אנדי קול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדי קול
AndrewCole.JPG
מידע אישי
שם מלא אנדרו אלכסנדר קול
תאריך לידה 15 באוקטובר 1971
מקום לידה נוטינגהאם שבאנגליה
גובה 1.78 מטר
עמדה חלוץ
מועדונים מקצועיים
1989 - 1992
1991
1992 - 1993
1993 - 1995
1995 - 2001
2001 - 2004
2004 - 2005
2005 - 2006
2006 - 2007
2007
2007 - 2008
2008
2008
קריירה
ארסנל
פולהאם
בריסטול סיטי
ניוקאסל יונייטד
מנצ'סטר יונייטד
בלקבורן רוברס
פולהאם
מנצ'סטר סיטי
פורטסמות'
ברמינגהאם סיטי
סנדרלנד
ברנלי
נוטינגהאם פורסט
1 (0)
13 (3)
41 (20)
70 (55)
195 (93)
83 (27)
31 (12)
22 (9)
18 (3)
5 (1)
7 (0)
13 (6)
10 (0)
509 (229)
נבחרת לאומית
1995 - 2002 אנגליה 15 (1)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

אנדרו אלכסנדר קולאנגלית: Andrew Alexander Cole; נולד ב-15 באוקטובר 1971 בנוטינגהאם), הידוע בשם אנדי קול, הוא כדורגלן עבר אנגלי ששיחק בעמדת החלוץ. קול מחזיק במספר השערים השני בגובהו בתולדות הפרמייר ליג עם 187 שערים בסך הכול, כשהוא שני רק לאלן שירר. הוא זכה בתארים רבים לאורך הקריירה שלו, כולל חמש אליפויות אנגליה וליגת האלופות עם קבוצת מנצ'סטר יונייטד, ומלך שערי הפרמייר ליג ב-1994.

קריירת המועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קול התחיל את הקריירה שלו במחלקת הנוער של מועדון הכדורגל ארסנל. הוא הצטרף לקבוצת הנוער בשנת 1988, וב-1989 חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו במועדון. הוא שיחק פעם אחת בלבד בליגה במדי ארסנל, בהיותו בן 19, כאשר נכנס כמחליף במשחק נגד שפילד יונייטד בליגה הראשונה של הפוטבול ליג בדצמבר 1990. בנוסף, הוא ערך הופעה כמחליף במשחק מגן הצדקה ב-1991 נגד טוטנהאם הוטספר, והותיר רושם רב כאשר שיחק על המגרש.

בעונה שלאחר מכן, 1991/1992, הושאל קול לפולהאם מהליגה השלישית, והבקיע לזכותה שלושה שערים ב-13 משחקים. באמצע העונה הוא הועבר לבריסטול סיטי מהליגה השנייה, תמורת 500,000 לירות שטרלינג - סכום שיא דאז בתולדות המועדון. הוא כבש שמונה שערים ב-12 משחקים עבור בריסטול עד לסיום העונה.

בעונת 1992/1993 הוסיף קול 12 שערים במדי בריסטול סיטי (שכעת שיחקה בליגה הראשונה של הפוטבול ליג, שהפכה להיות ליגת המשנה בכדורגל האנגלי לאחר יצירת הפרמייר ליג), ויצר לעצמו מעמד של כובש שערים צעיר ומצטיין. הוא הפך לאחד מהשחקנים המבוקשים ביותר באנגליה, ושמו נקשר למעבר למספר קבוצות מהפרמייר ליג במהלך עונה זו.

ניוקאסל יונייטד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1993, באמצעה של העונה, עבר קול לקבוצה אחרת בליגה הראשונה של הפוטבול ליג, ניוקאסל יונייטד, ששילמה תמורתו סכום שיא בתולדות המועדון של 1.75 מיליון לירות שטרלינג. עד לסיום העונה הוא כבש 12 שערים ב-12 משחקים - ממוצע של שער לכל משחק. הוא סייע לניוקאסל לעלות בעונה זו לפרמייר ליג, הליגה הבכירה באנגליה.

לפני פתיחת עונת 1993/1994, מאמן ניוקאסל קווין קיגן הביא את פיטר בירדסלי כשותפו של קול לחוליית ההתקפה בקבוצה, במקומו של דייוויד קיילי. קול הבקיע 34 שערים, שזיכו אותו בתואר מלך שערי הפרמייר ליג, בעונה המחודשת של ניוקאסל בליגה העליונה, וסייע לקבוצתו לסיים במקום השלישי בליגה ולהעפיל להשתתפות בגביע אופ"א. הוא הבקיע 41 שערים בסך הכל בכל המסגרות, ובכך שבר את שיא כיבושי השערים של המועדון, שהיה שייך להויי גלאשר ונקבע כמעט 70 שנים קודם לכן. באותה עונה הוא זכה בתואר הכדורגלן הצעיר של השנה בליגה האנגלית, בהיותו בן 22.

