אן בולין
 | |||||||
| לידה |
1507 בליקלינג (אנ'), ממלכת אנגליה  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
19 במאי 1536 (בגיל 29 בערך) לונדון, ממלכת אנגליה | ||||||
| שם לידה |
Anne Boleyn | ||||||
| מדינה |
 ממלכת אנגליה | ||||||
| מקום קבורה |
 מצודת לונדון, לונדון | ||||||
| בן או בת זוג |
הנרי השמיני, מלך אנגליה (25 בינואר 1533–19 במאי 1536) | ||||||
| שושלת משפחת בולין | |||||||
| |||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
אן בולין (באנגלית: Anne Boleyn; 1501 או 1507 – 19 במאי 1536) הייתה מלכת אנגליה ואשתו השנייה של המלך הנרי השמיני ואמה של המלכה אליזבת הראשונה. נישואיה להנרי והוצאתה להורג לאחר מכן הפכו אותה לדמות מרכזית בסערה הפוליטית והדתית שסימנה את תחילתה של הרפורמציה האנגלית.
בשנת 1525 התאהב הנרי השמיני באן והחל במסעו למשוך את תשומת ליבה. עם זאת אן התנגדה בכל תוקף לניסיונותיו של המלך לעשות זאת, וסירבה להפוך למאהבת שלו כפי שהייתה אחותה הגדולה מרי .לאחר מספר שנים בהן הנרי ואן ניהלו מערכת יחסים הנרי רצה לבטל את נישואיו לקתרין מארגון, כדי שיוכל להתחתן עם אן. כאשר האפיפיור קלמנס השביעי הודיע שהוא נגד ביטול הנשואים עם קתרין, הנרי החל לערער על סמכותה של הכנסייה הקתולית באנגליה.
ביוזמתה של אן פיטר הנרי את יועצו הראשי תומאס וולזי, הארכיבישוף מיורק, ומינה את תומאס קרנמר - שהיה קשור למשפחת בולין. הנרי השמיני ואן נישאו ב-25 בינואר 1533, וכתוצאה מנישואים הללו התרחש הפילוג הראשון בין הכנסיות של אנגליה ורומא, והכנסייה של אנגליה עברה לשליטת המלך.
אן הוכתרה למלכת אנגליה ב-1 ביוני 1533, וב-7 בספטמבר 1533 נולדה בתה הנסיכה אליזבת שלימים עלתה לשלטון כאליזבת הראשונה. הנרי התרעם על העובדה שלא העמידה לו יורש זכר, ולאחר שלוש הפלות סר חינה בעיניו והוא הורה לחקור אותה בגין בגידה חמורה. ב-2 במאי 1536 היא נעצרה ונשלחה למצודת לונדון, שם נשפטה, נמצאה אשמה ב-15 במאי וראשה נערף ב-19 במאי.
היסטוריונים מודרניים מצאו שההאשמות נגדה - שכללו ניאוף וגילוי עריות - מופרכות. לאחר שבתה אליזבת הוכתרה למלכה אן נחשבה לקדושה וגיבורת הרפורמציה האנגלית. מאות שנים לאחר מכן אן בולין המשיכה להוות השראה ליצירות אומנות רבות. בשל כך אן שמרה על מקומה כמלכה רעיה המשפיעה והחשובה ביותר בהיסטוריה האנגלית.
ילדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בולין נולדה לסר תומאס בולין, הרוזן הראשון מווילטשייר, ולליידי אליזבת הווארד, בתו של דוכס נורפוק השני. השכלתה המוקדמת, בדומה לנשים בנות מעמדה באותה תקופה, התמקדה הן בלימודים אקדמיים והן בפיתוח מיומנויות ביתיות.
היא למדה מגוון מקצועות, ביניהם: חשבון, היסטוריה, קריאה, איות וכתיבה. במקביל רכשה אן מיומנויות אחרות כגון: ריקוד, רקמה, נימוסים טובים, ניהול משק בית, מוזיקה, עבודת רקמה ושירה. אן למדה גם לשחק משחקים פופולריים באותה תקופה - כמו קלפים, שחמט וקוביות, וכן רכשה מיומנויות ספורט כגון חץ וקשת, ציד, רכיבה על סוסים ואילוף בזים.
