אמריקה קאלי

**אמריקה קאלי**
מידע כללי
שם מלא	סוסיאדד אנונימה אמריקה דה קאלי
כינוי	לוס דיאבלוס רוחוס (השדים האדומים)
תאריך ייסוד	13 בפברואר 1927
אצטדיון	אצטדיון פסקואל גררו, קאלי ; (תכולה: 35,405)
בעלים	טוליו גומס (53%)
נשיא	מרסלה גומז
מאמן	César Farías
ליגה	ליגת העל הקולומביאנית
	www.americadecali.co
תלבושת

סוסיאדד אנונימה אמריקה דה קאלי (בספרדית: Sociedad Anónima América de Cali), הידועה בעיקר כאמריקה דה קאלי, היא קבוצת כדורגל קולומביאנית מהעיר סנטיאגו דה קאלי שבקולומביה. הקבוצה הוקמה ב-1927, והיא אחת הקבוצות המצליחות ביותר בכדורגל הקולומביאני. במאה ה-20 הייתה לקבוצה הקולומביאנית המצליחה ביותר ודורגה במקום התשיעי באמריקה הדרומית בדירוג של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל (IFFHS)‏.^[1] מתחילת דרכו הצבע המזוהה עם המועדון הוא האדום ארגמן. הקבוצה ממוקמת במקום השלישי מבחינת מספר התארים המקומיים כאשר באמתחתה 13 תוארי אליפות מקומיים ותואר בינלאומי אחד, גביע מרקונורטה ב-1999. הקבוצה גם הגיעה לארבעה גמרים בטורניר גביע ליברטדורס כולל שלושה ברציפות בשנים 1987-1985, אך הפסידה בכולם, האחרון שבהם היה ב-1996. מיקום השיא של הקבוצה בדירוג ה-IFFHS היה המקום השני בעולם אחרי יובנטוס, אותו השיגה ב-1996.^[2] ב-2011 ירדה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לליגה השנייה לאחר 59 שנים בליגה הבכירה. חמש שנים נאלצה הקבוצה לשחק שם עד אשר חזרה לליגה הראשונה ב-2017. בין השנים 1996-2013 הקבוצה נכללה ב"רשימת קלינטון", רשימה שחורה של חברות ואנשים הקשורים בהעברת כספים עם סוחרי סמים בעולם.^[3] במשך שנים היו מעורבים בענייני הקבוצה האחים חילברטו ומיגל רודריגס אורחואלה, שהיו מראשי קרטל הסמים בקאלי ונידונו ל-30 שנות מאסר. את הרשימה הקים ב-1995 נשיא ארצות הברית דאז, ביל קלינטון. ב-3 באפריל 2013 יצאה הקבוצה רשמית מ"רשימת קלינטון". לאחר שהמועדון בבעלותו הקודמת נקלע לקשיים כלכליים ולבסוף אף ירד לליגת המשנה, במרץ 2012 עברה חצי מבעלות המועדון לטוליו גומס שמחזיק ב-53% מהמניות ובמרץ 2012 נוסד הארגון בשמו הנוכחי "סוסיאדד אנונימה אמריקה דה קאלי" והוצג רשמית בפני מנהלת הליגה הקולומביאנית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמריקה קאלי נוסדה באופן רשמי ב-13 בפברואר 1927. מאחר שכדורגל לא היה אז מקצועני בקולומביה, זכתה אמריקה כבר בשנת הקמתה באליפות הליגה השנייה של המחוז שלה. ישנן שתי תאוריות לגבי מקור השם "אמריקה" והצבע האדום המזוהה עימה. התאוריה הראשונה גורסת שהשם אמריקה הגיע מפי קפטן נבחרת אורוגוואי, לואיס הרננדו לניס, שאמר ב-1924 ששם טוב לקבוצת כדורגל יכול להיות "אמריקה" וכמו כן, ששחומי העור באמריקה נראים כמו שדים אדומים, מה שגרם לקבוצה לבחור את האדום כצבעה הרשמי. תאוריה שנייה וקצת יותר אמינה גורסת שהשם אמריקה נבחר כאות הוקרה לקבוצה החובבנית שנקראה "אמריקה פוטבול קלוב" לפני שהקבוצה הרשמית הוקמה. הצבע האדום נבחר לאחר שבאחד ממסעותיהם, צפו השחקנים במשחק כדורסל שבו לאחת הקבוצות קראו "דיאבלוס רוחוס" (השדים האדומים), מה שמצא כן בעיני שחקני הכדורגל של אמריקה שהחליטו לאמץ רשמית את הצבע וללבוש הכל אדום החל משנת 1936.