בעונת 1994/1995 כבש קול תשעה שערים ב-18 משחקים בפרמייר ליג במדי ניוקאסל. בגביע אופ"א באותה עונה, שהיה הטורניר האירופי הראשון שלו, הוא סייע לקבוצתו להעפיל לסיבוב השני, ואף כבש שלושער במשחק מול רויאל אנטוורפן. הוא סיים את תקופתו בניוקאסל עם סך של 68 שערים ב-84 משחקים, אחוז הכיבושים השני בטיבו בתולדות הקבוצה.

מנצ'סטר יונייטד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1995 עבר קול לקבוצת מנצ'סטר יונייטד, תמורת כ-6-7 מיליון לירות שטרלינג, בנוסף לקיית' גילספי שעבר בכיוון ההפוך לניוקאסל. העברה זו הייתה מפתיעה במיוחד, והיוותה את סכום השיא של העברה בכדורגל הבריטי. שיא זה נשבר חמישה חודשים מאוחר יותר על ידי דניס ברגקאמפ.

במהלך החצי האחרון של עונת 1994/95 המשיך קול לשמור על קצב הבקעה דומה, עם 12 שערים ב-18 משחקים בפרמייר ליג עבור מנצ'סטר יונייטד. בין היתר הוא הבקיע חמישה שערים בניצחון 0-9 על איפסוויץ' טאון, הניצחון הגבוה בתולדות הליגה הבכירה באנגליה. אף על פי כן, במחזור האחרון והמכריע של העונה מול וסטהאם יונייטד הוא החמיץ מספר הזדמנויות טובות לכיבוש. קבוצתו השיגה תיקו 1-1 בלבד ולא הצליחה לזכות באליפות הליגה, בה זכתה בלקבורן רוברס.

עונת 1995/1996 הייתה עונתו המלאה הראשונה של קול במנצ'סטר יונייטד. עונה זו הייתה קשה יותר עבורו, כאשר הוא התקשה לשחזר את יכולתו הגבוהה מהעונות הקודמות, בקבוצה שנבנתה בעיקר סביב אריק קאנטונה. הוא קיבל ביקורת רבה מאוהדי המועדון לאורך כל העונה על החמצותיו הרבות. עם זאת, לקראת סיום העונה החל קול להשתפר והבקיע מספר שערים חשובים, כדוגמת שער הניצחון בחצי גמר גביע ה-FA נגד צ'לסי. הוא זכה עם מנצ'סטר לראשונה בקריירה שלו באליפות הפרמייר ליג, לאחר שכבש שער בניצחון 0-3 על מידלסברו, שהבטיח לקבוצתו את האליפות. הוא זכה עם הקבוצה גם בגביע ה-FA, ובכך השלים עמה דאבל. קול סיים את העונה עם 11 שערי ליגה ו-14 שערים בכל המסגרות.

לפני תחילתה של עונת 1996/1997, קיבל קול סימונים ברורים מהמאמן אלכס פרגוסון, כי הוא נוטה להעדפת חלוץ אחר על פני קול, אך למרות זאת נאבק על מקומו בקבוצה. הגעתו למנצ'סטר של אולה גונאר סולשיאר, וכן פציעה קשה ממנה סבל קול בשתי רגליו ממשחק בליגת המילואים, הגבילו את סיכויי השתלבותו, אך הוא שיחק ב-20 משחקי ליגה במהלך העונה ולקראת סיומה כבש שערים קריטיים, הן בליגה והן בליגת האלופות, שם נבחר שערו מול פורטו לשער העונה באירופה. קול זכה עם הקבוצה באליפות שנייה ברציפות.

בעקבות פרישתו של קאנטונה לפני עונת 1997/1998 הוחזר קול להרכב הפותח של מנצ'סטר יונייטד. בעונה זו הוא הפגין את היכולת הטובה ביותר בתקופתו במנצ'סטר, ויחד עם טדי שרינגהאם יצר חוליית התקפה חזקה במיוחד, מה שלא סייע לקבוצה שסיימה את העונה ללא אף תואר. קול היה הכובש המוביל של קבוצתו באותה עונה עם 25 שערים בכל המסגרות, והגיע למספר הישגים אישיים: הוא כבש את השלושער הראשון שלו במדי מנצ'סטר במפעלים האירופיים, נגד פיינורד, וזכה במקום השני במשאל כדורגלן השנה בליגה האנגלית מטעם התאחדות הכדורגלנים, אחרי דניס ברגקאמפ. על אף הצטיינותו בעונה זו, קול נותר על ידי גלן הודל מחוץ לסגל נבחרת אנגליה למונדיאל 1998.

