אנדרטת האונייה אריזונה
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מוזיאון צבאי, אתר הנצחה לאומי של ארצות הברית, אונייה טרופה  |
| על שם | הרוגי המתקפה היפנית על פרל הארבור |
| כתובת |
פרל הארבור |
| מיקום |
מחוז הונולולו |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מפעיל |
שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 30 במאי 1962 |
| תאריך פתיחה רשמי |
30 במאי 1962 |
| אדריכל |
אלפרד פרייס |
| מידות | |
| שטח |
425 קמ"ר |
| קואורדינטות | 21°21′54″N 157°57′00″W / 21.3649°N 157.95°W |
|
www | |
  | |
_manning_rails_for_USS_Arizona.jpg)
אנדרטת האונייה אריזונה (באנגלית: USS Arizona Memorial) הוקמה לזכרם של אנשי הצבא והאזרחים האמריקניים שנספו בהתקפת הצי היפני על הבסיס הימי של ארצות הברית בנמל הפנינים (פרל הארבור) באי אואהו שבאיי הוואי ב-7 בדצמבר 1941. האנדרטה מוצבת במימי הנמל מעל לשרידיה של אוניית המערכה אריזונה, שהוטבעה באותה התקפה.
האנדרטה, שנחנכה בשנת 1962, נחשבת לאחת מן האנדרטאות החשובות והמקודשות ביותר של ארצות הברית, וכיום מבקרים בה ובמרכז המבקרים שלה, הממוקם על חוף הנמל, כ-1.4 מיליון איש מדי שנה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המתקפה על פרל הארבור
בבוקר ה-7 בדצמבר 1941 תקפו מטוסי הצי היפני את הבסיס הימי של ארצות הברית בפרל הארבור, במה שהיה למהלך הפתיחה של מלחמת העולם השנייה באוקיינוס השקט. התקיפה כוונה אל האוניות ואל שדות התעופה שבנמל ובאה בהפתעה גמורה לצי ולצבא האמריקניים. במהלכה טובעו או ניזוקו 21 אוניות של הצי – מהן שמונה אוניות מערכה, נפגעו כ-320 מטוסים (כמחציתם הושמדו) ונהרגו 2,388 אמריקנים - אנשי הצי והצבא ואזרחים.[1]
אחת האוניות שטובעה בהתקפה הייתה אוניית המערכה אריזונה, אשר פצצה שהוטלה ממטוס יפני ופגעה בה גרמה להתפוצצות תכולת אחד ממחסני התחמושת שלה. בהתפוצצות האדירה שאירעה ובטביעת האונייה בעקבותיה נספו 1,177 מאנשי צוות האונייה וביניהם מפקדה, קפטן פרנקלין ון פלקנבורג (Franklin Van Valkenburgh), וכן אדמירל משנה אייזק קיד (Isaac C. Kidd), מפקד השייטת של האריזונה. רק 337 מאנשי הצוות ניצלו. גופות מרבית החללים מעולם לא נמשו מן הים ונותרו בבטן האונייה. בשל כך נחשבת האריזונה מאז לקבר צבאי.
בחדשים שלאחר ההתקפה נמשו ממימי הנמל כל האוניות שטובעו למעט שלוש, והן שופצו והוחזרו לשירות. לאור הנזק שנגרם לאריזונה הוחלט שלא לנסות למשות אותה. שרידי המבנה העילי שלה, שנותר ברובו מעל פני המים, סולקו. מאחר שקרוב למחצית קרבנות ההתקפה נמנו על אנשי צוותה, הוחלט בהמשך להקים את האנדרטה המרכזית לזכרם על שרידיה.
האנדרטה והקמתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האנדרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האנדרטה מוצבת מעל לגופה של האונייה אריזונה, השקועה בעומק מועט מתחת לפני המים סמוך לחופו המזרחי של האי פורד, השוכן במרכזו של הנמל. מבנה האנדרטה מקובע למקומו מעל מרכז גופה של האונייה השקועה ובניצב אליה, אך ללא מגע ביניהם.[2]
בסיסו של אחד מצריחי התותחים של האריזונה בולט מעל פני המים בסמוך למבנה האנדרטה.
