אנדיורנס (אונייה, 1912)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"אנדיורנס"
TheEnduranceInFullSail.jpg
"אנדיורנס" מפליגה במלוא מפרשיה
תיאור כללי
סוג אונייה יכטת קיטור
חברת ספנות בבעלות פרטית של סר ארנסט שקלטון
ציוני דרך עיקריים
מספנה מספנת פָרְמְנֶס, סנדפיורד, נורבגיה
הושקה 17 בדצמבר 1912
גורלה נמחצה על ידי קרח נטרד וטבעה ב-21 בנובמבר 1915
מקום טביעתה ים ודל
נתונים כלליים
תפוסה תפוסה רשומה 348 טון
תפוסה ברוטו 264 טון
תפוסה נטו 241 טון‏[1]
אורך אורך כללי 144 רגל (44 מ')
אורך בקו המים 125 רגל (מ')
רוחב מקסימלי 25 רגל (7.6 מ')
שוקע עומק 15 רגל ו-9 אינץ' (4.8 מ')
מהירות 10.2 קשרים (18.9 קמ"ש) במנוע בלבד
גודל הצוות 28 איש
מספר תרנים 3
הנעה מנוע קיטור תלת-דרגתי 350 כוחות סוס ומפרשים
צורת הנעה מדחף ומערך מעטה של ברקנטינה
"אנדיורנס" ברגעיה האחרונים

"אֶנְדְיוּרֶנְס" (באנגלית: Endurance, בתרגום לעברית: "כוח סבל", "כושר עמידה") הייתה ספינת-מפרשים תלת-תורנית בעלת מנוע קיטור בה יצא ארנסט שקלטון בדצמבר 1914 לאנטארקטיקה בראש המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית הבריטית. חודשים אחדים לאחר תחילת המסע נלכדה הספינה על ידי קרח נטרד מבלי יכולת להיחלץ, וסופה שנמחצה על ידי גושי הקרח וטבעה בים ודל, לחופי אנטארקטיקה, בנובמבר 1915.

ראשית תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינה החלה את דרכה בשם ובייעוד אחרים משל אלו המאוחרים המוכרים לנו. היא הייתה במקורה יכטת קיטור לציד לוויתנים וכלבי ים, שהותאמה מלכתחילה לעריכת 'הפלגות ספארי' למזרח גרינלנד ושפיצברגן והאזור הארקטי.‏[2] הספינה נבנתה להזמנת חברה ששותפים בה היו לרס כריסטנסן, בעל אוניות-לוויתנים נורבגי, שגילה עניין רב בחקר הקוטב, מימן משלחות מחקר אחדות ואף השתתף בחלק מהן, ואדריאן דה גרלאש, קצין צי וחוקר קוטב בלגי ומי שעמד בראש המשלחת הבלגית לאנרטארקטיקה בשנים 1899-1897. את הספינה תכנן חרש־האוניות אוּלֶה אָנְדֶרוּד לָרְסֶן, והיא נבנתה במספנת פרמנס (Framnaes Mekanisk Vaerksted) בסנדפיורד שבנורבגיה, שהייתה אז בבעלותו של כריסטנסן. ב-17 בדצמבר 1912 הושקה הספינה וניתן לה השם "פולאריס" (Polaris, 'כוכב הצפון').

בניית האונייה וציודה הושלמו בקיץ 1913, אולם המיזם לא יצא בסופו של דבר לפועל בשל חוסר יכולתו של דה גרלאש להוסיף ולממן את חלקו, ו"פולאריס" הועמדה למכירה. אף על פי שמספנת פרנס נודעה בכלי השיט המשובחים שלה, לא נמצא קונה לספינה, שכן לא ניתן היה לעשות בה שימוש מסחרי אחר מזה לו יועדה מלכתחילה – הפלגות ציד תיירותיות במימי הקוטב. את מקום המחסן למטען תפסו כעת עשרה תאי מגורים לנוסעים ואפילו חדר חושך לצלמים חובבים, ולכן לא צלחה במצבה זה לציד מסחרי.

