הדמויות שטוחות, חסרות נפח אם כי לא תמיד.
  • אין עניין במרקם, בהבעה, בפרופורציות נכונות ובאנטומיה.
  • אין שימוש רב באור וצל אבל חלק נותנים אפקטי תלת מימד.
  • לעתים קרובות אין עניין בקומפוזיציה.
  • נדיר לראות בסגנון אימפרסיוניסטי ויותר קרוב לסגנון הפיגורטיבי

המושג אמנות נאיבית מניח את הימצאותה של דרך ביטוי אמנותית מושכלת אך עם זאת, באופן פרדוקסלי לכאורה ישנם בתי ספר של אמנים נאיבים. עם הזמן הפך הסגנון למקובל ואף כזה שאמנים בוחרים בו מרצונם, כביטוי להעדפה אמנותית. הסגנון הפך לפופולרי ומוכר עד כדי כך שישנן דוגמאות רבות הנחשבות "פסאודו-נאיביות" (pseudo-naïve art).

בין הנציגים של האמנות הנאיבית בעידן המודרני נמנים אנרי רוסו, אלפרד וואליס, פול קלה, פיקאסו, גוגן והציירת האמריקאית אנה מארי רוברטסון הידועה בכינויה סבתא מוזס[1]. בין הציירים הישראלים שיצרו בסגנון נאיבי היו שלום מושקוביץ', יוחנן סימון, ראובן רובין, נחום גוטמן, חיים חרבון, משה אל-נתן, נתן הבר ורחל רובין ובימינו גבריאל כהן, רפי פרץ, נירה לב, מיכאל פלק , אהרן ציגל, תירזה חורין קרגולה, איקי בוורמן, שלומי אשר, אילנה הלן כהן, עדי לב, שרה פלד, אברהם קאן, טובה צביק, אביבה סונסינו, רחל טוקן שיין, מלכה טנציפר, אנה גנלין ורחל קנופ.

גלריה ג'ינא בתל אביב היא היחידה מסוגה בעולם אשר מציגה יצירות בינלאומיות. בגלריה כ-200 ציורים של אמנים שונים מ- 33 מדינות שונות ברחבי העולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו ציונה שמשי, "ממיכאלאנג’לו עד סבתא מוזס", נעמת: הירחון לאשה ולמשפחה, דצמבר-ינואר 1992/3. (עמודים 30-33)