האנדרטה היא מבנה לבן מאורך דמוי גשר – עיצוב שניתן לה על פי דרישת הצי. מרכזה נמוך וצר משני קצוותיה. אורכה של האנדרטה הוא 56 מטר. רוחבה בשני הקצוות הוא כ-11 מטר ובמרכזה 8.20 מטר. גובהה – 6.4 מטר בקצוות ו-4.25 מטר במרכזה. עיצוב זה אמור לבטא את הגאווה האמריקנית שלפני המלחמה, את השקיעה שהיא יצרה, ואת ההתחזקות-מחדש של האומה לאחריה.[3]
גישת המבקרים אל האנדרטה נעשית באמצעות שירות של סירות מעבורת, המפליגות ממרכז המבקרים של האנדרטה, השוכן לחוף הנמל, כ-1,200 מטר ממזרח לאנדרטה (ראו להלן).
המבקרים באנדרטה יורדים מן הסירות אל מזח הצמוד לקצה הדרום-מזרחי של האנדרטה. בחלל הכניסה של מבנה האנדרטה ניצבים דגלים של תשע מדינות ארצות הברית - המדינות שנתנו את שמן לשמונה אוניות המערכה ואניית המטרה יוטה, שנמצאו בנמל ביום ההתקפה. חלל זה נפתח אל החלל הגדול ביותר באנדרטה, הממוקם במרכזה, המשמש לתצפית ולטקסים. שבעה פתחים מוארכים - לציון יום ההתקפה על הנמל - נקבעו בכל אחת מדפנות חלל זה וכן בגגו. ברצפת אולם זה נקבע גם פתח מגודר, המאפשר למבקרים להתבונן על גופה של האונייה השקוע במים מתחת לאנדרטה ולהשליך זרי פרחים למים.
בקצה המרוחק של האנדרטה נמצא החלל השלישי שבה - בית התפילה (Shrine). על גבי לוח השיש הגדול הצמוד אל קירו נחרתו שמותיהם של 1,177 החללים שנפלו בטביעת האונייה.
תורן הדגל המתנופף מעל לאנדרטה מחובר לא אליה, אלא ישירות לגוף האונייה הטבועה. כמחווה לאונייה הטבועה ניצב הדגל הנישא על התורן בראשו ולא בחצי התורן, כפי שניתן יהיה לצפות שייעשה באתר זיכרון.
כיום מבקרים באנדרטה כ-1.4 מיליון מבקרים מדי שנה. רק 30% מהם הם תיירים המגיעים מחוץ לארצות הברית. זהו אחד האתרים רבי המבקרים ביותר באיי הוואי.
באנדרטה ביקרו כל נשיאי ארצות הברית שכיהנו מאז הקמתה, וכן קיסרי יפן הירוהיטו ואקיהיטו.
כ-450 מטר מן האנדרטה, לחופו של האי פורד, עוגנת בקביעות אוניית המערכה מיזורי, שעל סיפונה נערך טקס הכניעה של יפן במפרץ טוקיו ב-2 בספטמבר 1945. לאחר הוצאתה משירות פעיל הפכה המיזורי ב-1998 לאנדרטה ומוזיאון צף בנמל פרל הארבור. נוכחות המיזורי ושרידי האריזונה בנמל אמורה לסמל את תחילתה ואת סופה של המעורבות האמריקנית במלחמת העולם השנייה. חרטומה של המיזורי פונה אל האנדרטה, כמעין אקט של עמידה על המשמר על שרידי האריזונה.[4]
צי ארצות הברית מקיים את מנהג "איוש המעקות" (Manning the Rails). על פיו ניצבים אנשיה של כל אונייה הנכנסת לנמל בעמידת הקשב לאורך מעקות הסיפון של האונייה בעת מעברה ליד אנדרטת האריזונה, כהבעת כבוד לחללי ההתקפה על הנמל. מנהג זה מקוים גם על ידי אוניות משמר החופים וצי הסוחר של ארצות הברית, ולא מכבר החלו לקיימו גם צוותי אוניות צבאיות זרות המבקרות בפרל הארבור.
