אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האמנה בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויותאנגלית: Convention on the Rights of Persons with Disabilities - CRPD) היא אמנה בין-לאומית לזכויות אדם שנועדה להגן על זכויותיהם וכבודם של אנשים עם מוגבלות. המדינות שהן צדדים לאמנה נדרשות לקדם את ההנאה המלאה והשווה של אנשים עם מוגבלות מזכויות האדם וחירויות היסוד, להגן עליה ולהבטיחה, ולוודא כי הם נהנים משוויון מלא לפי חוק. האמנה היא חלק מהמגמה העולמית לשינוי התפיסה של אנשים עם מוגבלות כאובייקטים של צדקה, טיפול רפואי והגנה סוציאלית, להבנה כי הם חברים מלאים ושווים בחברה, בעלי זכויות אדם. האמנה היא היחידה מבין אמנות האו"ם לזכויות אדם, אשר כוללת במפורש ממד של פיתוח בר-קיימא. האמנה הייתה לאמנת זכויות האדם הראשונה של המאה ה-21.

הליך קבלת האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח האמנה אומץ על ידי העצרת הכללית של האו"ם ב-13 בדצמבר 2006, והאמנה נפתחה לחתימה ב-30 במרץ 2007. בעקבות אשרורה על ידי עשרים מדינות, נכנסה האמנה לתוקף ב-3 במאי 2008[1].

נכון לחודש ינואר 2015, ישנן 159 מדינות שחתומות על האמנה ו-151 מדינות שהן צדדים לה, כולל האיחוד האירופי (שאשרר אותה ככל שהתחייבויותיהן של המדינות החברות בו הועברו לאיחוד האירופי).

ליישום האמנה הוקמה ועדת האו"ם לזכויות אנשים עם מוגבלות.

תוכן האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין העקרונות הכלליים המנויים באמנה ניתן לציין כבוד טבוע, אוטונומיה פרטית, חופש בחירה, אי הפליה, השתלבות והכלה בחברה, כבוד לשונות, שוויון הזדמנויות, נגישות, שוויון בין גברים לנשים, וכבוד לילדים עם מוגבלות. בנוסף, האמנה מגינה על שורה ארוכה של זכויות אדם קונקרטיות של אנשים עם מוגבלות, בהן: הזכות לנגישות, הזכות לחיים, הגנה בשעת חירום, הכרה שווה בפני החוק, כשרות משפטית שווה, נגישות לצדק, חירות וביטחון אישי, חופש מעינויים, חופש מהתעללות, שלמות אישית, חופש תנועה ואזרחות, מגורים בקהילה, ניידות אישית, חופש הביטוי, נגישות למידע, כבוד לפרטיות, נישואין, הורות, חינוך, בריאות, שיקום, עבודה, ביטחון סוציאלי, הזכות לבחור ולהיבחר, פנאי, נופש וספורט. האמנה מחייבת את המדינות החברות לנקוט צעדים שונים כדי לוודא שאנשים עם מוגבלות אכן נהנים מהזכויות האמורות, כגון חקיקה, העלאת מודעות ציבורית, ואיסוף נתונים סטטיסטיים.

האמנה ומדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל חתמה על האמנה ב-30 במרץ 2007 ואשררה אותה ב-28 בספטמבר 2012, בהסתייגות מהסעיף אשר מאפשר חופש נישואים ומציינת כי חופש זה מוגבל לדינים הנהוגים בין בני העדות השונות במדינת ישראל[2]. החלטת הממשלה שאשררה את האמנה מינתה את נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לשמש כגורם מרכז ומנגנון תיאום לעניין האמנה, וכן כמסגרת לקידום האמנה, הגנה עליה ופיקוח על יישומה[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]