אמנת ז'נבה הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מעמד החתימה על האמנה

אמנת ז'נבה הראשונה 1864 קובעת הגנות לחיילים פצועים וחולים, וכללים לאיסוף פצועים וחולים ולטיפול בהם בשדה הקרב: חייל פצוע איננו מטרה לגיטימית, משום שאינו מסוגל עוד להילחם, ולכן אין לתקוף אותו או לפגוע בו. חייל פצוע זכאי לטיפול ולהשגחה רפואית. הצוות הרפואי אף הוא צריך להיות מוגן, על מכשיריו ועל כלי הרכב והמבנים, המשמשים אותו לצורך טיפול בפצועים. לכוחות הלוחמים אסור להפריע לצוות רפואי בעבודתו או לעכב אותו, ואין לכפות עליו עשייה הנוגדת את תפקידו. הצוות והציוד צריכים להיות מסומנים בצלב או בסהר, אדום על רקע לבן. הצוותים הרפואיים חייבים לנהוג ללא משוא פנים ובאופן נייטרלי. כל מי שמפר את הכללים (למשל פצוע או רופא המשתתף בלחימה), אינו זכאי עוד להגנת האמנה, בין אם מדובר בפצוע, באיש צוות רפואי או במכשור רפואי (אמבולנסים, בתי חולים). הגנות וכללים דומים חלים גם על צוותי דת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]