אמנת אוזימו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת האזור החופשי של טריאסטה, שהיה נתון במחלוקת בין איטליה ליוגוסלביה בשנים 1947-1954, והוסדר סופית באמנת אוזימו

אמנת אוזימו היא הסכם שנחתם ב-10 בנובמבר 1975, בין הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה לבין איטליה.

יוגוסלביה הייתה מדינה עצמאית בשנים 1919-2003. מתום מלחמת העולם השנייה, בשנים 1945-1992, התקיימה בה "הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה", שהייתה תחת משטר טוטליטרי-קומוניסטי, בעל זיקה חלקית לברית המועצות.

האמנה דנה בגורלו השנוי במחלוקת של האזור החופשי של טריאסטה (איטלקית: Territorio libero di Trieste). זהו אזור בן 738 קמ"ר, מדרום לאוסטריה, בצפון מזרח איטליה, ובמרכזו העיר טריאסטה. כשליש ממנו שייך כיום לאיטליה והיתר מחולק בין סלובניה לקרואטיה (לשעבר יוגוסלביה).

חלק ניכר מתושבי האזור היו דוברי השפה הסלובנית וחשו זיקה למורשת הסלאבית יותר מאשר לזו האיטלקית. שתי המדינות טענו לבעלות על האזור בזכות מיקומו הגאוגרפי והגישה שהוא מאפשר לים האדריאטי.

במהלך מאות שנים עבר האזור מיד ליד והיה נתון לשליטת המדינות השכנות.

אמנת אוזימו, על שם העיר אוזימו שבה נחתמה, נכתבה בשפה הצרפתית, לפי הסכמת שני הצדדים. נקבע בה כי אזור המחלוקת יחולק לשניים: אזור A ישויך לאיטליה, ואילו אזור B ישויך ליוגוסלביה. האמנה אישרה בכך למעשה את "הסכם ההבנות" הזמני שנחתם בלונדון בשנת 1954, ושחילק את האזור לחלק צפוני ודרומי, ונתנה להסכם זה גושפנקה רשמית ומדינית.

בהסכם נקבעה זכות המעבר של תושבי אזור B לאזור A ולהפך, וזכות המעבר של סחורות יוגוסלביות למפרץ טריאסטה. בהיות יוגוסלביה מדינה קומוניסטית באותם ימים, היה הסכם זה מהפכני באפשרו את המעבר, שלא היה מובן מאליו בתקופת המלחמה הקרה.

הביקורת באיטליה על ההסכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שלאחר החתימה על ההסכם הוא זכה, ועדיין זוכה, לביקורת בחלק מהציבור האיטלקי, הרואה בכל אזור טריאסטה החופשית טריטוריה איטלקית, ואינו מקבל את הוויתור, לכאורה, על יותר ממחציתו.

ראש הממשלה האיטלקי בשנים 1974 - 1976 היה אלדו מורו, שלימים נחטף ונרצח על ידי הבריגדות האדומות. פעילותו העיקרית של אלדו מורו בתקופה שקדמה לחטיפה היה הניסיון לחבור למפלגה הקומוניסטית ולהכניסה לבית הנבחרים האיטלקי, מהלך שאיים על הסדר הישן, וזכה לביקורת מבית ומחוץ.

את הביקורת על אמנת אוזימו ניתן לראות גם לאור הביקורת על עמדותיו ופעולותיו הפרו-קומוניסטיות של אלדו מורו, שלטענת המבקרים ויתר על חלקי מולדת שלא הייתה לו זכות מוסרית לוותר עליהם, לטובת השלטון הקומוניסטי ביוגוסלביה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]