הולנד וצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביה של אן, תומאס בוליין, המשיך בקריירה הדיפלומטית שלו תחת הנרי השמיני. הצלחתו זיכתה אותו בהערכה רבה, ובין מעריציו הייתה מרגרטה מאוסטריה. מרגרטה, התרשמה מאוד מבולין והציעה לבתו אן מקום בחצרה. אן, שהייתה צעירה מכדי לקבל את הכבוד הזה באופן רשמי, עברה בכל זאת להולנד. מרגרטה התרשמה מנימוסיה, קפדנותה ויכולותיה. מרגרטה כתבה לתומאס בוליין כי בתו "כל כך ייצוגית וכל כך נעימה, בהתחשב בגיל נעוריה". ב-1519 מונה אביה לשגריר בצרפת והיא התלוותה אליו לשם ונכנסה לשירותה של קלוד, נסיכת צרפת, אשת המלך פרנסואה הראשון. בחצר המלוכה הצרפתית השלימה אן את לימודי השפה הצרפתית, התרבות ומנהגי הנימוס.
בחצרו של הנרי השמיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1522 נצטוותה על ידי אביה לשוב לאנגליה, כדי להתחתן עם בן דודה האירי, ג'יימס באטלר. תוכנית הנישואים נקטעה, ובמקום זאת היא החלה לשמש כבת לוויה לאשתו של המלך הנרי השמיני, קתרין מאראגון. בשנת 1526 התאהב בה הנרי השמיני. אחותה - מרי בולין - הייתה פילגשו לשעבר. אן משכה את תשומת לבו באמצעות יופייה, כריזמה וחוכמתה. למרות ניסיונותיו החוזרים של הנרי לפתות את אן, היא התנגדה לו בתוקף. תוך שנה, בשנת 1527, הוא הציע לה נישואין ואן הסכימה. הנרי הניח שניתן יהיה להשיג ביטול נישואיו לקתרין בקלות ובמהירות, ובכך לאפשר להם להינשא כדת וכדין.
הקשר בין אן בולין להנרי לא רק הביא יתרונות לאן עצמה, אלא גם תרם רבות למשפחתה. תומאס בולין, זכה בתואר הרוזן מווילטשייר הודות לקשר זה. בנוסף, הנרי הגיע להסדר עם בן דודה האירי של אן, ג'יימס באטלר, והעניק לו את התואר הרוזן מאורמונד.
נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר לאחר שובם לאנגליה, נישאו הנרי השמיני ואן בטקס סודי ב-1532. חתונה זו התקיימה עוד לפני ביטול נישואיו הראשונים של הנרי לקתרין מאראגון, מה שגרם לה להיחשב לא חוקית בעיני רבים.
לאחר זמן קצר התברר שאן בהריון, מה שהגביר את הדחיפות להכשיר את נישואיהם. כתוצאה מכך, נערך טקס חתונה נוסף בלונדון ב-25 בינואר 1533. ב-23 במאי 1533, התכנס בית משפט מיוחד בהנהגתו של תומאס קרנמר, הארכיבישוף החדש. בית המשפט דן בתוקף נישואיו של הנרי לקתרין והכריז עליהם כבטלים. חמישה ימים לאחר מכן, ב-28 במאי 1533, הכריז קרנמר באופן רשמי כי נישואיהם של הנרי ואן בולין תקפים וחוקיים. הכרזה זו הפכה את אן בולין למלכה רשמית של אנגליה.
מלכת אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הכתרתה, אן התמקמה בארמון פלסנטיה האהוב על המלך, שם חיכתה ללידת תינוקה. ב-7 בספטמבר נולדה בתם אליזבת. אכזבה גדולה פקדה את הוריה, שציפו בכיליון עיניים לבן. כל הרופאים והאסטרולוגים המלכותיים, מלבד אחד, חזו בן זכר, ואפילו המלך הצרפתי הוזמן לשמש כסנדק.
למלכה אן היה צוות משרתים גדול משמעותית מזה של קתרין. למעלה מ-250 אנשים טיפלו בצרכיה האישיים, החל מכמרים ועד נערי אורווה. צוות נוסף של יותר מ-60 עוזרות כבוד ליווה אותה באירועים חברתיים. אן העסיקה גם מספר כמרים ששימשו כיועציה הדתיים.
