אנגקור ואט

אנגקור ואט
អង្គរវត្ត
מידע כללי
סוג	מקדש הינדי, מקדש בודהיסטי, אתר ארכאולוגי, אטרקציה תיירותית
מיקום	Siem Reap Province
מדינה	קמבודיה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – המאה ה־12
תאריך פתיחה רשמי	המאה ה־12
יוצר	Suryavarman II
סגנון אדריכלי	Thai architecture, אדריכלות דרווידית
מידות
גובה מעל פני הים	65 מ'
קואורדינטות	13°24′45″N 103°52′00″E / 13.4125°N 103.86666666667°E
	(למפת קמבודיה רגילה) פנום פן סריי סיסופון באטאמבאנג סיאם ריפ קמפונג צ'אם סיהאנוקוויל קמפוט קמפונג צ'נאנג וייטנאם לאוס תאילנד מפרץ; תאילנד; מפרץ; טונקין; אנגקור ואט

ערך זה עוסק במקדש אנגקור ואט. אם התכוונתם לעיר המקדשים הקדומה בירת האימפריה החמרית, ראו אנגקור.

אנגקור ואט במרכז האי המלאכותי, במבט מהאוויר

סרטון באנגלית של הקרן העולמית לשימור אתרי תרבות מונומנטליים (WMF) על שימור אנגקור ואט

אנגקור וואט (בחמרית: អង្គរវត្ត) הוא המקדש המרכזי בעיר המקדשים העתיקה אנגקור שבקמבודיה (בחמרית, "ואט" פירושו "מקדש"). המקדש נבנה במאה ה-12 והוא הגדול והשמור ביותר באנגקור והיחיד שנשאר כמרכז דתי. אנגקור ואט נבנה במקור כמקדש הינדי ונועד לייצג את הר מרו המיתולוגי, מקום משכנם של האלים. המקדש שינה את אופיו לבודהיסטי בשלב מאוחר יותר. כיום, המקדש נחשב לייצוג שיאה של התרבות והארכיטקטורה החמרית ודמות המקדש מיוצגת במרכז הדגל הקמבודי. אנגקור ואט והמקדשים האחרים באנגקור מהווים את מרכז המשיכה של תיירים למדינה, והם עומדים במוקדו של מאמץ שימור בינלאומי.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקדש מוקף בחומה בגובה 4.5 מטר, שהיקפה הוא 1024 מטרים (ממערב למזרח) על 802 מטרים (מצפון לדרום). בתוך החומה קיים שטח פתוח ברוחב 30 מטרים, ואחריו חפיר מלא מים ברוחב 190 מטרים. ניתן להגיע אל האי המלאכותי שעליו ניצב המקדש, דרך סוללה ממזרח או דרך מוגבהת ממערב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התכנון והבניה של המקדש מתוארכים למחצית הראשונה של המאה ה-12 לספירה, בזמן שלטון המלך סוריוורמאן השני (Suryavarman II, שלט בין 1113 עד סביבות 1150). המלך הקדיש את המקדש לפולחן וישנו, שעד אותה תקופה היה משני לפולחן שיווה. שמו המקורי של המקדש אינו ידוע, היות שלא נמצאו כל תעודות או כתובות בו שם המקדש מופיע. העבודות נסתיימו כנראה עם מות המלך ולכן ישנם תבליטים לא גמורים.

בשנת 1177 המקדש הותקף על ידי בני הצ'אם (Cham, עם שחי בווייטנאם של היום), אויבי החמרים. לאחר מכן האימפריה חזרה למקומה על ידי המלך החדש, ג'איאוואראם השביעי (Jayavaram VII), שקבע את בירתו (אנגקור תום, Angkor Thom) ואת המקדש שלו (Bayon) מספר קילומטרים צפונה משם.

במאה ה-14 או ה-15 המקדש הוסב לבודהיזם-טהרוואדה והוא משמש כמקדש בודהיסטי עד היום. אף על פי שהוא הוזנח אחרי המאה ה-16, הוא לא ננטש מעולם. משמעותו של שמו הנוכחי, אנגקור ואט, היא מקדש הבירה (ואט - מקדש; אנגקור - מהמילה הסנסקריט נגארה, שמשמעותה בירה).

אנגקור ואט כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודות שימור במקדש בוצעו על ידי הממשלה ההודית בין השנים 1986 ל-1992^[1]. בשנות ה-90 המשיכו מאמצי השיקום במקום, במקביל לעלייה חדה בכמות התיירים. ב-1992 הוכרז אנגקור כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו, שהזרים אליו כספים ועודד את הממשלה הקמבודית לפעול לשימור האתר.

לפי נתוני הממשלה, ביקרו בפרובינציית סיאם ריפ בה שוכן אנגקור ואט כ-677,000 תיירים זרים, כ-50% מכלל התיירים שנכנסו למדינה. העלייה בתיירות הביאה גם לתופעות שליליות, כמו מספר מקרים של ונדליזם (כגון גרפיטי). כן הוספו בעקבות התיירות הגוברת חבלים ומדרגות עץ כדי להגן על התבליטים והרצפות.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר "נקודת ההתלקחות", הספר הרביעי בסדרת "בלי מעצורים" - סדרת ההמשך ל"39 רמזים", איימי ודן קהיל מגיעים לקמבודיה, ועוברים במקדש אנגקור ואט, בתקווה למצוא את הרכיב האחרון לשיקוי הנגד.