אנדורו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוכב הונדה מיקה אהולה בסבב האיטלקי של אליפות העולם באנדורו 2008

אנדורו (בלועזית: Enduro) הוא ענף ספורט מוטורי דו גלגלי המתמקד בסיבולת הרוכב והמכונה. המרוצים נערכים על גבי אופנועי שטח בתוואי מעורב (טבעי ומלאכותי).

סגנון המרוצים המקובל ביותר בתחום, שעל פיו אף נערכים מרוצי אליפות העולם באנדורו (WEC) שמארגנת הפדרציה הבינלאומית לאופנועים (FIM), הוא מדידת זמנים בקטעים מיוחדים המכונים ספיישל טסט (Special test). בין קטעי המדידה ישנם קטעי רכיבה המקשרים בין קטעי המדידה השונים. אורך קטעי הקישור יכול לנוע בין מס' קילומטרים בודדים לעד 100 קילומטרים בהתאם למרוץ ולקושי בתוואי הרכיבה. מטרת קטעי הקישור היא להתיש את הרוכבים על מנת להקשות עליהם בהשגת זמני הקפה מהירים בתוך קטעי הספיישל טסט. בקטעי הקישור נדרש המתחרה לרכב ללא איחורים או הקדמות לקטע המבחן הבא ולהתייצב בדיוק בטווח הזמן שנקבע לו מראש. המתחרים מנהלים את לוח הזמנים בתוך המרוץ באמצעות "כרטיס זמנים" שבו מוגדרים הזמנים שבהם נדרש המתחרה להתייצב לקטעים המיוחדים. לדוגמה: רוכב שהקדים והגיע לפני זמן הכניסה שלו לספיישל טסט הבא, יכול לנצל את שניות או הדקות הבודדות לתיקונים מהירים באופנוע, תדלוק וכו'. המנצח במרוצים שכאלו הוא הרוכב שהצליח לסיים את קטעי המדידה המיוחדים בזמן המצטבר המהיר ביותר מבלי לחרוג מזמן הגג בסיום המרוץ כולו.

מלבד סגנון ה"ספיישל טסט" שנפוץ בשימוש בתחרויות בינלאומיות, קיים סגנון פופולרי נוסף בשם הייר סקרמבל (Hare-scramble). במרוצים בסגנון זה נדרשים הרוכבים לבצע הקפה אחת או יותר במסגרת זמן נתונה על תוואי שטח נרחב, ללא הפסקות. המנצח הוא הראשון שהגיע לקו הסיום בתום השלמת מספר ההקפות הנדרש. בדרך כלל, מרוצים אלו יהיו קצרים יותר ממרוצי ספיישל טסט: הן מבחינת זמן המרוץ והן מבחינת אורך המסלול.

בעבור 2 סגנונות המרוצים העיקריים הללו, משך המרוץ אינו קבוע, ויכול לנוע ממספר בודד של שעות ועד למרוץ בן 8-9 שעות שנמשך על פני כמה ימים כדוגמת מרוץ מדידת הזמנים בשם - "אנדורו ששת הימים הבינלאומי" או מרוץ ההייר סקרמבל החד יומי "האחרון ששורד".

אופנועי אנדורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופנוע אנדורו מדגם FE450 של חברת הוסאברג בתערוכת מילאנו בשנת 2007

אופנוע אנדורו הוא אופנוע שנבנה ותוכנן מראש לטבעו של הספורט. מהלך המתלים מגיע מאופנועי המוטוקרוס המיועדים לנחיתה מגובה רב, אך כיולם הוא רך יותר כדי להתמודד עם מגוון רחב של מכשולים בגבהים ומסוגים שונים. המנועים הם בדרך כלל בעלי צילינדר יחיד כשאלו בעלי תצורת השתי פעימות הם בנפחים הנעים בין 125 ל-300 סמ"ק. מנועי הארבע פעימות הם בנפחים הנעים בין 250 ועד 650 סמ"ק. תיבת ההילוכים באופנועי אנדורו תהיה בעלת 5 או 6 הילוכים ובדרך כלל יהיו אופנועי אלו מצוידים בגלגל קדמי בקוטר 21 אינץ' וגלגל אחורי בקוטר 18 אינץ'.

האופנועים מצוידים באמצעי תקינה לדרך הציבורית (בדרך כלל מסתפקים בפנס קדמי ובכנף אחורית הנושאת לוחית רישוי קטנה) וזאת בעבור קטעי הקישור החוצים לעתים דרכים ציבוריות.

באליפות העולם באנדורו המאורגנת על ידי ה-FIM אך גם באליפויות בינלאומיות אחרות, נחלקים אופנועי האנדורו ל-3 קטגוריות עיקריות. רוכבי כל קטגוריה מתחרים כנגד רוכבים בעלי אופנועים בעלי הספקים דומים לשלהם, אך כל הקטגוריות מתחרות על גבי אותו המסלול.

הקטגוריות:

Enduro 1 (או E1): אופנועי שתי פעימות בנפחים שבין 100 ל-125 סמ"ק ואופנועי ארבע פעימות בנפחים בין 175 ל-250 סמ"ק.