קללת גרבטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנחמין אוראה נולד בשנת 1912 והיה ממייסדיה ושחקניה הראשונים של קבוצת אמריקה פוטבול קלוב בתקופתה החובבנית. הוא היה ידוע בשלל כינויו, ביניהם "פלאקו" (Flaco), "ורייה" (Varilla) ו"גרבטו" (Garabato). הוא היה המתנגד העיקרי להפיכת הקבוצה מחובבנית למקצוענית, בעיקר לאור הצלחתה בתקופה החובבנית. ישנן שלוש גרסאות סביב הקללה המפורסמת: הראשונה גורסת שכאשר גרבטו גילה שראשי המועדון דאז רשמו את הקבוצה לליגה המקצוענית שהוקמה, הוא הטיל קללה על המועדון שלעולם לא יזכה באליפות. הגרסה השנייה מספרת על כך שגרבטו השקיע כ-200 פסו קולומביאני במדים של אמריקה, אבל ראשי המועדון לא רצו לשלם לו על כך ולכן קילל את השחקנים, אבל מעולם לא את הקבוצה. הגרסה השלישית וככל הנראה גם האמינה ביותר, פורסמה בעיתון "אל קולומביאנו" ב-23 בספטמבר 1979. בריאיון לעיתון, סיפר גרבטו כי כאשר נזרק מהמועדון אחרי ששירת אותו שנים רבות, ניגש למעין קיוסק שנקרא "אל-הויו" (El Hoyo), שתה ברנדי, לקח בקבוק נוסף של משקה אלכוהול, מחץ אותו והחל לקלל שחקן-שחקן בקבוצה, כולל המאמנים וראשי המועדון על כך שלעולם לא יהיו אלופים.^[4] ב-1978 ביקש אחד מאוהדי אמריקה מגרבטו להסיר את הקללה. גרבטו וכל אנשי המועדון ערכו מיסה באצטדיון פסקוול גררו וחתמו על מסמך רשמי המסיר את הקללה. שנה מאוחר יותר, זכה המועדון בפעם הראשונה בתולדותיו באליפות קולומביה. למרות זאת, את קללת הליברטדורס הם לא הצליחו להסיר. המועדון הגיע לארבעה משחקי גמר בטורניר החשוב ביבשת, כולל שלוש שנים ברציפות בין 1985-1987, אך הפסיד בכולם.^[5] ב-5 בינואר 2008 מת בנחמין אוראה בביתו שבקאלי.

אליפות ראשונה לאחר 31 שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמריקה קאלי החלה את דרכה המקצוענית ב-16 בפברואר 1948 כאשר הומברטו סלסדו פרננדס רשם אותה כקבוצה המקצוענית הראשונה בליגה הקולומביאנית המקצוענית שנוסדה באותה שנה. פרננדס הפך גם לנשיאה הראשון אי פעם של אמריקה קאלי ומאוחר יותר אף לנשיאה הראשון של הדימיור. את הטורניר הראשון שלה סיימה אמריקה במקום החמישי. למרות שמדובר באחד המועדונים הוותיקים בקולומביה, את תואר האליפות הראשון שלה אי פעם רשמה אמריקה רק בשנת 1979. תחת המאמן גבריאל אוצ'ואה אוריבה, הצליחה אמריקה להעפיל לבית הגמר ולפגוש במחזור האחרון את אוניון מגדלנה במשחק ביתי שבו הספיק לה ניצחון בשביל להבטיח את התואר. מול אצטדיון מלא הצליחה אמריקה לנצח 0-2 ולחגוג אליפות ראשונה אי פעם.^[6]

