אנדרגוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אנדרגוגיה הוא מונח שהוטבע לראשונה על ידי אלכסנדר קאפ בשנת 1833. מלקולם נואלס הוא שפירסמה ברבים לראשונה ולכן סברו שהוא מייסדה. מונח זה משמעותו הקניית ידע ולמידה ללומד המבוגר, מגיל 30 ואילך. האנדרגוגיה בעיקרה נוצרה מאחר שמייסדה סבר כי הפדגוגיה שהייתה דרך עיקרית ללמידה לא התאימה לצורכי המבוגר בשעה שבא ללמוד. בפדגוגיה הלמידה מנוהלת על ידי מורה, תלותית, שונה בדרגות בשלות שונות, ממוקדת נושא וכו' בעוד שבאנדרגוגיה הלמידה היא עצמאית, מתפתחת ממשימות ובעיות של החיים, ממוקדת משימה או בעיה.‏[1][2]. האנדרגוגיה מתבססת על ארבע הנחות יסוד:

  1. על-פי ההנחה הראשונה של האנדרגוגיה, כאשר האדם מתבגר הוא הופך מישות תלויה לישות המכוונת את עצמה. המבוגר אינו רואה את עצמו כלומד התלוי במורה אלא כמי שפעיל מתוך הכְוונה עצמית או כיוצר.
  2. הנחת היסוד השנייה של האנדרגוגיה היא שהמבוגר שונה מן הילד באופן שבו הוא תופס את ניסיון החיים. הילדים מתייחסים אל הניסיון כאל אירוע חיצוני שאירע להם, ואילו המבוגרים תופסים אותו כחלק מזהותם. "מבוגר או מבוגרת הם מה שהוא או היא עשו בחייהם". משום כך כאשר מתעלמים מניסיונם האישי של מבוגרים או ממעיטים מערכו, הם מרגישים דחויים.
  3. יש הבדל בין ילדים למבוגרים במוכנוּת ללמידה. משימה התפתחותית היא משימה שצצה בשלב מסוים בחייו של אדם ויוצרת "מוכנות ללמידה", רגע שבו אפשר ללמדו. ההצלחה במשימה הזאת מובילה להצלחה במשימות עתידיות. ילדים ובוגרים כאחד מתנסים בצמיחה בעזרת משימות אלו. מכל מקום המשימות שגורמות לילדים להתפתח נוטות להיות תוצרים של תהליך התבגרות פיזיולוגי ומנטלי. בהשוואה, אלו של המבוגרים הן בעיקר תוצרי התפתחותם של תפקידים חברתיים.
  4. האנדרגוגיה גורסת עוד שילדים ומבוגרים נבדלים אלה מאלה באוריינטציה שלהם ללמידה. לילדים פרספקטיבה של יישום דחוי: "מה שאני לומד בבית-הספר היסודי יעזור לי בלימודיי בתיכון" וכדומה. על כן הם נוטים ללמוד מתוך התייחסות לנושא הנלמד. לעומתם, מבוגרים מתייחסים ללימודיהם בפרספקטיבה מידית: הם רוצים ליישם לאלתר את אשר הם לומדים ורואים בלימודיהם אמצעי לשפר את יכולתם להתמודד עם בעיות החיים. המבוגרים נכנסים אפוא לפעילות לימודית בגישה של פתרון בעיות‏[1].


תפיסות ועמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרגוגיה כאמור הינה תורת חינוך המבוגר בניגוד לחינוך הפדגוגי - החינוך לילד. תורה זו סחפה אחריה דיון נרחב ויש רבים המאמינים שאין צורך בה, מאחר שאינה שונה מהפדגוגיה כלל. להלן חלק מהעמדות של חוקרי התאוריה: נואלס האמין באנדרגוגיה וראה בה כמנוגדת לפדגוגיה, הוא טען שבנוסף לארבע הנחות היסוד קיימות שתי הנחות יסוד נוספות:

  1. מבוגרים יכולים ללמוד (מחקר טוען שעקרונית היכולת ללמוד קיימת בכל תקופת חיים).
  2. הלמידה היא תהליך פנימי הנמצא בשליטת הלומד וכרוכים בו גורמים אינטלקטואליים, רגשיים ופיזיולוגיים.

הדחף המרכזי ללמידה הוא ניסיון הלומד. אן הנסון שוללת את האנדרגוגיה וסבורה כי אין צורך בה, לומדים מבוגרים אינם שונים מלומדים שהם עדיין ילדים ולא קיימת הצדקה לבניית תאוריה נפרדת. לטענתה, האנדרגוגיה מציגה תמונה אידאלית של הזדמנויות למידה למבוגרים ומניחה שמבוגרים מתנהגים כלומדים אוטונומיים. על פי ג'וזף דיוונפורט הן הפדגוגיה והן האנדגוגיה מדגישות את תפקיד המורה ומתעלמות מחלקו של התלמיד, לכן אין צורך בהפרדתן. דאי ובסקט טוענים שזו אינה תאוריה ללמידת מבוגרים אלא אידאולוגיה חינוכית ללמידה חקרנית. האנדרגוגיה אינה מתאימה לכל מצב. מחקרים אחרים הטילו ספק בהנחות היסוד. רוזנבלום ודרנקוולד מצאו ששיתוף לומדים בתהליך הכנת הקורס, אבחון מטרות ועיצוב התוכנית לא יצר הבדל משמעותי ברמת הלמידה. קונטי טוען כי גישה השמה את המורה במרכז (הפדגוגית) יעילה יותר למטרות לטווח קצר כגון הכנה למבחן, ואילו הגישה בה הלומד במרכז (אנדרגוגיה) יעילה יותר למטרות לטווח הקצר בלימוד מיומנויות בלבד. אליאס טוען שהאנדרגוגיה והפדגוגיה הינן שתי גישות שונות לחינוך ילדים ומבוגרים הראשונה "מתקדמת" והשנייה "מסורתית" ודחה את שתיהן בצורתן הקיצונית לטובת גישה המבוססת על התנסות ונושא.‏[1]

