אמנת המייפלאוור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Mayflower Compact Bradford.jpg

אמנת המייפלאוור (אנגלית: The Mayflower Compact) הינה המסמך המינהלי הראשון שנכתב בקולוניה הבריטית פלימות. אמנה זו נכתבה על ידי המתיישבים שהיגרו לאמריקה מממלכת אנגליה, אשר כמחציתם היו פליטים אנגלים שנרדפו על ידי הכנסייה האנגליקנית. האמנה נחתמה ב-21 בנובמבר[1] 1620, על ידי 41 מתוך 102 נוסעי האונייה מייפלאוור בה התחייבו להתאגדות מדינית על האדמה שהייתה עוד ללא מוסדות שלטון ונטו להישאר (בשלב זה) בנאמנותם למלך ג'יימס הראשון, מלך אנגליה. אמנה זו מהווה מעין סמל של החוקה האמריקאית המתגבשת עם תחילת ההתיישבות ביבשת החדשה.

נוסח האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשם אלוהים, אמן. אנו החתומים מטה, נתינים נאמנים של אדוננו-ריבוננו נורא-ההוד המלך ג'יימס, בחסד האל מלך בריטניה הגדולה, צרפת ואירלנד, מגן האמונה, וכן הלאה, הואיל ולמען תהילת האל, לשם הפצת האמונה הנוצרית ולקידום כבוד מלכנו וארצנו נטלנו על עצמנו משימה לכונן את המושבה הראשונה בחלק הצפוני של וירג'יניה; לפיכך, בשבועה חגיגית והדדית בפני האל ואיש בפני רעהו, במסמך זה אנחנו כורתים ברית ומתמזגים כולנו יחד (covenant and combine) לישות פוליטית-שלטונית (Civil Body Polotick) כדי לקיים ולשמר סדר טוב יותר בקהלנו, וכדי לקיים את היעדים שנזכרו לעיל; ובתוקף זאת אנו נחוקק, נכונן וננסח מדי פעם בפעם חוקים, תקנות, חוקות ותפקידים צודקים ושווים לכול, כפי שייראה המתאים ביותר והראוי ביותר לטובת הכלל במושבה; ואנו מבטיחים להתייחס אליהם בכל ההכנעה והצייתנות המגיעות להם

תוכן האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאורע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמתה של הקולוניה וירג'יניה אשר נקראה למעשה ע"ש המלכה אליזבת' הראשונה בשנת 1607 ולימים הייתה מהקולוניות אשר מרדו בכתר הבריטי.

אמונה ושלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנת המייפלאוור הינה אמנה עם רקע דתי-נוצרי. שמו של האל מוזכר בה חמש פעמים ומוצהר כי אחת ממטרות ההתיישבות הינה "לשם הפצת האמונה הנוצרית". כמו כן חותמי האמנה מצהירים על נאמנותם לכתר האנגלי ולמלך ג'יימס. הם משלבים באמנה מטרה נוספת להתיישבות והיא קידום כבודו של המלך והממלכה. עם זאת, ראוי לציין כי המתיישבים החדשים ראו בהתיישבות שלהם ישות שלטונית נפרדת וראו עצמם כבעלי לגיטימציה לחוקק חוקים על מנת להגשים את היעדים שהוזכרו לעיל: קידום האמונה וקידום כבודו של המלך.

חקיקת חוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנה זו מכריזה על המתיישבים בעולם החדש ככפופים לכתר הבריטי, אולם בעלי אוטונומיה שלטונית מסוימת כאשר הם חותמים באמנה על הלגיטימציה שלהם לחוקק חוקים שונים למען טובת הכלל במושבה, וכן לקידום האמונה הנוצרית וכבוד המלך והממלכה הבריטית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במסמך המקור מצוין התאריך 11 בנובמבר. תאריך זה הוא לפי הלוח היוליאני, על אף שהלוח הגרגוריאני כבר היה בשימוש, וזאת כיוון שבריטניה אימצה לוח זה רק ב-1752.