אנדרס ברינג בריוויק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדרס ברינג ברייוויק
13 בפברואר 1979 (בן 35)
Anders Breivik.jpg

ציור גרפיטי של דמותו של בריוויק
מקום מגורים Flag of Norway.svg אוסלו, נורבגיה
כינויים נוספים אנדרו ברוויק
ידוע בשל מתקפות הטרור בנורבגיה
השכלה בית הספר למסחר של אוסלו
שנות הפעילות 2011
מקצוע חקלאי‏[1]
מפלגה פוליטית המפלגה הפרוגרסיבית
דת נוצרי
כתב האישום שהוגש כנגד בריוויק

אנדרס ברינג בריוויקנורבגית: Anders Behring Breivik; נולד ב-13 בפברואר 1979) הוא פעיל לאומני קיצוני נורבגי המורשע בביצוע מתקפות הדמים בנורבגיה ב-22 ביולי 2011 שכללו את פיצוץ רכב התופת בלב קריית הממשלה באוסלו ואת הטבח באמצעות ירי בבני נוער במחנה הקיץ של מפלגת העבודה הנורבגית באי אוטויה (Utøya). בשתי המתקפות נהרגו 77 בני אדם ועשרות נפצעו.

האידאולוגיה הלוחמנית של אנדרס בריוויק, המזוהה עם הימין הקיצוני, מתוארת במניפסט מקוון "2083 - הכרזת העצמאות האירופית", שהוא עצמו שלח ביום ביצוע המתקפות, כשעה לפני שיצא מביתו, בשם העט אנדרו ברוויק (Andrew Brewick). במהלך חודש יולי הוא פרס את השקפת העולם שלו באשר לשנאת זרים, שכללה תמיכה בדרגות שונות של שמרנות תרבותית, ימין עממי והתנגדות חריפה להתאסלמותה של אירופה ולמוסלמים באשר הם. הוא הביע בעבר תמיכה גם בציונות ובמאבק הישראלי כנגד הפלסטינים, כמו גם במיליטנטיות הסרבית‏[2]. הוא טען במניפסט שלו כי יש להשמיד את אלי האסלאם, למנוע "מרקסיזם תרבותי", למנוע הפיכת אירופה לאירו ערביה ולשמור את אירופה נוצרית.

לאחר מעצרו, הודיעה המשטרה הנורבגית כי ברייוויק הודה בחקירתו במה שהוא כינה פעולות "נפשעות אך הכרחיות" והכחיש כל אחריות פלילית. בתחילת חקירתו, ב-24 ביולי, טען ברייוויק כי יש לו קשר עם תנועות הימין הקיצוני הנורבגי וטען כי קיימים שני תאי טרור בנורבגיה הפועלים כנגד האסלאמיזם הבינלאומי. המשטרה ומומחים שונים הטילו ספק בטענות אלה אך לא ביטלו אותן לגמרי.

ב-25 ביולי הואשם ברייוויק ב"ערעור/הריסת התפקוד הבסיסי של החברה" וב"יצירת פחד רציני בקרב האוכלוסייה". הוא הואשם בביצוע פעולות טרור על פי החוק הפלילי והוחלט לעצרו בשלב זה למשך שמונה שבועות, כאשר את ארבעת החודשים הראשונים עליו להעביר בצינוק, בהמתנה להמשך ההליכים המשפטיים. התובעים, ממשרד התובע הכללי הנורבגי, שוקלים להאשימו בפשעים כנגד האנושות על פי חוק משנת 2008, אשר מהווה את הפשע היחיד בנורבגיה בגינו ניתן לגזור עונש של מאסר עולם.

בריוויק עצור במתקן הכליאה אליה, סמוך לאוסלו, ששימש בתקופת מלחמת העולם השנייה את הגסטפו, כשנורבגיה הייתה כבושה על ידי גרמניה הנאצית.

ב-24 באוגוסט 2012 הרשיעו בית המשפט ברצח. בית המשפט קבע שבריוויק היה שפוי בעת המעשה, והוא נידון ל-21 שנות מאסר, העונש המקסימלי במדינה, שבסופן ייקבע מדי חמש שנים אם הוא עדיין מסוכן, ויש להמשיך את מאסרו‏[3].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייוויק נולד בלונדון, ב-13 בפברואר 1979, הוא בנם של וונצ'ה ברינג (Wenche Behring), אחות בבית חולים, ויינס דוד ברייוויק (Jens David Breivik), כלכלן שעבד כדיפלומט עבור השגרירות הנורבגית המלכותית בלונדון ולאחר מכן בשגרירות בפריז. ברייוויק בילה את השנה הראשונה של חייו בלונדון עד שהוריו התגרשו כשהיה בן שנה. אביו, שלימים נישא לדיפלומטית, נלחם על המשמורת שלו, אבל נכשל. ברייוויק חי עם אמו ואחותו למחצה בקצה המערבי של אוסלו והיה מבקר לעתים קרובות את אביו ואמו החורגת בצרפת, עד שהתגרשו כשהיה בן 12. אמו נישאה בשנית גם היא, לקצין בצבא הנורבגי.

