אמני השירה מנירנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אומני השירה מנירנברג-ציור של פרדיננד ליקה

אמני השירה מנירנברגגרמנית: Die Meistersinger von Nürnberg) היא אופרה בשלוש מערכות מאת ריכרד וגנר. האופרה הוצגה לראשונה ב-21 ביוני 1868 בתיאטרון הלאומי במינכן, וזכתה באופן מיידי להצלחה גדולה. מיד לאחר מכן החל סיבוב הופעות להצגתה בכל רחבי גרמניה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת האופרה מתרחשת בעיר נירנברג במאה ה-16 אשר בעת ההיא הייתה עיר חופשית בחסות הקיסר, ואחד ממוקדי הרנסאנס בצפון אירופה. האופרה מתארת באופן מדויק למדי את חיי גילדת אומני השירה אשר הייתה אגודה של משוררים חובבים בני המעמד הבינוני ובעלי מקצוע אחר אשר שימש לפרנסתם.

אומני השירה פיתחו את הגישה המקצועית של אומנות השירה והמוזיקה ולפיה מדובר בתהליך לימוד מעמיק של מערכת חוקים ותקנות להלחנה כתיבה והופעה, בדומה למקובל בקרב הגילדות של בעלי מקצוע אחרים. האופרה מספקת תיאור מהימן של התקופה ההיסטורית, והמסורת שהיו מקובלים בקרב הגילדות המקצועיות באירופה של ימי הביניים. אחת הדמויות המרכזיות באופרה, הנס זאקס, מתבססת על דמות היסטורית אמיתית של המשורר המפורסם ביותר מבין אומני השירה של נירנברג.

סיפור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכה הראשונה מודיע צורף הזהב ויט פוגנר (Veit Pogner ) כי המנצח בתחרויות השירה של פסטיבל סנט יוהאן המציין את תחילתו של הקיץ, יזכה להתחתן עם בתו אווה. התנאי היחיד הוא כי על המנצח להיות בפועל, או להפוך לאחד מחברי גילדת אומני השירה. האביר הצעיר וולטר (Walther von Stolzing ) המאוהב באווה, מחליט להצטרף לתחרות אך נכשל ולא הופך לאחד מחברי הגילדה.

במערכה השנייה, מחליט גם המזכיר העירוני בקמסר (Beckmesser ) להצטרף לתחרות וגורם למהומה.

במערכה השלישית מסייע הסנדלר הנס זאקס, אחד מחברי גילדת אומני השירה, לאביר וולטר לכתוב ולהלחין שיר, והוא זוכה בתחרות ובליבה של אווה.

ניתוח וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה אומני השירה מנירנברג היא ייחודית במכלול יצירתו של ריכרד וגנר מכיוון שהיא האופרה היחידה בעלת מאפיינים קומיים, והיחידה הניתנת למיצוב בתוך תקופה היסטורית מובחנת. זאת לעומת יצירותיו האחרות שהן בעלות מאפיינים קודרים וטרגיים אשר עלילתן מתקיימת בעולם של מיתוסים ואגדות.

למרות שהמסר העולה ממנה מטיף לפתיחות וקבלת החדש והזר לתוך חברה מלוכדת וסגורה, הרי שהיא הפכה לסמל פטריוטי של לאומנות גרמנית ככל הנראה על רקע המאורעות ההיסטוריים של תקופת איחוד גרמניה בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19. דבריו של זקן המשוררים הנס זאקס בדבר הצורך לשמר את האומנות הגרמנית מפני איומים התקבל כהטפה ללאומנות על רקע מלחמת צרפת-פרוסיה שהתרחשה אף היא בתקופה זו.

גם במהלך המאה ה-20 המשיכה האופרה לסמל את הלאומנות הגרמנית הפטריוטית. בעת חידוש הצגת האופרה בפסטיבל ביירוית בסיום מלחמת העולם הראשונה, קיבל הקהל בתשואות סוערות את דבריו של הנס זאקס בסיומה, וכסמל ללכידות הלאומית החל מיד בשירת ההימנון הלאומי.

גם הנאצים השתמשו באופרה לצורכי תעמולה. היא הושמעה בנוכחותו של היטלר בטקס החלפת השלטון לאחר בחירות 1933 בה עלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה. הבמאית לני ריפנשטאל שילבה את קטעי האופרה בסרטה ניצחון הרצון מ-1935 המפאר את הנאציזם ומנהיגו.