Enduro 2 (או E2): אופנועי שתי פעימות בנפחים שבין 175 ל-250 סמ"ק ואופנועי ארבע פעימות בנפחים בין 290 ל-450 סמ"ק.

Enduro 3 (או E3): אופנועי שתי פעימות בנפחים שבין 290 ל-500 סמ"ק ואופנועי ארבע פעימות בנפחים בין 475 ל-650 סמ"ק.

אליפות העולם באנדורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות ה-WEC (ר"ת World Enduro Championship), החלה דרכה בשנת 1990, כשהיא מחליפה את אליפות אירופה באנדורו שהתקיימה ברציפות משנת 1968. אליפות העולם נערכת בניהולה של ה-FIM ובדרך כלל כוללת בין 8 ל-9 סבבים הנערכים במדינות שונות ברחבי העולם. כל סבב מתקרא Grand Prix, בדומה למרוצים אחרים ברמה בינלאומית שמארגנת ה-FIM במגוון התחומים. סבבים אלו מחולקים ל-2 ימי מרוצים (ול-2 מרוצים נפרדים) שבהם מחולקים למסיימים נקודות אליפות בהתאם למיקומם. אלוף העונה הוא הרוכב שצבר את מרב הנקודות בקטגוריה שלו במהלך כל הסבבים יחדיו. בתום עונת 2008 הוכתר מיקה אהולה, רוכב הונדה כאלוף קטגורית ה-E1, רוכב ימאהה ג'וני אוברט הוכתר כאלוף קטגורית ה-E2 ורוכב KTM סאמולי ארו זכה בפעם החמישית עבורו, באליפות קטגורית ה-E3.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שמרוצי ספורט מוטורי לא היו חוקיים בישראל עד לשנת 2012, הרי שמרוצי אנדורו נערכו בארץ ללא תדירות קבועה עוד מסוף שנות ה-80 של המאה ה-20. עמותת האנדורו הישראלית (שהחליפה את שמה מ"עמותת השטח הישראלית" במהלך שנת 2006), מקיימת את ליגת האנדורו הישראלית משנת 1999 לערך, ללא הפסקה. עקביות זו בולטת במיוחד לעומת מצבם העגום של שאר התחומים הדו גלגליים בארץ שלא זכו לפעול יותר משנתיים-שלוש ברציפות.

בכל עונה נערכים ברחבי הארץ כ-8 סבבים שונים. בעונות 2007 ו-2008 נערכו מחצית מהסבבים בסגנון ספיישל טסט ומחציתם בסגנון הייר סקרמבל. בעונת 2009 השתנה היחס לטובת ריבוי מרוצי ספיישל טסט, והחל מעונת 2012 בוצע מעבר לעונה בעלת 8 סבבי ספיישל טסט בלבד.

המרוצים זוכים להענות ולחשיפה רבה יחסית כשבעונות 2007-2010 התחרו מדי מרוץ בממוצע, כ-100 מתחרים. המרוצים זוכים לסיקור וחשיפה באמצעי התקשורת של נישה זו והיבואנים המקומיים פורסים את חסותם על האירועים בהשקעה כספית רבה.

סיכומי אליפויות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום עונת 2006/7 הוכתר אוריה כרמלי, רוכב ימאהה כאלוף קטגוריית ה-E1, רוכב סוזוקי יוני לוי זכה באליפות קטגוריית ה-E2 ורוכב KTM עומרי ארבל הוכתר כאלוף קטגוריית ה-E3.

בתום עונת 2007/8 הוכתר עופרי שטראוס, רוכב KTM כאלוף קטגוריית ה-E1, רוכב סוזוקי יוני לוי זכה באליפות קטגוריית ה-E2 ורוכב ימאהה שחר סולימני הוכתר כאלוף קטגוריית ה-E3.

בתום עונת 2008/9 הוכתר תומר שמש, רוכב הוסקוורנה כאלוף קטגוריית ה-E1, רוכב סוזוקי נמרוד חמו זכה באליפות קטגוריית ה-E2 ורוכב KTM נדב לוגסי הוכתר כאלוף קטגוריית ה-E3.

בתום עונת 2009/10 הוכתר הדר עציוני, רוכב KTM כאלוף קטגוריית ה-E1, רוכב אפריליה יוני לוי זכה באליפות קטגוריית ה-E2 ורוכב הוסקוורנה תומר שמש הוכתר כאלוף קטגוריית ה-E3.

בתום עונת 2010/11 הוכתר זיו כרמי, רוכב KTM כאלוף קטגוריית ה-E1, רוכב אפריליה יוני לוי זכה באליפות קטגוריית ה-E2 ורוכב KTM הדר עציוני הוכתר כאלוף קטגוריית ה-E3.

בתום עונת 2011/2012 הוכתר דן מיה, רוכב גאסגאס כאלוף קטגוריית ה-E1, רוכב אפריליה יוני לוי זכה באליפות קטגוריית ה-E2 ורוכב KTM הדר עציוני הוכתר כאלוף קטגוריית ה-E3.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]