שנות ה-80' - הטובות ביותר בהיסטוריה של המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין ספק ששנות ה-80' היו הטובות ביותר של המועדון האדום. נבנתה קבוצה שהייתה לאורך שנים לא רק הטובה והדומיננטית ביותר בקולומביה אלא גם אחת הטובות ביותר באמריקה הדרומית. אמריקה קאלי הוא המועדון היחיד במדינה שזכה בחמש תוארי אליפות רצופים בין השנים 1982-1986. אמריקה לא חיכתה הרבה שנים עד לתואר השני וזכתה בו כבר ב-1982. היא הפכה להיות לקבוצה הראשונה שמסיימת את שני הטורנירים במקום הראשון (האפרטורה והקלאוסורה) וכן זוכה גם בבית הגמר. ניצחון מול מיונאריוס נתן לה את האליפות השנייה. באותה שנה צירפה אליה את החלוץ אנטוני דה אבילה שיהפוך בעתיד להיות המבקיע המוביל בהיסטוריה של הקבוצה ואחד הטובים במדינה. אמריקה הפכה לקבוצה חזקה יותר בשנת 1983 כאשר צירפה אליה מדפורטיבו קאלי את החלוץ ווילינגטון אורטיס באחת ההעברות החשובות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הקולומביאני. יחד עם אורטיס והשוער הארגנטינאי, חוליו ססאר פלסיוני, זכתה באליפות השלישית והשנייה ברציפות, כשהיא מנצחת בבית הגמר קבוצות כמו אתלטיקו נסיונל וג'וניור ברנקייה וכן מגיעה לשלב חצי הגמר בטורניר היבשתי. אמריקה חזרה על ההישג שבו סיימה ראשונה בכל אחד מהטורנירים וזכתה פעם שלישית ברציפות באליפות ב-1984, שוב מול מיונאריוס. הקבוצה אף שברה את שיא רצף המחזורים ללא הפסד וקבעה שיא חדש שעמד על 23. בקופה ליברטדורס לא הצליחה הקבוצה ולא עברה את שלב הבתים. באותה שנה ערך את הבכורה אלכס אסקובר וכן צורפו שחקנים בולטים כמו הפרואני ססאר קווטו וגיירמו לה רוסה. בשנת 1985 אמריקה מצליחה לזכות בתואר החמישי בתולדותיה והרביעי ברציפות, אחרי שהיא מנצחת בביתה את ג'וניור ברנקייה 1-0 במחזור אחרון, ובעיקר הודות לניצחון חשוב בקלאסיקו של קאלי מול דפורטיבו. זו גם הייתה הפעם הראשונה שבה אמריקה זוכה באליפות כאשר בין הקורות ניצב שוער קולומביאני ולא זר, ריינל רואיס. שניים מהבולטים בשחקני המועדון בשנה זו היו הארגנטינאי ריקרדו גרקה והפראגוואי רוברטו קבניאס. זו גם השנה שבה אמריקה קאלי הגיעה לראשונה בתולדותיה לגמר הקופה ליברטדורס אבל הפסידה לארחנטינוס ג'וניורס. אמריקה הפסידה 0-1 בבואנוס איירס וניצחה באותה תוצאה בקאלי. המשחק השלישי שוחק באסונסיון והסתיים בתיקו 1-1, אבל בדו-קרב הפנדלים ניצחה ארחנטינוס. שנה מאוחר יותר זכתה אמריקה באליפות החמישית שלה ברציפות והשישית בסך הכל אחרי ניצחון בגמר על דפורטיבו קאלי ושוב הגיע לגמר הטורניר היבשתי. הפעם פגשה את ריבר פלייט שהייתה טובה יותר וניצחה את שני המשחקים, כדי להשאיר את אמריקה עם גמר שני ברציפות ללא תואר. ב-1987 הייתה הקבוצה קרובה להבטיח אליפות שישית ברציפות, אבל לבסוף הפסידה למיונאריוס וסימה כסגנית, כמו גם בקופה ליברטדורס בפעם השלישית ברציפות. האדומים פגשו בגמר את פניארול מאורוגוואי וניצחו את המשחק הראשון 0-2 משערים של רוברטו קבניאס וחואן מנואל בטאגליה. במשחק השני באורוגוואי הפסידה אמריקה 2-1 וההכרעה עברה למשחק שלישי במגרש נייטרלי, בסנטיאגו שבצ'ילה. במצב של 0-0 התואר היה הולך לאמריקה, אבל פניארול כבשה שער ניצחון ממש בשניות האחרונות של ההתמודדות והשאירה את אמריקה ללא התואר היבשתי בפעם השלישית ברציפות.^[7]

