אמת מטרידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמת מטרידה
Aninconvenienttruth.jpg

כרזת הסרט
שם במקור: An Inconvenient Truth
בימוי: דייוויס גוגנהיים
הפקה: לורנס בנדר
סקוט בורנס
לאורי דוד
שחקנים ראשיים: אל גור
מוזיקה: מייקל ברוק
חברת הפצה: פרמאונט
הקרנת בכורה: 24 במאי 2006
משך הקרנה: 94 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 1,000,000‏+$
הכנסות: 49,756,507‏$
פרסים: שני פרסי אוסקר
דף הסרט ב-IMDb

אמת מטרידהאנגלית: An Inconvenient Truth) הוא סרט תיעודי העוסק בשינויי האקלים בכלל ובהתחממות העולמית בפרט. את הסרט ביים דייוויס גוגנהיים ומככב בו סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, אל גור. הסרט מבוסס ברובו על מצגת מולטימדיה שגור פיתח במשך מספר שנים, כחלק מהקמפיין שלו לעצירת ההתחממות הגלובלית.

אמת מטרידה הוא גם שמו של הספר מאת גור המלווה את הסרט, ומציג נתונים מפורטים נוספים לגבי הנושאים שהוצגו בו. הספר שהה מספר חודשים בראש מצעד המכירות של הניו יורק טיימס. כמו כן הספר יצא בשתי גרסאות: המדריך לנוער והספר המלא בעל כל פרטי הסרט ומעבר לכך.

הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל הסרטים סאנדנס ב-2006, ויצא לאקרנים בארצות הברית ב-12 במאי של אותה שנה. כעת הוא עומד במקום השלישי ברשימת סרטי התעודה הרווחיים של כל הזמנים בארצות הברית. גור עצמו ואולפני פרמאונט שמפיצים את הסרט התחייבו לתת אחוזים מהרווחים להמשך קידום חינוך הציבור על התחממות גלובלית. הסרט יצא בפורמט DVD בארצות הברית ב-21 בנובמבר 2006.

בטקס האוסקר ה-79 זכה הסרט בפרס לסרט התיעודי הטוב ביותר ובפרס נוסף על שיר הנושא "I Need to Wake Up" של מליסה אתרידג'.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היותו סרט תיעודי, התסריט של אמת מטרידה הולך ומתפתח בצורה דרמטית לאורך הסרט. עובדות והשערות חדשות נחשפות תוך כדי גילוי פרטים על חייו האישיים של אל גור. במקום לציין נתונים בצורה מדעית יבשה, הסרט מציג גישה רגשית-מוסרית בעלת אלמנטים דרמטיים רבים.

מאז ההפסד הדרמטי שלו בבחירות של שנת 2000, סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, אל גור, מקדיש את עצמו להסברה וחינוך בנושא התחממות גלובלית. בעזרת מצגת מולטימדיה שהציג ברחבי העולם, גור עובר על ההוכחות המדעיות לתופעת ההתחממות הגלובלית, דן בפוליטיקה ובכלכלה שלה ומתאר את ההשלכות מרחיקות הלכת שיקרו אם כמות גזי החממה הנוצרים על ידי האנושות בכלל וארצות הברית בפרט, לא תרד באופן דרמטי בזמן הקרוב.

הסרט כולל קטעים רבים המופנים כנגד המבקרים הטוענים כי התחממות גלובלית אינה מוכחת או הינה חסרת חשיבות. לדוגמה, הוא דן בסכנה שבהמסת הקרחונים של גרינלנד ואנטארקטיקה, שיכולה להעלות את הים ברחבי העולם בשישה מטרים, דבר שיציף אזורי חוף רבים וייצור כ-100 מיליון פליטים. מי קרח מומסים מגרינלנד יכולים גם להשפיע על זרמי הים הגדולים באוקיינוס ולהביא להתקררות מהירה ודרמטית של צפון אירופה.