באותו זמן החל שקלטון עורך הכנות למשלחת שתחצה ברגל בפעם הראשונה את אנטארקטיקה, ובינואר 1914, במהלך חיפושיו אחר ספינה מתאימה לצרכיו, נודע לו מפי דה גרלאש על "פולאריס". הספינה מצאה חן בעיני שקלטון, הוא קנה אותה במחיר 225,000 קרונות (11,600 לירות שטרלינג) והחליף את שמה ל"אנדיורנס". שקלטון הורה לבצע בה שינויים אחדים, ועם השלמתם ביוני 1914 הושטה הספינה על ידי דה גרלאש אל נמל לונדון.‏[3][4]

מבנה האונייה והנעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אנדיורנס" נחשבת לאחת מספינות העץ החזקות ביותר שנבנו מעולם, שנייה רק לפראם, ספינת מחקר גאוגרפי נורבגית אחרת, שהובילה ארבע משלחות אל האזורים הארקטי והאנטארקטי בין השנים 1893 ו-1912. חלקי הגוף והמצלעת שלה נבנו מעץ אלון ואשוח נורבגי והיו בעלי ממדים וחוזק מבני גדולים פי כמה משל ספינות אחרות בנות מינה. השדרית, אשר כרגיל עשויה מקורה אחת חסונה וארוכה, הייתה בנויה מארבע קורות עבות שהונחו זו על גבי זו וחוברו יחד, כך שגובהה הכולל הגיע ל-2.2 מ'. קנה החרטום, זה המתנגח ראשון בגושי הקרח והגלים ומפלס לאונייה את דרכה, נבנה גם הוא מארבע קורות שעוביין הכולל 1.3 מטרים. עובי הצלעות ומספרן היה כפול מן הרגיל, כדי שגוף האונייה יוכל לעמוד בלחץ העצום שיפעילו עליו גושי הקרח. לוחות הדופן והתחתית היו גם עצומי ממדים, עוביים בין 76 ל-46 ס"מ, וצופו בנסרי עץ קשה במיוחד הקרוי Greenheart, כזה שאינו נכנע בקלות לשיניו החדות של הקרח. כל אלה ועוד מעידים כי מחשבת המתכננים הייתה לבנות ספינה שתוכל לעמוד בתנאי השיט הקיצוניים ביותר בים הקרח.‏[5]

הספינה הייתה בעלת שני סיפונים: סיפון עליון ומתחתיו סיפון ראשי. בחלקו האחורי של הסיפון הראשי, מן האמצעית לכיוון הירכתיים, נמצאו עשרה תאים לחברי המשלחת, תא לראש המשלחת ותא נוסף ובו ארבע מיטות קומתיים לקציני האונייה. מלפנים לאמצעית, על אותו סיפון, היו חדר האוכל, המטבח וחדר לציוד המדעי של מדעני המשלחת. על הסיפון העליון התנשאו שני מבנים נמוכים, אחד מעל המגורים האחוריים והשני מעל חדר האוכל והתאים הסמוכים לו; דרך החלונות העגולים שבצדי בתי-סיפון אלה חדר פנימה אור השמש. מתחת לסיפון הראשי השתרע סיפון לא רציף, שנקרא סיפון תחתון. בחלקו הקדמי של סיפון זה, בצור החרטום (forecastle), נמצאו מגורי המלחים ובהם שש מיטות קומתיים ושולחן. באותו מפלס, מאחורי האמצעית, השתרע חדר המכונות; החלל בין צור החרטום לחדר המכונות שימש לאחסנת הציוד והאספקה. הספנה (hold), החלל שבין תחתית האונייה לסיפון התחתון, שימש גם הוא לאחסנה, בעיקר של פחם.‏[6]