השליטה נמשכה גם בשנות ה-90'[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פתיחת שנות ה-90, אמריקה מצליחה להשיג את התואר השביעי שלה. היא ניצחה באצטדיון אל קמפין את אינדפנדיינטה סנטה פה משער של סרחיו אנגולו במה שהיה גם תואר האליפות האחרון תחת הדרכתו של המאמן אוצ'ואה אוריבה. בפעם השלישית בהיסטוריה שלה זכתה אמריקה בתואר לאחר שסיימה במקום הראשון את שני הטורנירים של השנה ואת הפלייאוף שנתן לה את התואר. שנתיים מאוחר יותר, אמריקה ממנה את המאמן המצליח, פרנסיסקו מטוראנה, שבשילוב של אימון הנבחרת מאמן גם את הקבוצה. אמריקה זוכה באליפות השמינית שלה בהיסטוריה אחרי ניצחון נוסף בקלאסיקו מול דפורטיבו קאלי. פרדי רינקון עם שער וצמד של אנטוני דה אבילה היקנו לאמריקה את הניצחון והתואר. באותה שנה הגיעה שוב לחצי גמר הקופה ליברטדורס, אך הודחה בדרמטיות על ידי ניואלס אולד בויס של המאמן מרסלו ביילסה לאחר דו-קרב פנדלים בתוצאה 10-11. קללת הטורניר היבשתי לא פסחה על אמריקה גם בשנת 1996, כאשר הקבוצה הגיעה לגמר ההקופה ליברטדורס פעם הרביעית בתולדותיה, שוב מול ריבר פלייט. למרות שהציגה קבוצה חזקה שכללה בין השאר את שחקני הנבחרת, אוסקר קורדובה וחורחה ברמודס, אמריקה שוב הפסידה. את המשחק הראשון בקאלי אמנם ניצחה 0-1 משער של דה אבילה, אבל בגומלין באצטדיון המונומנטל, ניצחה ריבר 0-2 מצמד של הרנן קרספו, כאשר השער השני נבע מטעות קשה ביותר של השוער קורדובה.^[8] שנה מאוחר יותר, חזרה אמריקה לזכות בתואר המקומית תחת הדרכתו של המאמן לואיס אוגוסטו גרסיה. הפעם היריבה בגמר הייתה אתלטיקו בוקרמנגה הצנועה. זה היה הטורניר הארוך ביותר שנמשך אי פעם בקולומביה, 16 חודשים. אמריקה ניצחה 0-3 בסיכום שני המשחקים, לאונרדו פביו מורנו, אדולפו ולנסיה וחוליאן טייס. בתחילת 1997, דורגה אמריקה קאלי במקום השני בעולם אחרי יובנטוס לפי דירוג הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל. בשנת 1999 הגיעה סוף סוף הזכייה הראשונה של אמריקה קאלי בטורניר יבשתי. אומנם לא היה מדובר על גביע הליברטדורס, אלא על גביע מרקונורטה, אבל גם הוא נחשב לתואר יבשתי. תחת הדרכתו של המאמן הצעיר, חיימה דה לה פאבה, אמריקה סיימה במקום הראשון בבית שלה ופגשה בחצי הגמר את אליאנסה לימה מפרו. לאחר 3-3 בסיכום המשחקים, אמריקה הייתה זו שניצחה 3-4 בדו-קרב פנדלים והעפילה לגמר מול אינדפנדיינטה סנטה פה. את המשחק הראשון בגמר אירחה אמריקה אבל הפסידה 1-2. בגומלין היה זה חיירו קסטייו שהציל אותה וכבש את שער הניצחון, מה ששלח את שתי הקבוצות לדו-קרב פנדלים שבסופו ניצחה אמריקה 3-5 וזכתה בגביע.^[9] בליגה המקומית הגיעה אמריקה למשחק הגמר מול אתלטיקו נסיונל אבל הפסידה את התואר בדו-קרב פנדלים.