במאמץ להסביר את תופעת ההתחממות, הסרט מציג מידע על הטמפרטורה ורמות שנתיות של פחמן דו-חמצני במשך 600,000 השנים האחרונות, שהתקבלו מקידוחי קרח באנטארקטיקה.

הסרט מסתיים באמירתו של גור כי, אם נתחיל לפעול מהר נוכל לבטל ההשפעה של ההתחממות הגלובלית על ידי שחרור פחות פחמן דו-חמצני לאוויר ונטיעת עצים וצמחים. גור קורא לצופים לבקר באתר הסרט וללמוד איך הם יכולים לעזור בתחום.

ביסוס מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטענה הבסיסית של גור כי יש אכן התחממות גלובלית, וכי הגורם העיקרי לה הוא פליטת חומרים ממקור אנושי (אנתרופומורפי) מקובלת על רוב החוקרים בתחום. סוכנות הידיעות AP פנתה למאה מומחי אקלים וביקשה מהם לחוות את דעתם על אמינות הצגת הנתונים של גור. 19 החוקרים שהכירו את טענותיו של גור והשיבו לשאלון גרסו כי הצגת הקביעות המדעיות אמינה בדרך כלל.

יחד עם זאת, גור בוחר בסרט להיות מוטה באופן מובהק לטובת דעה אחת, ואינו מציג בצורה מאוזנת דעות מנוגדות.

ועדת הסנאט לנושאים סביבתיים של הסנט בארצות הברית ביקרה את קביעותיו של גור בחריפות וגרסה כי "התחממות גלובלית היא התרמית הגדולה ביותר שנמכרה לציבור האמריקני מעולם" (משפט זה מצוטט בסרט). ביוני 2006, טען חוקר האקלים ריצ'רד לינדזן במאמר מערכת בוול סטריט ג'ורנל כי פעילותו של גור בתחום היא חלק מ"ציד מכשפות" נגד מדענים הסבורים שהבהלה בנוגע להתחממות גלובלית מיותרת.[1] רונלד ביילי, במאמר במגזין הליברטריאני Reason, גרס כי אף שגור צודק בחלק ניכר מטענותיו, הטיעון המרכזי שלו בתחום המדיניות – שההתחממות הגלובלית יוצרת "מצב חירום" מופרזת במידה ניכרת בנסותה להפוך התרחשות אקלימית לאורך מאות שנים לאירוע המתרחש בעוצמה רבה כבר בהווה או בעתיד הקרוב.[2]

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה שהסרט סייע לאל גור לזכות בפרס נובל לשלום לשנת 2007, במשותף עם הפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים. כיום הסרט מוקרן כחלק מתוכנית לימודי החובה באנגליה, בסקוטלנד, וברוב ארצות סקנדינביה. חברת ההפקה של הסרט, Participant Media, תרמה 50 אלף תקליטורים לבתי ספר תיכוניים בארצות הברית. לדעת רבים, הסרט שינה לחלוטין את היקף ואיכות הדיון בהשפעה האנושית על ההתחממות הגלובלית, וזאת למרות (ואולי בגלל) שיש בסרט אי-דיוקים והטיה לטובת הדעה שההתחממות הגלובלית היא מעשי ידי אדם. קיים ויכוח אף בין מצדדי הגישה שבה תומך הסרט, אם ראוי להציג את העובדות באופן מוטה, גם במחיר של אי דיוק מסוים, כדי לעורר השפעה על דעת הקהל.‏[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאמר מערכת בוול סטריט ג'ורנל, 12 באפריל 2006. ראו כאן
  2. ^ An Inconvenient Truth - Reason.com
  3. ^ למשל: הסרט מציג באופן דרמטי נתונים על העלייה במספר המדווח של סופות הטורנדו, בעקבות ההתחממות הגלובלית. הנתונים נכונים, אם כי יכול להיות להם הסבר אחר. למרות זאת, טוענים המצדדים בכך, הצגה "יבשה" ומאוזנת של הנתונים לא תהיה יעילה באותה מידה, כדי לעורר דעת קהל למען המאבק בתופעה, שהוא מוצדק בעיקרו, לדעתם.