אמני השירה מנירנברג
אמני השירה מנירנברג (בגרמנית: Die Meistersinger von Nürnberg) היא אופרה בשלוש מערכות מאת ריכרד וגנר. האופרה הוצגה לראשונה ב-21 ביוני 1868 בתיאטרון הלאומי במינכן, וזכתה באופן מיידי להצלחה גדולה. מיד לאחר מכן החל סיבוב הופעות להצגתה בכל רחבי גרמניה.
[עריכה] רקע היסטורי
עלילת האופרה מתרחשת בעיר נירנברג במאה ה-16 אשר בעת ההיא היתה עיר חופשית בחסות הקיסר, ואחד ממוקדי הרנסנס בצפון אירופה. האופרה מתארת באופן מדויק למדי את חיי גילדת אומני השירה אשר היתה אגודה של משוררים חובבים בני המעמד הבינוני ובעלי מקצוע אחר אשר שימש לפרנסתם.
אומני השירה פיתחו את הגישה המקצועית של אומנות השירה והמוזיקה ולפיה מדובר בתהליך לימוד מעמיק של מערכת חוקים ותקנות להלחנה כתיבה והופעה, בדומה למקובל בקרב הגילדות של בעלי מקצוע אחרים. האופרה מספקת תיאור מהימן של התקופה ההיסטורית, והמסורת שהיו מקובלים בקרב הגילדות המקצועיות באירופה של ימי הביניים. אחת הדמויות המרכזיות באופרה, הנס זאקס, מתבססת על דמות היסטורית אמיתית של המשורר המפורסם ביותר מבין אומני השירה של נירנברג.
[עריכה] סיפור העלילה
במערכה הראשונה מודיע צורף הזהב ויט פוגנר (Veit Pogner ) כי המנצח בתחרויות השירה של פסטיבל סנט יוהאן המציין את תחילתו של הקיץ, יזכה להתחתן עם בתו אווה. התנאי היחיד הוא כי על המנצח להיות בפועל, או להפוך לאחד מחברי גילדת אומני השירה. האביר הצעיר וולטר (Walther von Stolzing ) המאוהב באווה, מחליט להצטרף לתחרות אך נכשל ולא הופך לאחד מחברי הגילדה.
במערכה השניה, מחליט גם המזכיר העירוני בקמסר (Beckmesser ) להצטרף לתחרות וגורם למהומה.
במערכה השלישית מסייע הסנדלר הנס זאקס, אחד מחברי גילדת אומני השירה, לאביר וולטר לכתוב ולהלחין שיר, והוא זוכה בתחרות ובליבה של אווה.
[עריכה] ניתוח וביקורת
האופרה אומני השירה מנירנברג היא יחודית במכלול יצירתו של ריכרד וגנר מכיוון שהיא האופרה היחידה בעלת מאפיינים קומיים, והיחידה הניתנת למיצוב בתוך תקופה היסטורית מובחנת. זאת לעומת יצירותיו האחרות שהן בעלות מאפיינים קודרים וטרגיים אשר עלילתן מתקיימת בעולם של מיתוסים ואגדות.
למרות שהמסר העולה ממנה מטיף לפתיחות וקבלת החדש והזר לתוך חברה מלוכדת וסגורה, הרי שהיא הפכה לסמל פטריוטי של לאומנות גרמנית ככל הנראה על רקע המאורעות ההיסטורים של תקופת איחוד גרמניה בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19. דבריו של זקן המשוררים הנס זאקס בדבר הצורך לשמר את האומנות הגרמנית מפני איומים התקבל כהטפה ללאומנות על רקע מלחמת צרפת-פרוסיה שהתרחשה אף היא בתקופה זו.
גם במהלך המאה ה-20 המשיכה האופרה לסמל את הלאומנות הגרמנית הפטריוטית. בעת חידוש הצגת האופרה בפסטיבל ביירוית בסיום מלחמת העולם הראשונה, קיבל הקהל בתשואות סוערות את דבריו של הנס זאקס בסיומה, וכסמל ללכידות הלאומית החל מיד בשירת ההימנון הלאומי.
גם הנאצים השתמשו באופרה לצרכי תעמולה. היא הושמעה בנוכחותו של היטלר בטקס החלפת השלטון לאחר בחירות 1933 בה עלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה. הבימאית לני ריפנשטאל שילבה את קטעי האופרה בסרטה ניצחון הרצון מ-1935 המפאר את הנאציזם ומנהיגו.