"אנדיורנס" הונעה על ידי מנוע קיטור ומפרשים. המנוע היה מנוע קיטור בוכנאי תלת-דרגתי (triple-expansion steam engine) בעל הספק של 350 כוחות סוס, שהניע ישירות מדחף יחיד. באמצעותו בלבד יכולה הייתה הספינה להגיע למהירות שבין 10 ל-11 קשרים. הקיטור להנעת המנוע והמשאבות השונות בחדר המכונות סופק על ידי דוד סקוטי (Scotch boiler) שהוסק בפחם. המנוע הראשי גם סובב דינמו חשמלי, שסיפק זרם ישר לתאורת הקבינות. כל מערכות המכונה הותקנו בספינה על ידי Akers Mekanisk Vaerks מכריסטיאנה (אוסלו).

מערך מעטה של ברקנטינה

לספינה היו שלושה תרנים ומערך מעטה של ברקנטינה (barquentine). על התורן הקדמי הונפו שלושה מפרשים רוחביים, תחתי, עילי ועל־עילי. על כל אחד משני התרנים האחרים, התורן הראשי והאחורי, הונפו מפרשים אורכיים: מפרש גף ומפרש גף עילי.

הפלגתה האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית
מפת אנטארקטיקה

"אנדיורנס" הפליגה מפלימות' ב-6 באוגוסט 1914, כשפניה אל בואנוס איירס בארגנטינה. הייתה זו הפלגתה הארוכה הראשונה, וחציית האוקיינוס האטלנטי ארכה חודשיים ויותר. ב-26 באוקטובר 1914 הפליגה האונייה מבואנוס איירס אל מה שעתיד להיות הנמל האחרון אותו תפקוד בימי חייה, תחנת ציד הלוויתנים בגריטוויקן באי ג'ורג'יה הדרומית בדרום האוקיינוס האטלנטי, אליה הגיעה ב-5 בנובמבר. הספינה יצאה מגריטוויקן ב-5 בדצמבר 1914, כשיעדה חלקיו הדרומיים של ים ודל.

יומיים לאחר שיצאה מג'ורג'יה הדרומית נתקלה "אנדיורנס" בקרח קוטבי נטרד (polar pack ice) שהאט את התקדמותה. במשך שבועות אחדים פילסה הספינה את דרכה בעד הקרח, כשהיא גומאת פחות מ-30 מיל ימיים (56 קילומטרים) ביממה. ב-15 בינואר 1915 נמצאה "אנדיורנס" מרחק 200 מיל (320 ק"מ) מיעדה, מפרץ וסל. למחרת בבוקר הבחינו אנשי הספינה כי הקרח הנטרד הולך ונעשה עבה יותר, ובשעות אחר הצהריים החלה מתפתחת סערה עזה. הספינה לא יכלה להוסיף ולהתקדם בתנאים אלה, ותפסה מחסה בצלו של הר קרח גדול. במהלך היומיים הבאים נותרה "אנדיורנס" על מקומה, כשהיא נעה לסירוגין קדימה ואחורה בצלו של ההר.

ב-18 בינואר נחלשה הסערה, ו"אנדיורנס" פרשה את מפרשה הקדמי העילי והפעילה את מנועה בסיבובים נמוכים. טריד הקרח נישא עם הרוח והתרחק והספינה החלה מתקדמת באיטיות, אך שעות אחדות אחר כך נתקלה בו שוב. שקלטון ואנשיו החליטו לנוע דרך טריד הקרח עצמו, ובשעה 5 אחר הצהריים החלה הספינה מפלסת לה דרך בעדו. אלא שעד מהרה נתברר, כי מדובר בקרח מסוג שונה מזה בו נתקלו קודם לכן. לא חלף אלא זמן קצר בלבד והאונייה כותרה בקרח עבה אך פתיתי ורך. "אנדיורנס" נלכדה מבלי יכולת לנוע. הסערה הלכה והתחזקה, והרוחות העזות הוסיפו לנשוב עוד כשישה ימים מכיוון צפון לעבר היבשה. ב-24 בינואר דחסה הרוח לגמרי את הקרח בכל ים ודל כנגד היבשה, כש"אנדיורנס" לכודה בתוכו. לאנשי המשלחת לא נותר אלא להמתין לרוח דרומית שתדחף את הקרח בכיוון הנגדי ותפזר אותו. אלא שהימים חלפו והמצב נותר ללא שינוי.