במהלך עונת 1998/1999 נתקל קול במאבק קשה מצד מספר שחקנים על המקום בהרכב מנצ'סטר, אך לבסוף פיתח שותפות מוצלחת מאוד בחוד ההתקפה יחד עם דווייט יורק שהגיע לקבוצה. השניים כבשו יחד 54 שערים בכל המסגרות, ונחשבו לאחת מחוליות ההתקפה המפחידות ביותר באירופה. באותה עונה היה קול שותף חשוב בזכייתה של מנצ'סטר יונייטד בטרבל של אליפות הפרמייר ליג, גביע ה-FA וליגת האלופות - הוא כבש את שער הניצחון במחזור האחרון של העונה נגד טוטנהאם הוטספר, שהבטיח לקבוצתו את האליפות; וכן שער בגומלין חצי גמר ליגת האלופות מול יובנטוס, שסייע לקבוצה להעפיל למשחק הגמר שם ניצחה את באיירן מינכן. מבחינה אישית, הוא סיים את העונה עם 17 שערים בליגה ו-24 בכל המסגרות. במהלך העונה, בפברואר 1999, הוא כבש את שערו ה-100 בפרמייר ליג.

בעונת 1999/2000 היה קול אחד מהכובשים המובילים של מנצ'סטר יונייטד בפעם השלישית ברציפות, עם 19 שערים ב-28 משחקים במסגרת הפרמייר ליג. בעונה זו הוא זכה עם יונייטד באליפות הרביעית בקריירה שלו, ועונה שלישית ברציפות הגיע אל מעל 20 שערים בכל המסגרות. אחד משעריו הובקע בניצחון החשוב על לידס יונייטד, יריבתה של מנצ'סטר לצמרת הליגה. במהלך העונה קול הצטרף לרשימת הגדולים של מנצ'סטר יונייטד, כאשר הבקיע את שערו ה-100 עבור המועדון, בתיקו 2-2 נגד וימבלדון. על אף שסבל ממספר פציעות במהלך עונת 2000/2001, כבש קול 13 שערים בכל המסגרות וזכה עם קבוצתו באליפות חמישית. הוא הבקיע ארבעה שערים בליגת האלופות באותה עונה, שהפכו אותו למלך שערי המועדון בכל הזמנים במפעלים האירופיים.

בלקבורן רוברס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגעתו של רוד ואן ניסטלרוי למנצ'סטר יונייטד פגמה פעם נוספת בסיכוייו של קול להשתלב בהרכב הקבוצה, ובדצמבר 2001 הוא הועבר לבלקבורן רוברס תמורת 8 מיליון לירות שטרלינג. כחודשיים לאחר הגעתו זכה קול עם בלקבורן בגביע הליגה האנגלית לעונת 2001/2002, תוך שהוא כובש את שער הניצחון במשחק הגמר נגד טוטנהאם הוטספר. בכך השלים קול זכייה בכל הטורנירים המקומיים באנגליה, בנוסף לגביע האירופי, במהלך הקריירה. הוא כבש 13 שערים ב-20 משחקים בכל המסגרות במדי בלקבורן עד לסיום העונה, ובסך הכול כבש 18 שערים בעונה זו.

בעונה הבאה, 2002/2003, השתתף קול עם בלקבורן בגביע אופ"א, בעקבות הזכייה בגביע הליגה בעונה הקודמת. הוא כבש שער אחד במסגרת הטורניר, והגיע עם קבוצתו עד לסיבוב השני. בעונה זו חידש קול את השותפות בחוליית ההתקפה עם דווייט יורק, לאחר שגם יורק עבר ממנצ'סטר לבלקבורן. קול סיים את העונה עם שבעה שערי ליגה ב-34 משחקים. הוא סייע לבלקבורן לסיים במקום השישי בפרמייר ליג, ובכך להשיג השתתפות נוספת במפעלים האירופיים.

עונת 2003/2004 הייתה מאכזבת מאוד עבור קול, כאשר בלקבורן הודחה כבר בסיבוב הראשון של גביע אופ"א, ובפרמייר ליג סיימה במקום ה-15 לאחר שהתייצבה בתחתית הליגה במשך כל העונה. למרות זאת, עונה זו היוותה עבורו שיפור מבחינה אישית, לאחר שכבש 11 שערי ליגה. לאחר עונה זו החליט קול לעזוב את בלקבורן.

השנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

13 שנים לאחר שבילה תקופת השאלה קצרה בקבוצה, הצטרף קול לפולהאם לפני פתיחת עונת 2004/2005. הוא היה מלך השערים של פולהאם בעונתו היחידה בקבוצה עם 12 שערים, אך החליט שלא לחדש את חוזהו שעמד על שנה אחת בלבד. בעונת 2005/2006 הצטרף קול לקבוצת מנצ'סטר סיטי, שאותה אימן סטיוארט פירס. פתיחת העונה הראשונה שלו בקבוצה הייתה טובה כאשר כבש תשעה שערים ב-22 משחקים, והסיטי התייצבה בחלק העליון של טבלת הפרמייר ליג. אף על פי כן, פציעה קשה בחודש מרץ מנעה ממנו לשחק עד לסיום העונה, והוא סיים את תקופתו בסיטי מוקדם מהצפוי.

