אנדרס ברינג בריוויק

אנדרס ברינג ברייוויק (13 בפברואר 1979)
מקום מגורים	אוסלו, נורבגיה
כינויים נוספים	אנדרו ברוויק
ידוע בשל	מתקפות הטרור בנורבגיה
השכלה	בית הספר למסחר של אוסלו
שנות הפעילות	2011
מקצוע	חקלאי
מפלגה פוליטית	המפלגה הפרוגרסיבית
דת	נוצרי

אנדרס ברינג בריוויק (בנורבגית: Anders Behring Breivik; נולד ב-13 בפברואר 1979) הוא פעיל לאומני קיצוני נורבגי החשוד בביצוע מתקפות הדמים בנורבגיה ב-22 ביולי 2011 שכללו את פיצוץ רכב התופת בלב קריית הממשלה באוסלו ואת הטבח באמצעות ירי בבני נוער במחנה הקיץ של מפלגת העבודה הנורבגית באי אוטויה (Utøya). בשתי המתקפות נהרגו כ-76 בני אדם ועשרות נפצעו.

האידאולוגיה הלוחמנית של אנדרס בריוויק, המזוהה עם הימין הקיצוני, מתוארת במניפסט מקוון "2083 - הכרזת העצמאות האירופית", שהוא עצמו שלח ביום ביצוע המתקפות, כשעה לפני שיצא מביתו, בשם העט אנדרו ברוויק (Andrew Brewick). במהלך חודש יולי הוא פרס את השקפת העולם שלו באשר לשנאת זרים, שכללה תמיכה בדרגות שונות של שמרנות תרבותית, ימין עממי והתנגדות חריפה להתאסלמותה של אירופה ולמוסלמים באשר הם. הוא הביע בעבר תמיכה גם בציונות ובמאבק הישראלי כנגד הפלסטינים, כמו גם במיליטנטיות הסרבית. הוא טען במניפסט שלו כי יש להשמיד את אלי האסלאם, למנוע "מרקסיזם תרבותי", למנוע הפיכת אירופה לאירו ערביה ולשמור את אירופה נוצרית.

לאחר מעצרו, הודיעה המשטרה הנורבגית כי ברייוויק הודה בחקירתו במה שהוא כינה פעולות "נפשעות אך הכרחיות" והכחיש כל אחריות פלילית. בתחילת חקירתו, ב-24 ביולי, טען ברייוויק כי יש לו קשר עם תנועות הימין הקיצוני הנורבגי וטען כי קיימים שני תאי טרור בנורבגיה הפועלים כנגד האסלאמיזם הבינלאומי. המשטרה ומומחים שונים הטילו ספק בטענות אלה אך לא ביטלו אותן לגמרי.

ב-25 ביולי הואשם ברייוויק ב"ערעור/הריסת התפקוד הבסיסי של החברה" וב"יצירת פחד רציני בקרב האוכלוסייה". הוא הואשם בביצוע פעולות טרור על פי החוק הפלילי והוחלט לעצרו בשלב זה למשך שמונה שבועות, כאשר את ארבעת החודשים הראשונים עליו להעביר בצינוק, בהמתנה להמשך ההליכים המשפטיים. התובעים, ממשרד התובע הכללי הנורבגי, שוקלים להאשימו בפשעים כנגד האנושות על פי חוק משנת 2008, אשר מהווה את הפשע היחיד בנורבגיה בגינו ניתן לגזור עונש של מאסר עולם.

כיום הוא עצור במתקן הכליאה אליה, סמוך לאוסלו, ששימש בתקופת מלחמת העולם השנייה את הגסטאפו, כשנורבגיה הייתה כבושה על ידי גרמניה הנאצית.

ביוגרפיה

ברייוויק נולד בלונדון, ב-13 בפברואר 1979, הוא בנם של וונצ'ה ברינג (Wenche Behring), אחות בבית חולים, ויינס דוד ברייוויק (Jens David Breivik), כלכלן שעבד כדיפלומט עבור השגרירות הנורבגית המלכותית בלונדון ולאחר מכן בשגרירות בפריז. ברייוויק בילה את השנה הראשונה של חייו בלונדון עד שהוריו התגרשו כשהיה בן שנה. אביו, שלימים נישא לדיפלומטית, נלחם על המשמורת שלו, אבל נכשל. ברייוויק חי עם אמו ואחותו למחצה בקצה המערבי של אוסלו והיה מבקר לעתים קרובות את אביו ואמו החורגת בצרפת, עד שהתגרשו כשהיה בן 12. אמו נישאה בשנית גם היא, לקצין בצבא הנורבגי.

