אנדרטת פורצי הדרך לירושלים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אנדרטה  |
| מיקום |
פארק יצחק רבין |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 15 במרץ 1967 |
| תאריך פתיחה רשמי |
15 במרץ 1967 |
| יוצר |
נעמי הנריק |
| קואורדינטות | 31°48′08″N 35°04′43″E / 31.802233333333°N 35.078747222222°E |
|
(למפת הרי ירושלים רגילה)   אנדרטת פורצי הדרך לירושלים | |
  | |
אנדרטת פורצי הדרך לירושלים היא אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים במלחמת העצמאות. האנדרטה, השוכנת מול המושב שואבה מעל מחלף שורש, על גבעה במעלה שער הגיא, תוכננה על ידי הפסלת נעמי הנריק ונחנכה בשנת 1967.
הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר בשנת 1951 החליטה המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון להקים בשער הגיא אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים. האנדרטה תוכננה להיבנות כחלק משמונה אנדרטאות באתרי קרבות של מלחמת העצמאות. בשנת 1953 הכריזה המחלקה על תחרות "להקמת יד בשער הגיא לזכר פורצי הדרך לירושלים במלחמת העצמאות" בהסכם עם ועדת התחרויות המרכזית באגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל. כחלק מתנאי התחרות נקבע כי בשילוב דמויות אדם "יש להסתפק בקווים כליים בלבד".[1] לתחרות הוגשו 31 הצעות ותוצאותיה הוכרזו באוגוסט 1953. הוועדה לא בחרה באף הצעה למקום הראשון אך המליצה לבצע את הצעתו של הפסל מיכאל קארה שזכתה בפרס 'שני א'. קארה הגיש תוכנית לפסל חצוב בסלע בגובה 12 מטר, במרחק של כ-30 מהכביש, המציג דמות צעיר מתפרץ המחזיק בידו האחת רימון יד ובידו השנייה תומך בחבר פצוע הכורע לידו.[2] על ההצעה נמתחה ביקורת מכיוונים שונים הן על היותה 'פסל בינוני-שגרתי' והן משום שהציגה דמויות אדם בצורה מפורשת בניגוד לדרישות התחרות, אך נחתם זיכרון דברים להקמתה.[3] לאחר כמה שנים התברר סופית שהצעתו של קארה לא תיבנה והמחלקה להנצחת החייל (לאחר התייעצות עם פסלים ומהנדסים) רצתה להקים את האנדרטה שהציע לתחרות אשר חירם, אדריכל הבית של המחלקה ומי שהקים עד אז כבר כמה אנדרטאות לנופלי המלחמה. הצעתו של חירם זכתה אמנם בפרס קניה בתחרות אך אגודת המהנדסים דרשה לבחור בהצעה שזכתה במקום השני או להכריז על תחרות חדשה.[4]
בקיץ 1961 פורסם מכרז נוסף אליו הוגשו 57 הצעות, וב-1962 בחר חבר השופטים (שבו היו חברים אדריכלים, פסל ונציגי משרד הביטחון והאוצר) בהצעתם של הפסלת הירושלמית נעמי הנריק והאדריכל טוביה קץ. פרס שני לא הוכרז.[5] זכייתה זיכתה אותה ב-1,500 ל"י.[6] הקמת האנדרטה עלתה 150,000 ל"י.[6]
האנדרטה נחנכה בטקס חגיגי שנערך ב-15 במרץ 1967 במעמד ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול ובנוכחות יותר מאלפיים איש, בהם משתתפי מבצע נחשון ולוחמים ותיקים מחטיבת הראל של הפלמ"ח, בראשם והרמטכ"ל יצחק רבין ואלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס, ובני משפחות שכולות.
האנדרטה מופיעה על בול יום הזיכרון שהונפק לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל באותה שנה (תשכ"ז-1967).[7]
האנדרטה נראית כמזנקת מהגבעה לעבר ירושלים. מבסיס הבטון מזנקים מוטות מפלדת אל חלד המגיעים לאורך של 12 מטר ונשענים על קבוצת מוטות אנכיים נמוכים יותר. הם מסמלים את הפריצה לירושלים. לדברי הפסלת, "האנדרטה היא הפשטה של רעיון הפריצה לירושלים והיא מביעה תנועה דינאמית של פריצה מעל מחסום בכיוון לירושלים".[6]
למרגלות האנדרטה גוש אבן גיר ועליו הכתובת: ”יד לפורצי הדרך לירושלים ולמגיניה: מלחמת הקוממיות תש"ח”, ומעליה הפסוק: ”למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט” (ישעיהו סב, א).