ברייוויק התחנך בבית הספר סמסטאד לדקדוק, בחטיבת הביניים ריס, בתיכון הארטוויג ניסן ובבית הספר למסחר באוסלו. חברו לכיתה לשעבר סיפר כי הוא היה תלמיד חכם, אשר לעתים קרובות דאג לאנשים שהיו קורבן להתעללויות. כשהגיע לגיל ההתבגרות, התנהגותו הפכה למרדנית וסוררת יותר. הוא וחבורה מחבריו היו מבלים את לילותיהם באוסלו, בריסוס גרפיטי על קירות בניינים. מאוחר יותר הוא כתב כי כשהוא נתפס לאחר ריסוס כתובות גרפיטי על הקירות, החליט אביו לנתק עמו קשר.

ברייוויק ביקר את שני הוריו על כך שתמכו במדיניות מפלגת העבודה הנורבגית, ואמו הייתה פמיניסטית מתונה.

אביו של ברייוויק, פנסיונר המתגורר בצרפת, אישר כי לא שוחח עם בנו מאז 1995. ביתו בדרום צרפת הוקף שוטרים בעקבות הרציחות שביצע בנו. בתחילה אמרו השוטרים שהם מחפשים את אהדרס ברייוויק במקום, אך בהמשך אמר פרקליט המדינה בחבל קרקסון כי השוטרים הגיעו כדי להגן על ברייוויק האב ואשתו. משרדי ראש העיר המקומי אמרו כי ברייוויק ביקש הגנה מפני הטרדה מעיתונאים. לאחר הפיגוע, יינס ברייוויק צוטט כאומר "אני לא מרגיש כמו אבא שלו", ו"איך הוא יכול רק לעמוד שם להרוג אנשים חפים מפשע רבים כל כך, אתם חושבים שמה שהוא עשה היה בסדר? צריך לקחת ממנו גם את חייו. זה מה שצריך לעשות", והוסיף "אצטרך לחיות עם הבושה הזאת למשך שארית חיי". אמו של ברייוויק מסתתרת ומקום הימצאה הנוכחי לא פורסם.

ברייוויק היה פטור מגיוס לצבא הנורבגי ואין לו שום הכשרה צבאית. במניפסט שלו, תיאר ברייוויק איך נמנע משירות החובה שלו בצבא הנורבגי שלוש פעמים, בטענה שלא יקריב את חייו למען מדיניותן של המפלגות הפוליטיות בנורבגיה.

במשך זמן מה עבד ברייוויק בחברה לשירות לקוחות. עמיתו לשעבר בעבודה תיאר אותו כ"עמית יוצא דופן", בעוד חבר קרוב שלו טען כי הוא מצטייר כבעל אגו גדול והיה מתגרה ביוצאי המזרח התיכון ובבעלי מוצא דרום אסייתי. לטענת ברייוויק הוא תכנן את מתקפותיו במשך תשע שנים והחל לחפש מימון כבר בשנת 2002, כשייסד חברה לתכנות מחשבים, עסק שהיה בבעלותו, במקביל לעבודתו בחברת שירות הלקוחות. הוא טען שהחברה שלו גדלה לשישה עובדים ו"מספר חשבונות בנק אוף-שורינג". את המיליון הראשון שלו עשה בגיל 24. מאוחר יותר הוכרזה החברה כפושטת רגל. על מנת לחסוך כסף, הוא חזר לבית אמו. בשנת 2007 היה ברשותו 630,000 קרונות נורבגיות, (כך לפי נתוני רשות המסים הנורבגית). הוא טען כי עד שנת 2008 הגיע הונו ל-2,000,000 קרונות נורבגיות וברשותו היו תשעה כרטיסי אשראי עם מסגרת אשראי של 26,000 יורו.

