אנג'י דיקנסון

אנג'י דיקנסון
Angie Dickinson
	אנג'י דיקנסון בסדרת הטלוויזיה "אשת משטרה", 1975
לידה	30 בספטמבר 1931 (בת 92); קולם, דקוטה הצפונית, ארצות הברית
שם לידה	Angeline Brown
סוגה מועדפת	מערבון
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1954–2009 (כ־55 שנים)
מקום לימודים	הקולג' הקהילתי גלנדייל; Immaculate Heart College; Bellarmine-Jefferson High School ;
בן או בת זוג	ברט בכרך (1965–1981) פרנק סינטרה; ; ג'ון פיצג'רלד קנדי ;
צאצאים	ניקי בכרך
פרסים והוקרה	שני פרס גלובוס הזהב
	פרופיל ב-IMDb

אנג'י דיקנסון (באנגלית: Angie Dickinson;‏ נולדה ב-30 בספטמבר 1931) היא שחקנית אמריקאית זוכת פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה לשנת 1974 על תפקידה בסדרת המשטרה "אשת משטרה". דיקנסון היא כוכבת הסרטים "ריו בראבו", "האחד עשר של דני אושן", "קפטן ניומן" ו"לבוש לרצח".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיקנסון נולדה בשם אנג'לינה בראון בעיר קולם שבדקוטה הצפונית למשפחה ממוצא גרמני קתולי. בתם של פרדריקה ולאו הנרי בראון שהיה עורך העיתון המקומי בעיר. היא גדלה בעיר ברבנק שבקליפורניה ולמדה ב"מכללה הקהילתית גלנדייל". דיקנסון היא בעלת תואר בעסקים מהמכללה הקתולית הפרטית "מכללת הלב הטהור" שבלוס אנג'לס.

שינתה את שמה לאנג'י דיקנסון לאחר שנישאה בשנת 1952 לשחקן הפוטבול ג'ין דיקנסון.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיקנסון החלה את הקריירה הקולנועית שלה בשנות ה-50 במערבון "Gun the Man Down" בהפקתו של ג'ון ויין ובסרט המלחמה של סמואל פולר "שער סין". היא התגלתה לראשונה במערבון "ריו בראבו" של הווארד הוקס בתפקיד האישה המסתורית "נוצות" ובסרט הפשע של לואיס מיילסטון "האחד עשר של דני אושן" בתפקיד ביאטריס אשתו של דני אושן (פרנק סינטרה). דיקנסון זכתה למעמד של שחקנית מוערכת בתעשיית הסרטים במהלך שנות ה-60 בזכות תפקידיה בדרמה הקומית "קפטן ניומן", בתור הרופאה הצבאית לוטננט פרנסי קורם, בדרמה של ארתור פן, "המרדף", בתור רובי אשתו של השריף קאלדר (מרלון ברנדו), בסרט המלחמה "הטל צל ענק" בתור אמה, אשתו האלוף דוד מרכוס (קירק דאגלס) ולצידו של הכוכב לי מרווין, בסרטי הפשע "הרוצחים " של דון סיגל, בתור שילה פאר האישה של ג'וני נורת' (ג'ון קסאווטס) ו-"Point Blank" ‏(1967) של ג'ון בורמן.

לאחר מספר שנים בהן התמקדה בקריירת טלוויזיה חזרה דיקנסון בשנת 1980 לתעשיית הקולנוע לאחר שנבחרה על ידי הבמאי בריאן דה פלמה לאחד מהתפקידים הראשיים במותחן "לבוש לרצח". דיקנסון הופיעה בסרט בתפקיד עקרת הבית קייט מילר לצידו של מייקל קיין וזכתה על הופעתה בפרס סאטורן לשחקנית הטובה ביותר. מבקרי הקולנוע ציינו את המעבר שעשתה דיקנסון מכוכבנית לגיטימית בצעירותה לסמל מין בבגרותה.^[1]^[2]

דיקנסון הופיעה בשנות ה-90 בקומדיות "סברינה" של סידני פולאק בתפקיד אינגריד טייסון אמו החורגת של דייוויד לארבי (גרג קיניר) ו"גם לבוקרות יש רגעים קודרים" של גאס ואן סנט.

