ארינפורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארינפורה
SS Erinpura
תיאור כללי
סוג אונייה אוניית נוסעים עריכת הנתון בוויקינתונים
צי British-India Steam Navigation Company עריכת הנתון בוויקינתונים
ציוני דרך עיקריים
מספנה William Denny and Brothers עריכת הנתון בוויקינתונים
אחריתה טובעה ב-1 במאי 1943
מיקום 32°40′00″N 19°53′00″E / 32.66666667°N 19.88333333°E / 32.66666667; 19.88333333 עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות וקרבות מלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים כלליים
אורך 125.27 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
רוחב 16.03 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
שוקע 7.16 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
האנדרטה לזכר חללי האונייה ארינפורה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל
אנדרטה בקיבוץ דגניה א' לחבר הקיבוץ שמואל (מוליא) תנפילוב שנספה בארינפורה

ארינפורהאנגלית: Erinpura) הייתה אוניית נוסעים ומטען בריטית שהטביעו מטוסי חיל האוויר הגרמני ב-1 במאי 1943, במלחמת העולם השנייה. רוב אנשי הצוות והחיילים שהיו על סיפונה נהרגו, בהם גם 139[1] חיילים ארצישראלים ששירתו בחיל התובלה המלכותי בפלוגת ההובלה 462 שנטלה חלק במערכה בצפון אפריקה.

קורות האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האונייה, שנבנתה ב־1911, נקראה על שם עיר במחוז ראג'סטאן שבהודו. היא שימשה כאוניית מסחר באזור האוקיינוס ההודי ודרום מזרח אסיה. האונייה הוסבה לשירות בצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם הראשונה ולאחריה חזרה לשייט בקו המסחרי שלה. היא גויסה שוב לשירות בצי המלכותי ב-1938 בעקבות הסכם מינכן.

ארינפורה יצאה מנמל אלכסנדריה כחלק משיירה ימית בת 27 אוניות שהובילו חיילים, ציוד ואספקה של הצבא הבריטי, מלוות ב-11 ספינות מלחמה. מטרת השיירה הייתה להגיע למלטה, ושם להיות חלק מצי פלישת בעלות הברית לסיציליה. למעט קצין אחד ו-20 חיילים שהתלוו למשאיות פלוגת התובלה 462, אשר עלו על אונייה אחרת בשיירה, שהו כל שאר 344 הקצינים והחיילים הארצישראלים של פלוגת התובלה על סיפון הארינפורה בעת טביעתה. יעד ההפלגה לא היה ידוע לאיש מהחיילים לבד ממפקד הפלוגה, מייג'ור הרי יפה.

ב־1 במאי 1943, שעה 18:00, כשהייתה כ־50 ק"מ צפונית לבנגזי, זוהתה השיירה על ידי מטוס סיור גרמני מסוג שטורך (אנ'). בשעה 21:00 הותקפה השיירה על ידי 12 מפציצים גרמנים; שתי אוניות נפגעו בתקיפה האווירית - ארינפורה ועוד מכלית שהובילה בנזין. חוץ מתותחני האונייה ואנשי צוות הארינפורה שהיו בתפקיד, כל החיילים שהיו על סיפונה ניצטוו לרדת למפלס התחתון של הספינה, לצמצם סכנת היפגעותם מהתקיפה האווירית. לרוע המזל, ספגה אחת מדפנות האונייה פגיעה ישירה של פצצה והיא טבעה תוך ארבע דקות. המטוסים הגרמנים המשיכו להמטיר אש מקלעים על האונייה הפגועה ועל הניצולים שניסו להימלט ממנה בזמן טביעתה.

