אנדרה פרווין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Andre Previn (on In Tune, BBC Radio, 2012).jpg

אנדרה פרווין (André Previn; נולד ב-6 באפריל 1929[1]) הוא פסנתרן, מנצח ומלחין נודע, יהודי יליד גרמניה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרה פרווין נולד בשם אנדריאס לודוויג פריווין למשפחה יהודית בברלין. אחיו היה הבמאי המנוח סטיב פרווין. הוא היגר עם משפחתו לארצות הברית ב-1938 כדי להימלט מן המשטר הנאצי בגרמניה וקיבל אזרחות אמריקאית בשנת 1943. פרווין גדל בלוס אנג'לס והתפרסם לראשונה בכתיבת מוזיקה לסרטים בהוליווד משנת 1948 ואילך. הוא עיבד וניצח על המוזיקה לסרטים כמו "ז'יז'י" (1958), "פורגי ובס" (1959) ו"גבירתי הנאווה" (1964), שעל כל אחד מהם זכה בפרס אוסקר. במשך שנים היה חבר ביחידה המפורסמת למוזיקה של ארתור פריד במטרו גולדווין מאייר.

בשנת 1967 התמנה פרווין למנצח התזמורת הסימפונית של יוסטון ובשנה שלאחריה הוסיף את התזמורת הסימפונית של לונדון לרשימת משרותיו. בשנים הבאות כיהן בזמנים שונים כמנצח תזמורת פיטסברג, התזמורת הפילהרמונית המלכותית והפילהרמונית של לוס אנג'לס. פרווין חיבר מוזיקה לסרטים ולמחזות מוזיקליים ויצירות אחרות, ביניהן קונצ'רטו לצ'לו וקונצ'רטו לגיטרה.

במהלך שנות ה-50' וכן בשנים מאוחרות יותר, יצא למסעות קונצרטים וערך הקלטות כפסנתרן ג'אז. הוא עבד עם שלי מאן ובני קארטר. אלבום שירים מתוך "גבירתי הנאווה" שהקליט עם מאן (1966) היה רב-מכר.

בשנים הבאות התרכז בהלחנת מוזיקה קלאסית. הוא עבד עם טום סטופארד על "כל ילד טוב ראוי לחסד", מחזה בעל תוכן מוזיקלי נכבד, שעלה לראשונה בלונדון בשנת 1977, עם התזמורת הסימפונית של לונדון בניצוח פרווין. האופרה הראשונה שלו "חשמלית ושמה תשוקה", הועלתה בהצגת בכורה באופרה של סן פרנסיסקו בשנת 1998. שאר יצירותיו הקלאסיות הרבות כוללות מוזיקה קאמרית, ווקאלית ותזמורתית.

פרווין התחתן חמש פעמים. שני נישואיו הראשונים, לדורי פרווין ואחר למיה פארו, התנהלו לעין הציבור. אחרי נישואים לבטי בנט ולהיתר שדון, נשא לאישה בשנת 2002 את הכנרת הגרמנייה הנודעת אן-סופי מוטר. הוא כתב למענה קונצ'רטו לכינור.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרווין קיבל את אות הכבוד של מרכז קנדי בשנת 1998 כהוקרה על תרומותיו למוזיקה הקלאסית ולאופרה בארצות הברית.

פרווין הוא גם אביר כבוד של האימפריה הבריטית, אם כי איננו זכאי לשאת בתואר "סר", כיוון שאיננו נתין בריטי.

בשנת 2005 הוענק לפרווין פרס גלן גולד היוקרתי, לאות הוקרה על הישגיו.

פרס גראמי על ביצוע מצטיין של מוזיקה קאמרית:

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטקס סיום לימודיו בבית הספר התיכון "בברלי הילס", בקיץ 1946, ניגן פרווין דואט עם ריצ'רד שרמן: פרווין ליווה בפסנתר את שרמן, שניגן בחליל. כעבור עשרים ואחת שנים זכו שני המלחינים בפרסי אוסקר על סרטים שונים, שניהם בקטגוריות מוזיקליות.

מוזיקה לסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרווין כתב מוזיקה ליותר מ-50 סרטים, בהם:

  • שלוש מילים קטנות (1950) Three Little Words
  • נשקיני, קייט, (1953) Kiss Me, Kate
  • יום קשה בבלק רוק (1954) Bad Day at Black Rock
  • מזג האוויר יפה בקביעות (1955) It's Always Fair Weather
  • גרבי משי (1957) Silk Stockings
  • אלמר גאנטרי (1960) Elmer Gantry
  • פעמונים מצלצלים (1960) Bells Are Ringing
  • ארבעת פרשי האפוקליפסה (1961) The Four Horsemen of the Apocalypse
  • דייזי (1965) Inside Daisy Clover
  • המכורים לזהב (1969) Paint Your Wagon, (יחד עם פרדריק לאו)

פרווין היה מועמד 13 פעמים לפרס אוסקר, מתוכן זכה בארבעה:

  • ז'יז'י (1958)
  • פורגי ובס (1959)
  • אירמה לה דוס (1963)
  • גברתי הנאווה (1964)
הקודם:
ג'ון ברבירולי
מנהלים מוזיקליים, תזמורת יוסטון הבא:
לורנס פוסטר

1967 - 1969

הקודם:
אישטוון קרטס
מנצחים ראשיים, התזמורת הסימפונית של לונדון הבא:
קלאודיו אבאדו

1968 - 1979

הקודם:
ויליאם שטיינברג
מנהלים מוזיקליים, תזמורת פיטסברג הבא:
לורין מאזל

1976 - 1984

הקודם:
קרלו מריה ג'וליני
מנהלים מוזיקליים, הפילהרמונית של לוס אנג'לס הבא:
אסה-פקה סאלונן

1985 - 1989

הקודם:
ולטר ולר
מנצחים ראשיים, התזמורת הפילהרמונית המלכותית הבא:
ולדימיר אשכנזי

1985 - 1992

הקודם:
מאריס יאנסונס
מנהלים מוזיקליים, הפילהרמונית של אוסלו הבא:
יוקה-פקה סאראסטה

2002 - 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרווין עצמו איננו בטוח בשנת הולדתו, כיוון שתעודת הלידה שלו אבדה כשהיגר לארצות הברית.