אנדרטת חללי התעופה באיסטנבול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אנדרטת חללי התעופה באיסטנבול הינה אנדרטה לזכרם של שלושה חלוצי תעופה אשר נהרגו בשתי תאונות אוויריות בשנת 1914 מעל שמי ארץ ישראל במהלך ניסיונות לבצע מסע אווירי מאיסטנבול בטורקיה אל אלכסנדריה אשר במצרים. השלושה זכו למעמד של גיבורים לאומיים, האנדרטה לזכרם הוקמה ב-1916 ובמקום נערכת אזכרה לשלושה מדי שנה. אנדרטה נוספת לזכרם של חללי האסון בצמח הוקמה גם במקום ההתרסקות (-800 מטרים מזרחית לכביש העובר בין מעגן לעין גב בקרבת קיבוץ האון).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת חללי התעופה באיסטנבול

פחות מעשור לאחר הטיסה הראשונה של האחים רייט, ב-1903, הקימה האימפריה העותמאנית חיל אויר אשר מטוסיו נקנו מצרפת ושם גם הוכשרו ראשוני טייסיו. החל מ-1912 הוקם בית ספר לטיסה סמוך לאיסטנבול, ובו התבצעה הכשרת טייסים חדשים. חיל האוויר הטורקי נטל חלק במלחמות הבלקן בשנת 1912.

בשנת 1913 הכריזה אגודת תעופה צרפתית על תחרות במסגרתה יוענק פרס לטייס הראשון שמצליח להשלים מסע בן 5,600 ק"מ מפאריס לקהיר דרך ארץ ישראל. הטייס הראשון להשלים מסע זה היה ז'ול ודרינס (Jules Vedrines) אשר החל את מסעו ב-10/11/1913, נחת ביפו במהלך דצמבר אותה שנה ולבסוף הגיע לקהיר ב-29 בדצמבר 1913. צוות נוסף שכלל את הטייס מרק בונייר (Marc Bonnier) והמכונאי יוסף ברנייר (Joseph barnier), אומנם החל את המסע זמן קצר לפני ורדינס אך התעכב בשל בעיות טכניות באיסטנבול. מטוסם של צוות זה היה הראשון לנחות בירושלים (לשם הגיעו ב- 31 בדצמבר 1913), והגיע לקהיר ב-1 בינואר 1914.

בעקבות הצלחת מסעותיהם התעופתיים של הצוותים הצרפתיים גברה בתוך האימפריה העות'מאנית להגיע להשגים דומים. בפברואר 1914, יצאו לדרכם שני צוותים טורקיים למסע מאיסטנבול לעבר קהיר. מטרת המסעות הייתה להדגים את כוחו של חיל האוויר העות'מאני, להדגים את האופן שבו באמצעות טיסות ניתן לקרב את החלקים המרוחקים של האימפריה ולהדגים את המחויבות לקידמה של השלטון באיסטנבול. הצוות הראשון כלל הטייס פטחי בי וטייס המשנה סדיק ביי, אשר היה חבר קרוב של שר המלחמה הטורקי אנוור פאשה. הצוות השני, אשר יצא לדרך זמן קצר מאוחר יותר כלל את הטייס נורי ביי וטייס המשני אימאעיל חקי בי. נורי ביי התפרסם זמן קצר קודם לכן משום שהיה לטייס הראשון לטוס מאדירנה לעבר איסטנבול.

האסון בצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצוות של פטחי וסדיק ביי המריאו מאיסטנבול ב-8 בפברואר 1914, וטסו דרך אסקישהיר, אפיון, קוניה, טרסוס, עדנה, אדנה, חאלב, חומס, בירות ודמשק אליה הגיע ב-24 בדצמבר 1914. בכל אחת מתחנות הביניים עוררה הגעת המטוס התרגשות רבה ונערכו לכבוד הטייסים קבלות פנים מפוארות. קבלות הפנים בדמשק נמשכו שלושה ימים, וב-27 בפברואר 1914 המריאו השניים מדמשק לעבר יפו, ואולם בחולפם מעל רמת הגולן נתקלו השניים בקשיים ומטוסם התרסק סמוך לצמח. השניים הוכרזו כקדושים, גופותיהם הועברו לדמשק ושם נקברו בסמוך לקבר צלאח א-דין.

ההתרסקות ביפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בפברואר 1914 המריא הצוות השני שכלל את נורי ביי ואימעיל חקי ביי במטוס מסוג דפרדוסין ב' (Deperdussin B). הצוות נתקבל בקשיים טכניים בראשית דרכו, נאלץ להתעכב מספר ימים באנטליה, והגיע לדמשק ב-27 בפברואר 1914. בדמשק התבשרו הטייסים על הטרגדיה של התרסקות המטוס הראשון, והם השתתפו בלוויות של פטחי ביי וסאדיק בי. הצוות המשיך בדרכו והגיע ליפו ב-9 במרץ 1914. שדה הנחיתה נקבע בחולות הסמוכים לתל אביב. בקבלת הפנים לטייסים השתתף המותצארף (מושל המחוז) של ירושלים מג'יד ביי, רוב הפקידות העות'מאנית הבכירה, הקונסולים הזרים וראשי הקהילות היהודית, המוסלמיות והנוצריות. קבלת הפנים לוותה בנגינה של תזמורת צבאית עותמאנית בשיתוף עם תזמורת הגמנסיה העברית הרצליה. לאחר שלושה ימים של מסיבות חגיגיות לכבוד הטייסים המריא הצוות מיפו ב-11 במרץ 1914. מיד לאחר ההמראה חווה המטוס קשיים והתרסק בתוך הים בסמוך ליפו. הטייסים נמשו מהמים, והתברר נורי ביי נהרג מיד עם ההתרסקות, ואילו איסמעיל האקי ביי חווה טראומה קשה.

בעקבות האסון הכריזו יהודי יפו ובראשם מאיר דיזנגוף על איסוף כספים במטרה לקנות מטוס חדש, אשר ייקרא 'ישראל', וביולי 1914 העבירו נציגי היישוב למותצארף של ירושלים סכום של 10,000 פרנק למטרה זאת.

המסע מאיסטנבול לקהיר הושלם לבסוף על ידי צוות טורקי שכלל את הטייסים סלים ביי וקמל ביי, אשר יצא לדרכו במרץ 1914, נחת בירושלים ב-1 במאי 1914, והגיע לקהיר ב-9 במאי 1914. המסע הסתיים ב-15 במאי 1914, בטיסה מקהיר לאלכסנדריה. המשך התקדמות מאמצי התעופה העות'מאנית נגדעו עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914.

הקמת האנדרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן הפינה לאנדרטה לזכרם של הטייסים שנהרגו באסון בצמח ובאסון ביפו הונחה ב-2 באפריל 1914 על ידי שר הצבא העותמאני אנור פאשה. המקום שנבחר לשם כך היה פארק ברובע פאטיח באיסטנבול, סמוך לבית העירייה (אשר משמש היום כבניין המרכזי של רשות הכיבוי). האנדרטה תוכננה על ידי האדריכל הטורקי ודט טק (Vedat Tek) ותכוננה בצורה של חרוט בעל חלק עליון שבור העשוי משיש לבן. השבר בחלק העליון של האנדרטה מסמל את אי הצלחת שתי מסעות התעופה הראשונים. גובה האנדרטה כ-7.5 מטר, ובשתי צדי הבסיס של האנדרטה מוטבעים מדליות גדולות, שעל אחת מהם חרוטים מדליות, אשר על אחת מהם רשומות שמות הטייסים, ועל השנייה ישנו איור של מטוס, על רקע העיר איסטנבול.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]