מרכז המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרכז המבקרים של האנדרטה ממוקם בחלקו המזרחי של הנמל, בסמוך לגשר הנמשך מן היבשה אל האי פורד.
במרכז המבקרים מצוי מוזיאון, המכיל מוצגים שונים כולל תצלומים, מזכרות ופריטים מן הקרב. התצוגה כוללת אחד מן העוגנים ואחד מן הפעמונים של האריזונה, וכן דגם של האונייה השקועה ושל האנדרטה שמעליה.
בפאת מרכז המבקרים הגובלת בחוף הנמל ניצבים מספר לוחות ועליהם תיאור פנורמי של האירועים בנמל ביום ההתקפה. בסמוך להם ניצבת תצוגת זיכרון, המוקדשת לחללי ההתקפה על הנמל שלא נמנו על צוותה של האריזונה.
קודם להפלגה אל האנדרטה מוזמנים המבקרים לצפות בסרט תיעודי בן 23 דקות אודות ההתקפה על פרל הארבור, המוקרן בשני אולמות במרכז המבקרים.
שטחם המשותף של האנדרטה ומרכז המבקרים הוא 42.5 דונם.
מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהלך לתכנון אנדרטה להתקפה בתחומיה של הוואי החל ב-1949 אך התמשך זמן רב עקב מחלוקות וקשיי תקציב והבשיל רק בשלהי שנות החמישים. הקמת האנדרטה נעשתה במימון ציבורי ופרטי כאחד.
האנדרטה תוכננה על ידי האדריכל האמריקני יליד אוסטריה אלפרד פרייס (Alfred Preis). בנייתה החלה ב-1960 ונסתיימה שנתיים לאחר מכן. טקס חנוכת האנדרטה נערך ב-30 במאי 1962.
האנדרטה ומרכז המבקרים מופעלים מאז שנת 1980 במשותף על ידי צי ארצות הברית ושירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. פעילותם נתמכת על ידי פעולת אגודת מוזיאון הזיכרון לאריזונה (Arizona Memorial Museum Association), אשר הוקמה ב-1979.
שירות הפארקים הלאומיים בפרויקט עוסק במיפוי מדוקדק של האונייה הטבועה ושל מצבה הפיזי. בין השאר עוסק הפרויקט בהערכת דליפת הדלק ממכלי האונייה הטבועה, אשר מתרחשת גם כיום. טיפות הדלק הדולפות זכו לכינוי "דמעות האריזונה".[5]
בשנת 1989 הוכרזו שרידיה של האריזונה (אך לא האנדרטה) כאתר היסטורי לאומי של ארצות הברית.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון טולנד, השמש העולה: שקיעתה ונפילתה של הקיסרות היפנית, 1936-1945, תל אביב: משרד הביטחון, 1985.
- אנדרטת האונייה אריזונה באתר שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. תאריך כניסה: 29 ביוני 2010.
- פרויקט השימור של האונייה אריזונה, 2004 באתר שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. תאריך כניסה: 1 ביולי 2010. (קישור שבור)
- אתר אנדרטת אוניית המערכה מיזורי. תאריך כניסה: 29 ביוני 2010.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אנדרטת האונייה אריזונה (באנגלית)- אנדרטת האונייה אריזונה וההתקפה על פרל הארבור באתר שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית.
- על האנדרטה והאונייה אריזונה, באתר ערוץ ההיסטוריה
- סרטון על אנדרטת האונייה אריזונה באתר YouTube (3 דקות).
- סרטון על אנדרטת האונייה אריזונה באתר YouTube (10 דקות).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ טולנד, עמ' 177 ;http://www.nps.gov/archive/usar/fact_sheet.html.
- ^ גוף האנדרטה נתמך על ידי שתי קורות פלדה במשקל של 250 טון כל אחת, הנשענות על גבי 36 כלונסאות בטון שנקבעו בקרקעית הנמל.
- ^ מבקרי העיצוב של האנדרטה כינו אותה "קרטון חלב מעוך".
- ^ http://www.ussmissouri.com/visitor-information/interesting-facts
- ^ http://www.history.com/news/5-facts-about-pearl-harbor-and-the-uss-arizona