במאי 2009 ייסד ברייוויק חברה חקלאית תחת השם "Breivik Geofarm" שתוארה כחווה חקלאית בעלת זכויות לטפח ירקות, מלונים, שורשים ופקעות. באותה שנה ביקר בפראג בניסיון לקנות נשק בלתי חוקי. הניסיון נכשל וברייוויק החליט להשיג נשק בערוצים חוקיים במקום. לא הייתה לו שום הכנסה בשנת 2009 והונו הסתכם ב-390,000 קרונות נורבגיות. בינואר 2010 הוא דיווח לרשות המס כי הכנסתו עלתה בהדרגה. ב-23 ביוני 2011, חודש לפני ביצוע המתקפות, הוא שילם על תשעת כרטיסי האשראי שלו כדי לשמור על מסגרת האשראי בזמן שהוא המשיך עם ההכנות שלו. בסוף יוני או בתחילת יולי 2011, הוא עבר לשטח כפרי שמדרום לאסטה באמוט, מחוז הדמארק, כ-140 ק"מ צפונית מזרחית לאוסלו, שם מיקם את החווה החקלאית שלו. מיד לאחר הפיגוע הייתה סברה כי הוא היה יכול להשתמש בחברה ככיסוי כדי להשיג כמויות גדולות של דשנים מלאכותיים וכימיקלים אחרים לייצור חומרי נפץ. הספק החקלאי מכר לחברה של ברייוויק כשש טונות של דשן במאי 2011. העיתון Verdens Gang דיווח כי לאחר שברייוויק רכש כמויות גדולות של דשן בחנות מקוונת בפולין, שמו היה בין 60 אנשים ברשימה שהועברה לידי שירות הביטחון של המשטרה הנורבגית (PST) על ידי המכס הנורבגי. בשיחה עם העיתון, אמר יון פיטייה (Jon Fitje) משירות הביטחון כי לאחר ששירות הביטחון בחן את המידע שנמסר להם, לא נמצא שום סימן חשוד. למרות זאת, שירות הביטחון החליט להאזין לטלפון שלו ולעקוב אחר הדוא"ל, אך רק למשך 24 שעות. במניפסט שלו ברייוויק תיאר את הניסויים הראשונים שלו עם חומר נפץ מדשן ניטראט, הניסוי היה מוצלח ונערך במיקום מרוחק ב-13 ביוני 2011. עלות ההכנות להתקפות עלתה לו 317,000 יורו.

ההתקפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה חלונות בניין הממשלה באוסלו לאחר פיצוץ מכונית התופת
אזור שהוקצה להנחת נרות ופרחים לזכר הנספים בפיגועים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מתקפת הטרור בנורבגיה (2011)

ב-22 ביוני 2011, בריוויק הגיע בסירה אל האי אוטויה, לא הרחק מאוסלו, היכן שהתמקם מחנה הקיץ לנוער של מפלגת השלטון. כשהוא מחופש לקצין משטרה, הוא פתח אש כלפי בני הנוער ששהו במקום והרג 69 מהם. כאשר נלכד על ידי יחידת ימ"מ מקומית, המשטרה קישרה אותו גם למכונית התופת שהתפוצצה כשעתיים קודם לכן בחזית בניין הממשלה באוסלו, פיצוץ שהביא למותם של שמונה אנשים.

בריוויק לא הכחיש את חלקו בפיצוץ המכונית, הוא התוודה והודה במעשים והוסיף כי עשה זאת "על מנת להציל את נורבגיה ומערב אירופה מהשתלטות המוסלמים", וכי "את המחיר לכך הם היו צריכים לשלם אתמול", במהלך חקירותיו הוא השתמש במילים גבוהות והיה אגרסיבי מאוד בהתבטאויותיו. לדעת מומחים ופסיכולוגים קלינים לבריוויק היה מושג טוב מאוד מה הוא עושה וכי הוא אינו פסיכופת, אך אדם מרושע ושפוי בדעתו.

עורך דינו של בריוויק טען כי אנדרס ברינג בריוויק אינו שפוי בדעתו. בתגובה לכך טענה מפקדת שירות הביטחון של משטרת נורבגיה, יאנֶה כריסטיאנסן (Janne Kristiansen), כי עורך הדין אינו פסיכולוג ואף היא, ולכן אין בידיהם האפשרות לאבחן אותו. אך הוסיפה כי, "בעברי הייתי פרקליטה ואני הייתי מסווגת אותו כאדם חולה, אך אין זה כך כיוון שהוא היה ממוקד מאוד בעת ביצוע מעשיו".

בריוויק התוודה כי ימים לפני שיצא לבצע את הירי הוא השתמש בטסטוסטרון, על מנת להתגבר על פחדים שעלולים היו לצוץ בעת ביצוע הפעולות, וכי זה מה שגרם לו להיות אגרסיבי.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאנה כריסטיאנסן (Janne Kristiansen), מפכ"ל שירות הביטחון של המשטרה הנורבגית (PST), הצהירה כי בריוויק "חדל במכוון מן התוכחות האלימות ברשת וכבר פחות או יותר הפך למתון בדעותיו, והוא לא חלק מרשת של קיצוניים". בריוויק כתב דברים רבים על האסלאם הקיצוני שפורסמו באתר document.no. הוא גם השתתף בפורומים המזוהים עם האתר. דבריו של בריוויק פורסמו באתר document.no בין ספטמבר 2009 לבין יוני 2010.