מיקום האנדרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחרות הציבורית שנערכה ב-1953 נקבע שהאנדרטה תוצב מדרום לכביש מספר 1, אולם לאחר דחיית ביצוע העבודה דרש אשר חירם שאתר האנדרטה יוסט לצדו הצפוני של הכביש וייבנה במדרון הפונה לדרום על מנת שיואר על ידי השמש בצורות שונות במהלך היום. למרות שחירם לא תכנן לבסוף את האנדרטה, דרישתו התקבלה לקראת התחרות של שנת 1961.[8]
האנדרטה נמצאת על גבעת מַשַּׁב שמנגד למושב שואבה ומעל למחלף שורש, במזרח פארק יצחק רבין, בקילומטר ה-17 מירושלים, לא הרחק מכביש מספר 1. על גבעה זו שכן עד למלחמת העצמאות כפר ערבי קטן בשם ח'רבת א-זנקולה, שממנו נותר בית אחד. מראש הגבעה, בגובה 662 מטר, תצפית על השפלה ומישור החוף.
מאחר שהאנדרטה נבנתה בטעות על שטח פרטי שהיה שייך לנציב העליון הרברט סמואל וליורשיו, ומאז שנת 2006 למשפחת שושני, אין מתאפשרת גישה מסודרת אל האנדרטה. בתחתית הגבעה נבנתה רחבת הנצחה, ממנה ניתן להגיע אל האנדרטה ב'שביל-עיזים' מפותל ומסוכן.
האנדרטה נראית למרחוק לכל הנוסעים בכביש מספר 1.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
האנדרטה -
אבן הגיר שלמרגלות האנדרטה -
שלט הסבר מטעם היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון -
האנדרטה מגבעת משב -
האנדרטה על רקע חורבת זנקלה, גבעת משב
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מעוז עזריהו, זיכרון בנוף: האנדרטאות הסמויות מן העין - שלושה מקרים, קתדרה 150, דצמבר 2013. עמ' 224 - 230
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תלמה טל, 1 מתוך 41: שיחה עם הפסלת נעמי הנריק, שתקים את גלעד הגבורה, מעריב, 15 בפברואר 1963
- אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים ולמגיניה, דבר, 7 במרץ 1967
- גולתה האנדרטה לפורצי-הדרך לירושלים, דבר, 16 במרץ 1967
- אלי חורי, בטכס שנערך בהרי ירושלים: בן ובת של פורצים שנפלו הסירו הלוט מהאנדרטה לזכרם, מעריב, 16 במרץ 1967
- מיכאל יעקובסון: סקירה על האנדרטה לפורצי הדרך לירושלים, באתר 'חלון אחורי', 23 ביולי 2013.
- מיכאל יעקובסון, היד המפורסמת במדינה: הסיפור של אנדרטת פורצי הדרך לירושלים, באתר Xnet, 28 באפריל 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עזריהו, זיכרון בנוף, (ראה ב'לקריאה נוספת'), עמ' 225
- ^ מעוז עזריהו, 'חידוש והמשכיות: המסורת היהודית ועיצובם של פולחני הריבונות בישראל', בתוך: מרדכי בר-און, צבי צמרת (עורכים), שני עברי הגשר: דת ומדינה בראשית דרכה של ישראל, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ב 2002, עמ' 286; אילנה שמיר, לבל יהיו כלא היו: היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון ומיסוד דפוסי הזיכרון הממלכתיים, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ד 2003, 123; המחלקה להנצחת החייל במשרד הבטחון, "יד בשער הגיא לזכר פורצי הדרך לירושלים במלחמת הקוממיות", על המשמר, 11 באוגוסט 1953.
- ^ עזריהו, זיכרון בנוף, (ראה ב'לקריאה נוספת'), עמ' 227-8
- ^ עזריהו, זיכרון בנוף, (ראה ב'לקריאה נוספת'), עמ' 228-9
- ^ המחלקה להנצחת החייל, מעריב, 11 במרץ 1962.
- ^ 1 2 3 אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים ולמגיניה, דבר, 7 במרץ 1967.
- ^ א. לינדנבאום, בשולי הבולים: בול זכרון לפורצי הדרך לירושלים, דבר, טור 1, 16 במרץ 1967; הבול באתר התאחדות בולאי ישראל.
- ^ עזריהו, זיכרון בנוף, (ראה ב'לקריאה נוספת'), עמ' 229