אנדרה באזאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה, הגהה, פיסוק ועריכה נוספת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אנדרה באזאןצרפתית: André Bazin,‏ 18 באפריל 1918 - 11 בנובמבר 1958) היה תאורטיקן ומבקר קולנוע צרפתי, מהחשובים בהיסטוריה של הקולנוע. ממייסדיו ועורכו הראשון של הירחון "מחברות הקולנוע" שהביא להתפתחות הגל החדש בקולנוע הצרפתי. באזאן, שכונה לעתים, "אבי הגל החדש",‏[1], נפטר בגיל 40 ממחלת הלוקמיה.

באזאן והקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באנז'ה שבצפון-מערב צרפת בשלהי מלחמת העולם הראשונה. ב-1943 החל לכתוב בנושאים קולנועיים ובשנת 1951 הקים באזאן יחד עם ז'אק דוניו-ולקרוז (Jacques Doniol-Valcroze) וז'וזף-מארי לו דוקה (Joseph-Marie Lo Duca), את הירחון "מחברות הקולנוע" (Cahiers du cinema). סביב כתיבת הירחון, באזאן קיבץ את מבקרי הקולנוע ז'אן-לוק גודאר, פרנסואה טריפו, קלוד שברול, אריק רוהמר וז'אק ריווט, שהפכו כעבור מספר שנים למבשרי "הגל החדש" בקולנוע הצרפתי והעולמי.‏[2] באזאן נחשב ל"גורו" שלהם. מלבד עבודתו כעורך הירחון עד יום מותו, שקד באזאן גם על סדרה בת ארבעה ספרים שראתה אור רק לאחר מותו. הסדרה נקראת "מהו קולנוע?" ומנסה לענות על שאלה אונטולוגית זו, על ידי הגדרת כל דבר שהוא קולנועי ומה הופך אותו לכזה.

באזאן והריאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחייו האישיים, באזאן היה מאמין אדוק באל והדבר התבטא בהשקפותיו הקולנועיות. הוא נחשב לאחד מגדולי תומכי הריאליזם הקולנועי והתנגד לרעיונות הפורמליסטים שצמחו בקולנוע בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים. תפיסתו הריאליסטית מתבטאת ברצונו לתת למצלמה, כגורם אובייקטיבי וללא מגע אדם (בשונה מהציור למשל) לחשוף את "יפי העולם" כהגדרתו, אותו יופי שהאל העניק לעולם וניתן לראות אותו רק כאשר המצלמה מנתקת אותו מהזמן והמרחב היומיומי בו הוא שרוי.

באזאן טען שהמצלמה והקולנוע משחררים את האמנים מהמאבק הפסיכולוגי בין הצורך לשעתק את המציאות לצורך ליצור אסתטיקה ביצירה, זאת משום שהמצלמה יוצרת תחושת ריאליזם בכל מקרה ולאמן נותר להתעסק רק באסתטיקה. הוא העריך שימוש בעדשה רחבה, שוטים ארוכים וצילומים ש"נותנים כבוד למרחב ולזמן" כהגדרתו, לצורך תחושת הריאליזם אצל הצופה.

באזאן האמין כי רק מבקר שאוהב סרט מסוים צריך לכתוב עליו ביקורת, על מנת שזו לא תהיה ארסית, אלא בונה בלבד. שניים ממאמריו החשובים ביותר הם "הוויתה של הדמות המצולמת" ו"התפתחות השפה הקולנועית".

נפטר בנובמבר 1958 בנוז'ן סור מארן (אנ'), שבפריז. טריפו, שלאחר הסתבכותו עם החוק בנעוריו, באזאן היה לאפוטרופוס שלו וקידם אותו בנושא הקולנוע,‏[3] הקדיש לו את סרטו הארוך הראשון, "400 המלקות" שצילומיו החלו יום לפני מותו של באזאן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]