שנות ה-2000: התחלה מצוינת וקריסה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את תחילת המילניום החדש אמריקה קאלי פתחה מצוין תחת הדרכתו של דה לה פאבה וזכתה בשלוש אליפויות רצופות בין השנים 2000-2002. בשנת 2000 זכתה באליפות העשירית שלה, בפעם הראשונה בהדרכת מאמן מקומי מואייה דל קאוקה. הקבוצה סיימה ראשונה בבית הגמר כאשר היא מנצחת במשחק האחרון 0-2 את דפורטס טולימה משערים של לואיס אספרייה ונסטור סלסר. בשנת 2001 זכתה באליפות ה-11 שלה במה שגם היה הטורניר הארוך האחרון לפני שהחלה המתכונת של שני טורנירים בשנה, אפרטורה וקלאוסורה. במשחק הגמר גברה אמריקה על אינדפנדיינטה מדיין 1-0 במשחק החוץ ובבית ניצחה 2-0 במשחק הבית כדי להשלים ניצחון של 0-3 וזכייה שנייה ברציפות. בפורמט החדש הצליחה אמריקה לזכות באליפות גם בטורניר האפרטורה שפתח את שנת 2002. למרות שסיימו את הליגה הסדירה במקום השמיני, העפילו לפלייאוף ושם השדים האדומים העפילו למשחק הגמר מול אתלטיקו נסיונל. במשחק הראשון בבית ניצחו 1-2 ובמשחק הגומלין באצטדיון אטנאסיו חירארדוט ניצחו שוב, הפעם 0-1, כדי לזכות בתואר בפעם השלישית ברציפות וה-12 בסך הכל.^[10] בשנת 2003 רשמה אמריקה קמפיין מוצלח בטורניר היבשתי, כאשר הגיעה עד לחצי גמר גביע ליברטדורס תוך כדי שהיא מנצחת את ראסינג קלוב וריבר פלייט, אך הודחה בחצי הגמר על ידי בוקה ג'וניורס. לאורך העשור נקלעה כמה וכמה פעמים למשברים כלכליים שאיימו על הישארותה בליגה הבכירה, אבל בטורניר הקלאוסורה של 2008 הצליחה אמריקה לזכות באליפות ה-13 שלה וזה קרה כאשר בגמר הצליחו האדומים לגבור על אינדפנדיינטה מדיין בתוצאה כוללת של 1-4 והישוו את מספר האליפויות שלהם לאלו של מיונאריוס.^[11]