"אנדיורנס" נטרדה במשך חודשים בים ודל יחד עם הקרח בתוכו הייתה לכודה. עם בוא האביב והשינוי במזג האוויר הלך וגבר לחץ הקרח. ב-27 באוקטובר החל גוף האונייה כורע תחת הלחץ, והאונייה נמחצה והלכה עד אשר בבוקר ה-21 בנובמבר 1915 נכנעה לאיתני הקרח וטבעה.

הצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות ה"אנדיורנס" בהפלגתה היחידה והאחרונה כלל 28 איש:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ann Savours, "Endurance". In: John B. Hattendorf (editor), The Oxford Encyclopedia of Maritime History. Oxford and New York, Oxford University Press, 2007.
  • "Endurance – Ships of the Polar Explorers". In: Cool Antarctica.
  • Lot 187: Framnaes Mekanisk Vaerksted, Sandefjord (shipbuilders). שרטוט של יכטת הקיטור "פולאריס" שהוכן על ידי מספנת פרמנס ונושא את חותמת המספנה; הדף היחיד הוצע למכירה פומבית על ידי כריסטי'ס ב-2001. לדף נלווה הסבר מפורט. בתוך: artfact.com.
  • Endurance (Shackleton)", in: ShipStamps.co.uk". דברי הסבר על בולים הנושאים את דיוקנה של הספינה "אנדיורנס".
  • אלפרד לנסינג. אנדיורנס. מאנגלית: מרינה גרוסלרנר. תל אביב, ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 2013. (הספר נכתב במקורו ב-1959; התרגום לעברית לא עבר עריכה מדעית, וטעויות התרגום – במיוחד של המונחים הימיים - רבות מספור.)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Huntford, Ronald. Shackleton. London, Hodder and Stoughton, c. 1985.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (Christie's Lot 187 (2001.
  2. ^ יכטות קיטור במחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נחלקו לשני סוגים. מהן שהיו ספינות עינוגים, ואחרות שימשו לצרכים מסחריים כמו ציד לוויתנים וכלבי ים ונקראו 'יכטות' בשל הדמיון בצורת המבנה והממדים לסוג הראשון. מנוע הקיטור בהן צוידו שימש כמנוע ראשי או מנוע עזר ובנוסף לו היה לספינה מעטה מפרשים. יכטת קיטור לציד לוויתנים מפורסמת אחרת, שהוסבה לימים לספינת מחקר אנטארקטית, היא "אורורה".
  3. ^ על ראשית תולדותיה: "Endurance" in: Cool Antarctica; Christie's Lot 187 (2001); לנסינג (2013), עמ' 27-26.
  4. ^ במקומות אחדים נכתב, כי שמה החדש של הספינה נלקח מן המוטו בלטינית של משפחת שקלטון – Fortitudine Vincimus, שתורגם לאנגלית כ- "By endurance we conquer". ראו למשל: Oxford Encyclopedia (2007) ובאתרים שונים באינטרנט. עניין זה אינו נזכר אצל לנסינג. האנטפורד (Huntford (1985), p. 370, מראה המקום בתוך Christie's Lot 187) כותב כי שקלטון רצה להעניק את השם "אנדיורנס" עוד קודם לכן לספינה "נמרוד" בה יצא בראש המשלחת הבריטית לאנטארקטיקה ב-1907, אך הדבר לא התאפשר.
  5. ^ על מבנה האונייה: לנסינג (2013), עמ' 26-27; שרטוטי האונייה על פי Christie's Lot 187.
  6. ^ תיאור הסידור הכללי: על פי שרטוט הספינה "פולאריס".