בתחילת עונת 2006/2007 עבר קול לפורטסמות', תמורת סכום שהוערך במיליון ליש"ט. במשך חצי עונה בפורטסמות' הוא הבקיע שלושה שערים בלבד, ובמרץ 2007 הושאל לקבוצת ברמינגהאם סיטי מאליפות הפוטבול ליג - הליגה השנייה בחשיבותה באנגליה. במדי ברמינגהאם שיחק קול חמש פעמים בלבד וכבש שער אחד, נגד וולבס. בסיום העונה הוא חזר לפורטסמות', אך שוחרר מהקבוצה בחודש אוגוסט.

בעונת 2007/2008 חתם קול על חוזה לעונה אחת בסנדרלנד, עולה חדשה לפרמייר ליג. בסנדרלנד הוא התאחד עם המאמן רוי קין, שכשחקן שיתף פעולה עם קול במנצ'סטר יונייטד, ועם דווייט יורק, ששיתף פעולה עם קול במנצ'סטר ובבלקבורן. לאחר שבעה משחקים בסנדרלנד הושאל קול לברנלי מהפוטבול ליג עד לסיום העונה. הוא הבקיע שישה שערים עבור ברנלי, כולל שלושער במשחק מול קווינס פארק ריינג'רס, שהיה השלושער הראשון שלו מזה שבע וחצי שנים. בסיום עונת 2007/08 שוחרר קול מסנדרלנד.

לפני תחילת עונת 2008/2009 הצטרף קול לקבוצת עיר הולדתו, נוטינגהאם פורסט, ששיחקה בפוטבול ליג. לאחר שמיעט לקבל דקות משחק במדי נוטינגהאם, הוא הודיע על פרישתו מכדורגל בנובמבר 2008, ובכך סיים קריירה בת 19 שנים.

באוגוסט 2009 החל קול לעבוד כמאמן החלוצים במועדון האדרספילד טאון, תחת לי קלארק, חברו של קול בניוקאסל יונייטד ובפולהאם.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קול שיחק לראשונה בנבחרת הלאומית של אנגליה בשנת 1995, והיה חבר בסגל שלה לסירוגין במשך כשבע שנים. עם זאת, הוא מיעט לשחק במדי הנבחרת, וערך בה לאורך הקריירה שלו 15 הופעות במהלכן כבש שער אחד, במשחק מוקדמות גביע העולם מול אלבניה במרץ 2001. מיעוט ההזדמנויות שקיבל בנבחרת התבטאה בכך שאת כל ארבעת משחקיו הראשונים, שהתפרסו על פני מספר שנים, הוא שיחק תחת ארבעה מאמנים שונים.

קול לא זומן על ידי המאמן גלן הודל לטורניר מונדיאל 1998, על אף שהפגין יכולת טובה באותה תקופה במנצ'סטר יונייטד. הודל תירץ את המהלך בכך שקול מרבה להחמיץ מהזדמנויות כיבוש. הוא נפצע זמן קצר לפני יורו 2000, וכך נמנעה ממנו עוד השתתפות בטורניר גדול (גביע העולם ואליפות אירופה). לאחר שלא זומן על ידי סוון-יוראן אריקסון גם למונדיאל 2002, הודיע קול על פרישתו מהנבחרת.

בנוסף, הוא ערך הופעה בודדת בנבחרת אנגליה ב', המשמשת כקבוצת אימונים לשחקנים אנגלים מחליפים.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנצ'סטר יונייטד
בלקבורן רוברס
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס הכדורגלן הצעיר של השנה בליגה האנגלית

1974:ביטי | 1975: דאי | 1976: בארנס | 1977: גריי | 1978: וודקוק | 1979: רג'יס | 1980: הודל | 1981: שאוו | 1982: מוראן | 1983: ראש | 1984: וולש | 1985: יוז | 1986: קוטי | 1987: אדמס | 1988: גאסקוין | 1989:מרסון | 1990:לה טיסיה | 1991: שארפ | 1992: גיגס | 1993:גיגס | 1994: קול | 1995: פאולר | 1996: פאולר | 1997: בקהאם | 1998: אואן | 1999: אנלקה | 2000: קיואל | 2001: ג'רארד | 2002: בלאמי | 2003:ג'נאס | 2004: פרקר | 2005: רוני | 2006:רוני | 2007: רונאלדו | 2008: פברגאס | 2009: יאנג | 2010: מילנר | 2011: וילשייר | 2012: ווקר | 2013: בייל | 2014: הזאר