רוב החיילים שהיו על סיפונה לא הספיקו להימלט וטבעו. מפקד הספינה, קפטן קוטר, ניצל בעזרת אחד מאנשי הצוות שהיו ברובם הודים. מפאת החשיכה לא הבחינו רוב אוניות השיירה בספינות שנפגעו והמשיכו בדרכן. מאוחר יותר דיווחה אחת המשחתות המלוות כי אספה אל סיפונה כ-100 ניצולים ארצישראלים. ניצולים נוספים נאספו על ידי כוח חילוץ ימי שנשלח מבנגזי. השיירה המשיכה ועגנה בטריפולי שבלוב, שם הצטרפה לשיירה ימית אחרת שיצאה למלטה וגם עליה היו חיילים ארצישראלים, מיחידת תובלה אחרת.

מתוך 1,025 החיילים ואנשי הצוות ששהו על האונייה נספו 664, חלקם הגדול היו מבני לסוטו שהשתייכו לחיל החפרים האפריקני African Auxiliary Pioneer Corps. לבד מחיילי פלוגת התובלה 462 שטבעו, רבים נפצעו ולא חזרו לשרת בפלוגה. הניצולים זכו לחופשת מולדת.

הנצחת חללי הבריגדה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמם של ההרוגים הארצישראלים נקראו רחובות ברחבי הארץ. בשכונת רמת החייל בתל אביב נקרא הרחוב "ק"ם" (140), ובעבר נקרא "ק"ם ממצולות"; בתחילה נקרא הרחוב "קל"ח" כאשר מספר הנספים שנמנו היה 138[2]. בחיפה נקרא על שמם רחוב קל"ח[3] בשכונת בת גלים. בנתניה מצוין שם האונייה ברחוב בשכונת עין התכלת, ובבני ברק נקרא רחוב השלושה על שם שלושה מבני המקום שנספו באונייה.

אנדרטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזכרם של החללים הוקמה אנדרטה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. האנדרטה תוכננה בידי האדריכל ד"ר אשר חירם שתכנן אנדרטאות נוספות בהר הרצל ונחנכה ב-29 באפריל 1954[4]. האנדרטה בנויה בטון מזוין מצופה לוחות אבן ומעוצבת כאונייה הניצבת בפינתה של בריכת מים רדודים המסמלים את הים. מתחת לשולי הבריכה מצויים 137 לוחות אבן השקועים בתוך הבריכה בהם חרוטים שמות החללים שמקום קבורתם לא נודע[5]. על השוליים בצמוד ללוחות הזיכרון מצויים פתחים עגולים להצבת פרחים בעת אזכרות. על צריח פיקוד האונייה חקוק הפסוק: ”אמר אדוניי מבשן אשיב אשיב ממצלות ים” (תהילים ס"ח כ"ג). בצד האונייה נמצאות מדרגות המובילות אל גג האנדרטה עליו מצוי מכסה ובמרכזו נמצאת ארובה שבתוכה דולק "נר תמיד" לזכר החללים. טקס הזיכרון לחללים מתקיים מדי שנה ביום השנה לטביעת האונייה, כ"ז בניסן, שהוא גם תאריך יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

בקיבוץ דגניה א' נמצאת אנדרטה לזכרו של חבר הקיבוץ שמואל (מוליא) תנפילוב שהיה בין הנספים בארינפורה. שני חיילים שנפצעו בטביעת האונייה ונפטרו מפצעיהם, קבורים בבתי הקברות של הצבא הבריטי בטריפולי שבלוב ובאנגליה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארינפורה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעת גילוי האנדרטה בהר הרצל (ראו בהמשך) הוברר שהמספר הנכון הוא 139 ולא 140 כפי שמופיע בספרות. ראו גם רשימת החללים שמקום קבורתם לא נודע באנדרטת חללי האונייה "ארינפורה" באתר נזכור.
  2. ^ מדריך רחובות תל אביב יפו
  3. ^ אמציה פלד, רחוב קל"ח, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
  4. ^ מעוז עזריהו בשיתוף מנשה שני, במותם ציוו: אדריכלות בתי הקברות הצבאיים בישראל: השנים הראשונות, היחידה להנצחת החייל, אגף משפחות והנצחה - משרד הביטחון, 2012. עמ' 67
  5. ^ שני הקברים הנוספים נמצאים האחד באנגליה והשני בטריפולי בבתי העלמין של הצבא הבריטי.