התנהגותה של אן שלא תאמה את הנורמות החברתיות של אותה תקופה והתנהגותה גרמה למורת רוח בקרב רבים.במהלך חייה ולאחר מותה נפוצו לגביה שמועות רבות שבמקרים רבים נועדו לשרת מטרות פוליטיות, לחיוב או כמטרה לביקורת.[1] רוב מכתביה וכל דיוקנותיה הושמדו, כך שקשה לאמת טענות לגבי חייה, המראה שלה ואופיה. עם זאת, היא תוארה כשנונה וחכמה, וייתכן שהיא לא נחשבה ליפה באופן מיוחד על פי מודל היופי של אותם זמנים.[2] חלק מהעדויות הקיימות מתקופתה מתארות אותה כחיננית ואלגנטית, וכמי שהושפעה מהמנהגים והאופנה בחצר המלכות הצרפתית.
לאחר הפלה בחג המולד ב-1534, החל הנרי לדון עם תומאס קרנמר ותומאס קרומוול באפשרות להתגרש מאן, מבלי לחזור לקתרין אשתו הראשונה. תוכנית זו לא יצא לפועל באותה עת, והזוג המלכותי התפייס ואן שוב נכנסה להריון באוקטובר. אן הוציאה סכומי כסף גדולים על בגדים, תכשיטים, ריהוט וקישוטים, תוך הקפדה על קיום אורח חיים ראוותני כיאה למעמדה. היא שיפצה ארמונות רבים בהתאם לטעמה האישי. עם זאת, דעת הקהל נגד אן התהפכה כתוצאה מכמה גורמים. היא הואשמה בהיותה אחראית להתנהגותו העריצה של הנרי, וזכתה לכינוי גנאי כמו "זונת המלך". העובדה שלא ילדה יורש זכר למלך אנגליה תרם אף הוא לירידה בפופולריות שלה.
ב-8 בינואר 1536 הגיעה הידיעה על מותה של קתרין והנרי השמיני ערך חגיגות לרגל מותה. המלכה אן נכנסה שוב להריון. היא ידעה היטב את הסכנות הכרוכות באי-הצלחתה ללדת בן זכר. בתקופה זו החל הנרי להפגין עניין גובר באחת ממשרתות הכבוד של אן, ג'יין סימור. הוא אף העניק לה תליון המכיל מיניאטורה של דיוקן שלו. אן הגיבה בזעם, תוך שהיא תולשת את התליון מצווארה של ג'יין בעוצמה כזו שאצבעותיה דיממו.
הנרי נפגע בנפילה מסוס במהלך קרב רמחים, אירוע שגרם לאן זעזוע רב, היא איבדה את תינוקה, שלדברי שגריר האימפריה הרומית הקדושה אסטאס שאפווי, היה בן זכר. אירוע זה גרם לדאגה רבה, ואן האמינה שזו הסיבה להפלה שעברה חמישה ימים לאחר מכן. סיבה אפשרית נוספת להפלה קשורה לתקרית אחרת. אן ראתה את ג'יין סימור יושבת על ברכיו של הנרי, והתעצבנותה גרמה לה, כנראה, להפיל את העובר. ביום שבו נקברה קתרין מאראגון, אן הפילה את התינוק המיוחל. אובדן זה היה תחילתו של סוף הנישואים הללו. אן לא הצליחה להביא להנרי יורש זכר, ויחסו של הנרי עם ג'יין סימור העיבה עוד יותר על יחסיהם. אירועים אלו הובילו בסופו של דבר לנפילתה של אן ולהוצאתה להורג.
רבים מהאויבים שצברה אן כמלכת אנגליה החלו טומנים בראשו של המלך חשדות לגבי נאמנותה. לא נדרש מאמץ רב לעורר בהנרי, שהיה כבר מאוהב בג'יין סימור, חשד שאן בוגדת בו. המלך הורה על פתיחת חקירה רשמית נגדה ונגד מקורביה. החוקרים הצליחו לסחוט בעינויים "הודאות" מארבעה מבני לווייתה שהם היו מאהביה. גם אחיה, ג'ורג', נעצר והואשם בגילוי עריות עם אחותו, וכן המשורר תומאס וייאט, שהורשע וזכה בחנינה.[3]
הוצאתה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
אן הואשמה בניאוף, גילוי עריות ובגידה גבוהה. האשמות נגד אן, ובמיוחד זו של גילוי עריות, נועדו גם לפגוע במוניטין המוסרי שלה. האשמה נוספת נגד אן הייתה תכנון מותו של המלך יחד עם "מאהביה" .
ב-17 במאי הכריז קרומוול על נישואיה של אן להנרי בטלים מעיקרא. ב-19 במאי 1536 הוצאה אן להורג וראשה נערף.
השפעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חסידיה של אן בולין כיום רואים בה אחת מחלוצי הפרוטסטנטיות. זאת משום שבפועל, ייסוד הכנסייה האנגליקנית העצמאית והניתוק מן הוותיקן התרחשו כדי להכשיר את נישואיה להנרי, ובכך הפכו את ממלכת אנגליה למדינה פרוטסטנטית. באופן רשמי, הליך ייסוד הכנסייה האנגליקנית הושלם סופית בידי בתה אליזבת, שירשה את כיסאו של הנרי מאחותה הבכורה מרי.
אוהדיה רואים בה אדם שהוענש על לא עוול בכפו; שונאיה ראו בה מכשפה, שהשתמשה בכישוף שחור על מנת להפוך למלכת אנגליה,[1] ובמעלליה הפרידה בין הקתולים באנגליה לבין האמונה האמיתית היחידה.
אן בולין בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף לעשרות ספרים ומחזות על התקופה, יוחדו יצירות רבות לדמותה של אן בולין, או שהיא משמשת בהן דמות מרכזית. בין היצירות הפופולריות והידועות ביותר נמנות:
- האופרה "אנה בולנה" מאת דוניצטי (1830).
- המחזה "אדם לכל עת" על חיי תומאס מור מאת רוברט בולט, וכן סרט זוכה פרס האוסקר "אדם לכל עת" מ-1966, בו גילמה ונסה רדגרייב את דמותה של אן בולין.
- המחזה "אן של אלף הימים" מאת מקסוול אנדרסון, וכן סרט בשם זה מ-1969, בו גילמה את דמותה השחקנית ז'נבייב בוז'ולד.
- מיני סדרה בריטית משנות ה-70 "שש נשותיו של הנרי השמיני" וכן גם סרט מ-1972. את דמותה של אן בולין גילמה דורותי טוטין, שהייתה מועמדת לפרס באפטא על משחקה.
- הספר "בת בולין האחרת" 2001 מאת פיליפה גרגורי המתאר את השתלשלות האירועים מנקודת מבטה של מרי בולין, אחותה הגדולה של אן. בשנת 2008 עובד הספר לסרט באותו שם, בו גילמה נטלי פורטמן את דמותה של אן בולין.
- סדרת הטלוויזיה "שושלת טיודור" בה גילמה נטלי דורמר את דמות אן בולין בעונה הראשונה והשנייה, וכן בהופעת אורח בפרק האחרון של הסדרה בעונה הרביעית.
- בולין היא דמות מרכזית ברומן של הילרי מנטל, "וולף הול". בסדרת הטלוויזיה לפי רומן זה, ששודרה ב-BBC, גילמה קלייר פוי את דמותה.
- בבריטניה הועלה ב-2018 לראשונה המחזמר "Six", המבוסס על סיפורן של שש נשותיו של הנרי השמיני, בהן אן בולין, בשיר "Don't Lose Your Head". המחזמר הוצג בברודוויי החל ב-2020 עד פרוץ מגפת הקורונה וחזר להציג ב-2021.
- בשנת 2021 עלה לאקרנים הסרט "ספנסר" על הנסיכה דיאנה. במהלך הסרט היא מוצאת עניין בספר על קורותיה של בולין שכן היא רואה עצמה ואת המקרה הטרגי של יחסיה המעורערים עם הנסיך צ'ארלס בעלה זהים למקרה של בולין. בנוסף, לאורך הסרט היא אף רואה את דמותה של בולין משקיפה עליה.
- בשנת 2022 הוקרנה בשירות ההזרמה נטפליקס, מיני-סדרת הטלוויזיה "דם, כתרים וסקס". בסדרה מגלמת איימי ג'יימס-קלי, את בולין.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אן בולין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אן בולין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אן בוליין (1507–1536), מלכה, בת זוגו של הנרי השמיני מלך אנגליה, דף שער בספרייה הלאומית- אן בולין, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 גרג ג'נר, שאל היסטוריון - תשובות מרתקות לשאלות מפתיעות, כתר ספרים, 2022, הפרק "האם היו לאן בולין שלוש פטמות?", עמ' 15–20
- ^ Natalie Grueninger, Anne Boleyn’s Appearance & Demeanour, The Tudor Trail
- ^ "תיק אן בולין" (באנגלית)
| נשותיו של הנרי השמיני, מלך אנגליה | |
|---|---|
|
.jpg){kind=small}