ברייוויק התחנך בבית הספר סמסטאד לדקדוק, בחטיבת הביניים ריס, בתיכון הארטוויג ניסן ובבית הספר למסחר באוסלו. חברו לכיתה לשעבר סיפר כי הוא היה תלמיד חכם, אשר לעתים קרובות דאג לאנשים שהיו קורבן להתעללויות. כשהגיע לגיל ההתבגרות, התנהגותו הפכה למרדנית וסוררת יותר. הוא וחבורה מחבריו היו מבלים את לילותיהם באוסלו, בריסוס גרפיטי על קירות בניינים. מאוחר יותר הוא כתב כי כשהוא נתפס לאחר ריסוס כתובות גרפיטי על הקירות, החליט אביו לנתק עמו קשר.

ברייוויק ביקר את שני הוריו על כך שתמכו במדיניות מפלגת העבודה הנורבגית, ואמו הייתה פמיניסטית מתונה.

אביו של ברייוויק, שמתגורר כיום בצרפת כפנסיונר, אישר כי לא שוחח עם בנו מאז 1995. ביתו בדרום צרפת הוקף שוטרים בעקבות הרציחות שביצע בנו. בתחילה השוטרים אמרו שהם מחפשים את המקום, אך בהמשך פרקליט המדינה בחבל קרקסון אמר כי השוטרים הגיעו כדי להגן על ברייוויק ואשתו. משרדי ראש העיר המקומי אמרו כי ברייוויק ביקש הגנה מפני הטרדה מעיתונאים. לאחר הפיגוע, יינס ברייוויק צוטט כאומר "אני לא מרגיש כמו אבא שלו", ו"איך הוא יכול רק לעמוד שם להרוג אנשים חפים מפשע רבים כל כך, אתם חושבים שמה שהוא עשה היה בסדר? צריך לקחת ממנו את חייו גם. זה מה שצריך לעשות", והוסיף "אצטרך לחיות עם הבושה הזאת למשך שארית חיי". אמו של ברייוויק מסתתרת ולא דווח מקום הימצאה הנוכחי.

ברייוויק היה פטור מגיוס לצבא הנורבגי ואין לו שום הכשרה צבאית. במניפסט שלו, תיאר ברייוויק איך נמנע משירות החובה שלו בצבא הנורבגי שלוש פעמים, בטענה שהוא לא יקריב את חייו למען מדיניותן של המפלגות הפוליטיות בנורבגיה.

במשך זמן מה, ברייוויק עבד בחברה לשירות לקוחות. עמיתו לשעבר בעבודה תיאר אותו כ"עמית יוצא דופן", בעוד חבר קרוב שלו טען כי הוא בדרך כלל בעל אגו גדול והיה בקלות מתגרה ביוצאי המזרח התיכון או בעלי מוצא דרום אסייתי. לטענת ברייוויק הוא תכנן את המתקפות במשך תשע שנים והתחיל לחפש מימון כבר בשנת 2002, כשייסד חברה לתכנות מחשבים, עסק שהיה שייך לו, במקביל לעבודתו בחברת שירות הלקוחות. הוא טען שהחברה שלו גדלה לשישה עובדים ו"מספר חשבונות בנק אוף-שורינג". את המיליון הראשון שלו עשה בגיל 24. מאוחר יותר החברה הוכרזה כפושטת רגל. על מנת לחסוך כסף, הוא חזר לבית אמו. בשנת 2007 היה ברשותו 630,000 קרונות נורבגיות, (כך לפי נתוני רשות המסים הנורבגית). הוא טען כי עד שנת 2008 כבר היו לו כ-2,000,000 קרונות נורבגיות ותשעה כרטיסי אשראי עם מסגרת אשראי של 26,000 יורו.