בשנת 2000 השתתפה דיקנסון בדרמה "תעביר את זה הלאה" בתפקיד גרייס אמה של האם החד הורית ארליין מק'קיני (הלן האנט). בשנת 2001 השתתפה בתפקיד קטן בשובר הקופות המצליח "אושן 11", דיקנסון הייתה לשחקנית היחידה שהופיעה בסרט זה וגם בעיבוד הקודם "האחד עשר של דני אושן".

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיקנסון החלה את קריירת המשחק שלה כשחקנית אורחת בטלוויזיה. היא התפרסמה ככוכבת טלוויזיה מוערכת לאורך שנות ה-70 בזכות משחקה בתור שוטרת משטרת לוס אנג'לס, סמלת סוזן "פפר" אנדרסון, בסדרת הדרמה "אשת משטרה". הסדרה הייתה להצלחה בארצות הברית ובעולם ועל תפקידה בסדרה זכתה דיקנסון בשנת 1974 בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדיקנסון נולדה בת אחת, ניקי, מנישואיה השניים למוזיקאי ברט בכרך. התינוקת של דיקנסון נולדה 3 חודשים לפני הזמן והיא סבלה מבעיות רפואיות כרוניות, היא אובחנה לאחר זמן מה כחולת תסמונת אספרגר. בשנת 2007 התאבדה בתה ניקי בחניקה בדירתה בדרום קרוליינה.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשת משטרה (1974–1978)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אנג'י דיקנסון בוויקישיתוף

אנג'י דיקנסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אנג'י דיקנסון, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
אנג'י דיקנסון, באתר AllMovie (באנגלית)
אנג'י דיקנסון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אנג'י דיקנסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אנג'י דיקנסון, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אורי קליין, הטור-דה- פורס של בריאן דה-פלמה, דבר, 2 בינואר 1981
^ א. שובל, חדשות קולנוע, מעריב, 6 בנובמבר 1980

[1] אורי קליין, הטור-דה- פורס של בריאן דה-פלמה, דבר, 2 בינואר 1981

[2] א. שובל, חדשות קולנוע, מעריב, 6 בנובמבר 1980

[1]

[2]

פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה
1969‏-1980	לינדה קריסטל (1969) • פגי ליפטון (1970) • פטרישה ניל (1971) • גייל פישר (1972) • לי רמיק (1973) • אנג'י דיקנסון (1974) • לי רמיק (1975) • סוזן בלייקלי (1976) • לסלי אן וורן (1977) • רוזמרי האריס (1978) • נטלי ווד (1979) • יוקו שימאדה (1980)
1981‏-2000	לינדה אוונס/ברברה בל גדס (1981) • ג'ואן קולינס (1982) • ג'יין ויימן (1983) • אנג'לה לאנסברי (1984) • שרון גלס (1985) • אנג'לה לאנסברי (1986) • סוזן דיי (1987) • ג'יל אייקנברי (1988) • אנג'לה לאנסברי (1989) • שרון גלס/פטרישיה ווטיג (1990) • אנג'לה לאנסברי (1991) • רג'ינה טיילור (1992) • קתי בייקר (1993) • קלייר דיינס (1994) • ג'יין סימור (1995) • ג'יליאן אנדרסון (1996) • כריסטין לאטי (1997) • קרי ראסל (1998) • אידי פאלקו (1999) • סילה וורד (2000)
2001-היום	ג'ניפר גארנר (2001) • אידי פאלקו (2002) • פרנסס קונרוי (2003) • מרישקה הרגיטאי (2004) • ג'ינה דייוויס (2005) קירה סדג'וויק (2006) • גלן קלוז (2007) • אנה פקווין (2008) • ג'וליאנה מרגוליס (2009) • קייטי סגל (2010) • קלייר דיינס (2011) • קלייר דיינס (2012) • רובין רייט (2013) • רות וילסון (2014) • טראג'י פ. הנסון (2015) • קלייר פוי (2016) • אליזבת מוס (2017) • סנדרה או (2018) • אוליביה קולמן (2019) • אמה קורין (2020) • מקיילה ג'יי רודריגז (2021) • זנדאיה (2022) • שרה סנוק (2023)