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חינוך מבוגרים נהוג אלפי שנים החל מהעת העתיקה בבל וכן בתקופת חז"ל ובימי האמוראים. על פי הספרות התלמודית שנתחברה במשך כשבע מאות שנה חינוך מבוגרים נולד כמענה לפתרון בעיית הקיום היהודי בבבל. חז"ל מצאו בלימוד התורה מענה לבעיה זו מבחינה לאומית (התורה ולימודה משמשים כנשק שיביס אויבים הדורשים להשמיד את היהודים) ומבחינה דתית (העם היהודי יתקיים כדי להגשים ייעודו ולימוד תורה הכרחי להשגת מטרה זו). בימי האמוראים והגאונים מהמאה השלישית ועד המאה האחת עשרה, צמח וגדל בבבל מוסד להפצת לימוד תורה למבוגרים‏[3]. ביובל הראשון לקיום מדינת ישראל אנו עדים לקיומו של "מפעל" לחינוך מבוגרים שהתפתח כתנועה חברתית העוסקת באזרחות, שלטון עצמי ובייצור יידע. היה זה חינוך לחיים לא רק למחייה. המייחד את חינוך המבוגרים היה תהליכי העשייה: למידה הכוללת יצירת ידע והרכשתו, תרגול מיומנויות ויצירה וחיזוק עמדות חיוביות ובניית האומה.‏[4] עם זאת התפתחות מחקרית נבדלת החלה בשנות השישים של המאה העשרים. שנות השישים והשבעים התאפיינו בהתמקדות בשני תחומים: למידה לאורך חיים ולמידה מחדש. בשנות השמונים התווספה למידה ארגונית המבוגר נתפס כפרט בעל ניסיון המחפש מטרה וממוקד מטרה. כפרט אוטונומי המבוגר מארגן את לימודיו בהתאם למציאות היומיומית שלו. קיימת התייחסות לשלוש שיטות ארגון: למידה מרחוק - דיאלוג בין הלומד לשיטת הלמידה באמצעים וטקטיקות שונות, למידה פתוחה - הסרת מחסומים של מקום וזמן ולמידה גמישה בהתאם לרמת הלומדים‏[5].

הצעות ליישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופלטקה מציע לשקול השקת קורסים רלוונטיים ללומד המבוגר תוך יצירת עניין: קורסים בחיי המבוגר, עבודה והורות וכיוצא בזה. בהתאם לממצאי ספרות מחקרית וניסיונן של אופלטקה להלן הצעות ליישום: הקשבה לצרכים ייחודיים – הזמנת הלומד לשיחה אישית והקשבה לצרכיו. שימוש בדיון בכיתה – הוראה בצורת דיון מעודדת אינטראקציה קבוצתית של חילופי רעיונות ומחשבות. מטלות מאתגרות אינטלקטואלית – המבוגר עשוי לראות במטלה זו כאתגר ומענה לצרכיו האינטלקטואליים. התחשבות בציפיות הלומד – כבר בתחילת הקורס הלומד יגיש בכתב את ציפיותיו כדי להשוותן עם ציפיות המרצה‏[2]. בשנים האחרונות נוספה אופציה ללמידה מתוקשבת שהיא מתאימה במיוחד ללומדים בוגרים בגלל שניתן ללמוד באמצעותן בכל זמן ובגלל היכולת לבחור בקורסים לפי תחומי עניין ולא לפי מקום מגורים. תנאים אלה המתאימים בעיקר ללומדים עובדים המוגבלים בזמנם‏[6].

חינוך מבוגרים במסגרת משרד החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מגדר וחינוך מבוגרים בישראל

האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך הוא גוף ארצי לקידום השכלת מבוגרים האמון על מתן מענה רלוונטי ומקצועי למגוון הצרכים של אוכלוסיית המבוגרים במגזרים שונים של החברה בישראל. כיום האגף לחינוך מבוגרים מפעיל כמה מסגרות, ובהן: מסגרות להנחלת הלשון: אולפנים ראשוניים, אולפני המשך, אולפנים בקיבוצים, אולפנים להכוונה מקצועית, אולפנים לאוכלוסיות מיוחדות ואולפני גיור; השכלה יסודית – (תמיכה פדגוגית לכיתות תהיל"ה )מסגרת להשלמת השכלת יסוד למבוגרים שהמשרד לאזרחים ותיקים מפעיל; מסגרות להשכלה תיכונית; פרויקט השלמת השכלה לדורשי עבודה; פרויקט השלמת השכלה לחיילים בשירות סדיר‏[7].

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 משרד התמ"ת. אנדרגוגיה יסודות בלמידת מבוגרים.
  2. ^ 2.0 2.1 אופלטקה*, 2008
  3. ^ גולדמן, י'. (התשמ"ב), חינוך מבוגרים ביהדות. ירושלים: משרד החינוך והתרבות
  4. ^ ישראלי, א'. (2000), ללמוד ולבנות אומה – חינוך מבוגרים ביובל הראשון של מדינת ישראל: מבט ביקורתי. תל אביב: ההתאגדות לחינוך מבוגרים בישראל
  5. ^ ד"ר צביה רחימי-שפרן. (2007). למידת מבוגרים בתפיסה ארגונית
  6. ^ H. Bivens, D. Morland. (2004). Designing instructional articles in online courses for adult learners
  7. ^ רונן י'. (2011), "חינוך למבוגרים תמונת מצב". ירושלים