במאי 2009 הוא ייסד חברה חקלאית תחת השם "Breivik Geofarm" שתוארה כחווה חקלאית בעלת זכויות לטפח ירקות, מלונים, שורשים ופקעות. באותה שנה הוא ביקר בפראג בניסיון לקנות נשק בלתי חוקי. הניסיון נכשל וברייוויק החליט להשיג נשק בערוצים חוקיים במקום. לא הייתה לו שום הכנסה בשנת 2009 והונו הסתכם ב-390,000 קרונות נורבגיות. בינואר 2010 הוא דיווח לרשות המס כי הכנסתו עלתה בהדרגה. ב-23 ביוני 2011, חודש לפני ביצוע המתקפות, הוא שילם על תשעת כרטיסי האשראי שלו כדי לשמור על מסגרת האשראי בזמן שהוא המשיך עם ההכנות שלו. בסוף יוני או בתחילת יולי 2011, הוא עבר לשטח כפרי שמדרום לאסטה באמוט, מחוז הדמארק, כ-140 ק"מ צפונית מזרחית לאוסלו, שם מיקם את החווה החקלאית שלו. מיד לאחר הפיגוע הייתה סברה כי הוא היה יכול להשתמש בחברה ככיסוי כדי להשיג כמויות גדולות של דשנים מלאכותיים וכימיקלים אחרים לייצור חומרי נפץ. הספק החקלאי מכר לחברה של ברייוויק כשש טונות של דשן במאי 2011. העיתון Verdens Gang דיווח כי לאחר שברייוויק רכש כמויות גדולות של דשן בחנות מקוונת בפולין, שמו היה בין 60 אנשים ברשימה שהועברה לידי שירות הביטחון של המשטרה הנורבגית (PST) על ידי המכס הנורבגי. בשיחה עם העיתון, אמר יון פיטייה (Jon Fitje) משירות הביטחון כי לאחר ששירות הביטחון בחן את המידע שנמסר להם, לא נמצא שום סימן חשוד. למרות זאת, שירות הביטחון החליט להאזין לטלפון שלו ולעקוב אחר הדוא"ל, אך רק למשך 24 שעות. במניפסט שלו ברייוויק תיאר את הניסויים הראשונים שלו עם חומר נפץ מדשן ניטראט, הניסוי היה מוצלח ונערך במיקום מרוחק ב-13 ביוני 2011. עלות ההכנות להתקפות עלתה לו 317,000 יורו.

ההתקפות

ערך מורחב – מתקפת הטרור בנורבגיה (2011)

ב-22 ביוני 2011, בריוויק הגיע בסירה אל האי אוטויה, לא הרחק מאוסלו, היכן שהתמקם מחנה הקיץ לנוער של מפלגת השלטון. כשהוא מחופש לקצין משטרה, הוא פתח אש כלפי בני הנוער ששהו במקום והרג 68 מהם. כאשר נלכד על ידי יחידת ימ"מ מקומית, המשטרה קישרה אותו גם למכונית התופת שהתפוצצה כשעתיים קודם לכן בחזית בניין הממשלה באוסלו, פיצוץ שהביא למותם של שמונה איש.

בריוויק לא הכחיש את חלקו בפיצוץ המכונית, הוא התוודה והודה במעשים והוסיף כי עשה זאת "על מנת להציל את נורבגיה ומערב אירופה משתלטות המוסלמים", וכי "את המחיר לכך הם היו צריכים לשלם אתמול", במהלך חקירותיו הוא השתמש במילים גבוהות והיה אגרסיבי מאוד בהתבטאויותיו. לדעת מומחים ופסיכולוגים קלינים לבריוויק היה מושג טוב מאוד מה הוא עושה וכי הוא אינו פסיכופת, אך אדם מרושע ושפוי בדעתו.

עורך דינו של בריוויק טען כי אנדרס ברינג בריוויק אינו שפוי בדעתו. בתגובה לכך טענה מפקדת שירות הביטחון של משטרת נורבגיה, יאנֶה כריסטיאנסן (Janne Kristiansen), כי עורך הדין אינו פסיכולוג ואף היא, ולכן אין בידיהם האפשרות לאבחן אותו. אך הוסיפה כי, "בעברי הייתי פרקליטה ואני הייתי מסווגת אותו כאדם חולה, אך אין זה כך כיוון שהוא היה ממוקד מאוד בעת ביצוע מעשיו".

בריוויק התוודה כי ימים לפני שיצא לבצע את הירי הוא השתמש בטסטוסטרון, על מנת להתגבר על פחדים שעלולים היו לצוץ בעת ביצוע הפעולות, וכי זה מה שגרם לו להיות אגרסיבי.

פרסומיו

פורומים

יאנה כריסטיאנסן (Janne Kristiansen), מפכ"ל שירות הביטחון של המשטרה הנורבגית (PST), הצהירה כי בריוויק "חדל במכוון מן התוכחות האלימות ברשת וכבר פחות או יותר הפך למתון בדעותיו, והוא לא חלק מרשת של קיצוניים". בריוויק כתב דברים רבים על האיסלאם הקיצוני שפורסמו באתר document.no. הוא גם השתתף בפורומים המזוהים עם האתר. דבריו של בריוויק פורסמו באתר document.no בין ספטמבר 2009 לבין יוני 2010.