העשור השני של שנות ה-2000: ירידת ליגה היסטורית ואליפות כפולה בסיומו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2010 נקלעה אמריקה לקשיים כלכליים גדולים מאוד שהיקשו עליה להעמיד קבוצה ראויה, ובטורניר הקלאוסורה של 2011 סיימה במקום הלפני אחרון והתמודדה מול פטריוטס בויקה במשחקי ההישרדות על הזכות לשחק בליגה הבכירה. לאחר 1-1 בחוץ, האוהדים מילאו את האצטדיון בקאלי כדי שהנורא מכל לא יקרה. אמריקה קאלי למרות זאת, לא הצליחה לנצח וסיימה את המשחק בתיקו 1-1. בדו-קרב הפנדלים קרה הבלתי ייאמן ופטריוטס ניצחה 3-4. אמריקה קאלי ירדה לראשונה בתולדותיה לליגה השנייה לאחר 63 שנים. למרות זאת, לא היה קל לקבוצה לחזור לליגה הבכירה וחרף מאמציה היא כשלה פעם אחר פעם. רק כעבור חמש שנים, ב-27 בנובמבר 2016, ניצחה אמריקה במחזור האחרון של הפלייאוף את דפורטס קינדיו 1-2 וחזרה רשמית לליגה הראשונה.^[12] בשביל הפרוטוקול היא גם גברה 1-5 על טיגרס פוטבול קלוב וזכתה באליפות הליגה השנייה. המשימה הושלמה תחת הדרכתו של המאמן הרנן טורס וחלוץ הארגנטינאי הוותיק, ארנסטו פריאס.

לאחר שנתיים מחזרתה לליגה השנייה שבה פעם אחת העפילה לפלייאוף, אמריקה קאלי בנתה קבוצה טובה לקראת הטורניר האחרון של העשור, תחת המאמן אלשנדרה גימרייש. בקבוצה זו שיחקו שחקנים בולטים כמו השוער הברזילאי, נטו וולפי, כריסטיאן אלבארס, מתיאס פיסאנו, רפאל קראסקל, דובאן ורגארה ומייקל רנחל. את הליגה הסדירה הקבוצה סיימה במקום השני אחרי אתלטיקו נסיונל, כאשר רנחל הוא הכובש המצטיין. בפלייאוף הוגרלה הקבוצה לבית אחד עם אינדפנדיינטה סנטה פה, דפורטיבו קאלי ואליאנסה פטרולרה. למרות הפסד במשחק הפתיחה לסנטה פה, התאוששה הקבוצה, ניצחה את דפורטיבו בקלאסיקו של קאלי והגיעה למחזור האחרון כשהיא צריכה ניצחון ביתי על סנטה פה בשביל להבטיח עלייתה לגמר. שערים של פיסאנו ורנחל נתנו לקבוצה ניצחון 0-2 והעפלה ראשונה לגמר מאז 2008. במשחקי הגמר פגשה את ג'וניור ברנקייה, שזכתה בשני הטורנירים הקודמים. במשחק הראשון באצטדיון מטרופוליטאנו רוברטו מלנדס, נגמר המשחק בתוצאת תיקו 0-0, שהצריכה את אמריקה לנצח בתוצאה מינימלית בבית בגומלין בשביל לזכות. ואכן ב-7 בדצמבר באצטדיון פסקואל גררו, רשמה אמריקה ניצחון של 0-2 משערים של רנחל וסיירה, כדי לזכות באליפות מספר 14 בהיסטוריה של המועדון.

אמריקה לא חיכתה יותר מדי בשביל לזכות שוב באליפות ושיחזרה אותה בטורניר הארוך שהתקיים ב-2020 בעקבות מגפת הקורונה. הטורניר החל בינואר 2020 והופסק במרץ, לפני שחודש שוב באמצע ספטמבר. אמריקה לא שיחקה טוב בליגה הסדירה והצליחה להשתחל ברגע האחרון לפלייאוף בזכות ניצחון טכני 0-3 על קוקוטה דפורטיבו שפעילותה הופסקה. גם בקופה ליברטאדורס הקבוצה נכשלה ולא עברה את שלב הבתים. הייתה סכנת פיטורים מעל ראשו של המאמן חואן קרוס ריאל, אבל בפלייאוף הכל השתנה. בהנהגתם של דובאן ורגרה והחלוץ הוותיק, אדריאן ראמוס אמריקה הייתה הקבוצה המרשימה ביותר כשהיא מנצחת ברבע הגמר את אתלטיקו נסיונל 2-4 בסיכום המשחקים ואת ג'וניור ברנקייה בחצי הגמר 1-2 בסיכום המשחקים. בגמר התמודדה מול אינדפנדיינטה סנטה פה. ניצחון 0-3 במשחק הראשון גרם לאמריקה להגיע לגומלין בבוגוטה בראש שקט, אבל כבר במחצית הקבוצה פיגרה 0-2 והמהפך ריחף באוויר. בסופו של דבר הצליחו השחקנים לשמור על התוצאה, הפסידו 2-0 אבל זכו באליפות מספר 15 בזכות ניצחון 2-3 בסיכום.

הסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל של המועדון שונה כמה וכמה פעמים. תחילה הופיע עם דמות השטן שמוזהה עם אמריקה, שכן בשנות ה-40 קיבלו שחקניה המועדון את הכינוי "השדים האדומים" לאור יכולתם על המגרש. אך סמל זה יצר אי נוחות אצל מאמן הקבוצה בעבר ואחד הסמלים שלה, גבריאל אוצ'ואה אוריבה ובעקבות בקשתו הופיעו כסמל המועדון רק כוכבים כמספר האליפויות שזכתה בהן הקבוצה. ב-1977 כשחגגה 50 שנה להיווסדה, הסמל כלל את הספרה 50 ואת שנה של הקבוצה ודבר דומה נעשה גם ב-2007 כאשר הקבוצה חגגה 80 שנה. בין השנים 2008-2012 הקבוצה חזרה לסמל שכלל רק כוכבים כמספר האליפויות שהשיגה ובאמצע הכיתוב AMERICA. ב-2013 חזרה דמותו של השטן לסמל.

גרסאות מיוחדות לסמל של המועדון
1979-1984
1986-1991
(גרסת חמש האליפויות הרצופות)
2007-2008
(גרסת ציון 80 שנה להיווסדותה)

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אצטדיון פסקואל גררו

אמריקה קאלי מקיימת את משחקיה הבית שלה באצטדיון פסקואל גררו שבעיר קאלי. תכולת האצטדיון היא 35,405 מקומות והוא שופץ והורחב לקראת המונדיאליטו שנערך בקולומביה ב-2011. עד לשנת 2010 חלקה את האצטדיון גם קבוצת דפורטיבו קאלי, אך בשנת 2010 עברה לאצטדיון פלמסקה.

מבט פנורמי לאצטדיון פסקואל גררו

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבויות העיקריות של הקבוצה הן מול אתלטיקו נסיונל, מיונאריוס ודפורטיבו קאלי. מול אתלטיקו נסיונל מדובר למעשה בקלאסיקו של קולומביה, שתי הקבוצות שנחשבות לטובות ביותר במדינה אם מכלילים את הישגיהן גם בטורנירים הבין לאומיים. מול מיונאריוס המשחק היה הקלאסיקו של קולומביה עד לתחילת שנות ה-90' אז הייתה מיונאריוס שהייתה הקבוצה החזקה במדינה כשאמריקה צמצמה את הפערים והפכה לקבוצה השנייה בטיבה. היריבות השלישית היא מול דפורטיבו קאלי, היריבה העירונית. יריבויות קצת פחות גדולות הן מול הקבוצות האדומות של מדיין ובוגוטה - אינדפנדיינטה מדיין ואינדפנדיינטה סנטה פה בהתאמה.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריה פרימרה A

אלופה: (15) 1979, 1982, 1983, 1984, 1985, 1986, 1990, 1992, 1996/97, 2000, 2001, 2002 (אפרטורה), 2008 (קלאוסורה), 2019 (קלאוסורה), 2020 (עקב נגיף הקורונה שוחק רק טורניר אחד)

סגנות: (7) 1960, 1969, 1987, 1991, 1995, 1999, 2008 (אפרטורה)