בכתביו בריוויק מציג הערצה לליגת ההגנה האנגלית (English Defence League, ארגון ימני קיצוני), מביע עניין גם בארגון דומה בנורבגיה וכתב שהוא יעץ להם להמשיך באסטרטגיה של תגובה מוגזמת ומעוררת להתפשטות "הג'יהאד האסלאמי", שעשוי למשוך יותר אנשים להצטרף לארגון. ב-25 ביולי 2011, הודיע ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון על הגברת האבטחה בבריטניה בעקבות הפיגועים, זאת כיוון שליגת ההגנה האנגלית פרסמה הצהרה המגנה את הטרור ככלי להשגת מטרות. העיתון Dagens Næringsliv כתב כי בריוויק ביקש להתחיל בגרסה נורבגית של תנועת מסיבת התה בשיתוף עם בעלי אתר document.no, אלא שהם, לאחר הבעת עניין ראשונית, בסופו של דבר דחו את הצעתו כי לא היו לו הקשרים שהבטיח. הוא גם הביע את הערצתו לראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין, וטען כי מצא אותו "מנהיג תקיף והוגן", למרות שהוא היה "לא בטוח בשלב זה אם יש לו את הפוטנציאל להיות החבר הכי טוב שלנו או האויב הגרוע ביותר שלנו". דוברו של פוטין, דמיטרי פסקוב, גינה את פעולותיו של בריוויק ותיארם כ"הזיות של מטורף".

2083: הכרזת העצמאות האירופית

בריוויק כתב מניפסט בן 1,516 עמודים שכותרתו "2083: הכרזת העצמאות האירופית" (תוך התייחסות למצור הכושל שהאימפריה העות'מאנית הטילה על וינה ב-1683), תחת שם העט "אנדרו ברוויק", שבו הוא נשלח בדואר אלקטרוני ל-1,003 כתובות דואר וזאת שעה וחצי לפני פיצוץ רכב התופת באוסלו. במניפסט, המהווה חלק בדיון פוליטי, חלק וידוי, וחלק מסוים תוכנית פעולה, בריוויק טוען כי מעשיו יסייעו להצית מלחמת אזרחים באירופה שתימשך במשך עשרות שנים, ושתתקדם דרך שלושה שלבים ברורים ותסתיים בשנת 2083 עם השמדת המרקסיסטים האירופיים וגירוש המוסלמים מאירופה.

פרק המבוא של המניפסט שכותרתו "המרקסיזם התרבותי" הינו העתק של החוברת "התקינות הפוליטית: קיצור תולדות האידיאולוגיה" מאת קרן הקונגרס החופשית. החלקים העיקריים של המניפסט מיוחסים בשם בדוי לבלוגר פיורדמן (Fjordman). הטקסט גם כולל עותקים מקטעי המנשר יונבומבר, ללא מתן קרדיט, כאשר המילים "שמאלנים" מוחלפות ב"מרקסיסטים תרבותיים" או במקום "שחורים" - "מוסלמים". הניו יורק טיימס תיאר את ההשפעות האמריקאיות בכתביו של בריוויק וציין כי הוא מזכיר את האנטי-איסלאמיסט האמריקאי רוברט ספנסר, 64 פעמים במניפסט שלו ומצטט יצירות של ספנסר באריכות רבה. עבודתה של הסופרת היהודייה, ילידת מצרים, בת יאור מצוטטת עשרות פעמים. הסופר הנאו-פגאני קונראד אלסט (Koenraad Elst) והסופר הניאו שמרני דניאל פייפס מוזכרים גם הם כהשראה לכתביו של בריוויק. החוברת גם מצטטת מתוך כותב הטור של הסאנדיי טיימס, ג'רמי קלרקסון, כמו גם כותבת הטור של הדיילי מייל מלאני פיליפס. בריוויק הינו מעריץ של עייאן הירסי עלי (מי שלדעתו מגיע לו פרס נובל) הנריק מ. ברודר ועוד אחרים.

במניפסט, בריוויק מחשיב עצמו כ"גיבור אירופי אמיתי", "מושיע הנצרות" ו"המגן הגדול ביותר של שמרנות תרבותית באירופה מאז 1950". בריוויק משתוקק לראות באירופה מדיניות לגבי רב תרבותיות הדומה יותר למדיניותן של יפן ודרום קוריאה, שלדבריו הם "שמרנות לאומיות תרבותית במיטבה". הוא הביע הערכה ל"חד-תרבותיות" של שתי מדינות אלה המתבטאת בין השאר בסירובן לקבל אליהן פליטים ממדינות זרות.

ראו גם

• הפרעת אישיות אנטיסוציאלית
• אירו ערביה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנדרס ברינג בריוויק

• אנדרס ברינג בריוויק, מהילדות באוסלו לרצח המוני, באתר הארץ, 27 ביולי 2011
• אמיר שילה ואוריה כנף, כיען בחול טובעני: בנורבגיה נאלצים לשמוע בכאב את בריוויק מעיד, באתר וואלה!, 20.04.2012
• שנת 2083: הכרזת העצמאות האירופית, המניפסט של אנדרס ברינג בריוויק