בכתביו בריוויק מציג הערצה לליגת ההגנה האנגלית (English Defence League, ארגון ימני קיצוני), מביע עניין גם בארגון דומה בנורבגיה וכתב שהוא יעץ להם להמשיך באסטרטגיה של תגובה מוגזמת ומעוררת להתפשטות "הג'יהאד האסלאמי", שעשוי למשוך יותר אנשים להצטרף לארגון. ב-25 ביולי 2011, הודיע ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון על הגברת האבטחה בבריטניה בעקבות הפיגועים, זאת כיוון שליגת ההגנה האנגלית פרסמה הצהרה המגנה את הטרור ככלי להשגת מטרות. העיתון Dagens Næringsliv כתב כי בריוויק ביקש להתחיל בגרסה נורבגית של תנועת מסיבת התה בשיתוף עם בעלי אתר document.no, אלא שהם, לאחר הבעת עניין ראשונית, בסופו של דבר דחו את הצעתו כי לא היו לו הקשרים שהבטיח. הוא גם הביע את הערצתו לראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין, וטען כי מצא אותו "מנהיג תקיף והוגן", אף על פי שהיה "לא בטוח בשלב זה אם יש לו את הפוטנציאל להיות החבר הכי טוב שלנו או האויב הגרוע ביותר שלנו". דוברו של פוטין, דמיטרי פסקוב, גינה את פעולותיו של בריוויק ותיארם כ"הזיות של מטורף".

2083: הכרזת העצמאות האירופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריוויק כתב מניפסט בן 1,516 עמודים שכותרתו "2083: הכרזת העצמאות האירופית" (תוך התייחסות למצור הכושל שהאימפריה העות'מאנית הטילה על וינה ב-1683), תחת שם העט "אנדרו ברוויק", שבו הוא נשלח בדואר אלקטרוני ל-1,003 כתובות דואר וזאת שעה וחצי לפני פיצוץ רכב התופת באוסלו. במניפסט, המהווה חלק בדיון פוליטי, חלק וידוי, וחלק מסוים תוכנית פעולה, בריוויק טוען כי מעשיו יסייעו להצית מלחמת אזרחים באירופה שתימשך במשך עשרות שנים, ושתתקדם דרך שלושה שלבים ברורים ותסתיים בשנת 2083 עם השמדת המרקסיסטים האירופיים וגירוש המוסלמים מאירופה.

פרק המבוא של המניפסט שכותרתו "המרקסיזם התרבותי" הוא העתק של החוברת "התקינות הפוליטית: קיצור תולדות האידאולוגיה" מאת קרן הקונגרס החופשית. החלקים העיקריים של המניפסט מיוחסים בשם בדוי לבלוגר פיורדמן (Fjordman). הטקסט כולל עותקים מקטעי המנשר של היונבומבר, ללא מתן קרדיט, כאשר המילים "שמאלנים" מוחלפות ב"מרקסיסטים תרבותיים" או במקום "שחורים" - "מוסלמים". הניו יורק טיימס תיאר את ההשפעות האמריקאיות בכתביו של בריוויק וציין כי המניפסט שלו מזכיר את האנטי-איסלמיסט האמריקאי רוברט ספנסר 64 פעמים ומצטט יצירות של ספנסר באריכות רבה. עבודתה של הסופרת היהודייה, ילידת מצרים, בת יאור מצוטטת לעתים קרובות והסופר הנאו-פגאני קונראד אלסט (Koenraad Elst), הבלוגרית פמלה גלר, והסופר הניאו קונסרבטיבי דניאל פייפס מוזכרים כמקורות השראה. החוברת מצטטת מתוך כתבי תומאס ג'פרסון וג'ורג' אורוול, כמו גם את כותב הטור של הסאנדיי טיימס ג'רמי קלארקסון, וכותבת הטור של הדיילי מייל מלאני פיליפס. כמו כן, מוזכרים בה בהערצה אייאן חירסי עלי, ברוס באואר, סרדה טריפקוביץ, הנריק מ. ברודר, חרט וילדרס ואחרים, ובריוויק עצמו הצהיר על הערצתו לוינסטון צ'רצ'יל וטארו אסו.

במניפסט, בריוויק מחשיב עצמו כ"גיבור אירופי אמיתי", "מושיע הנצרות" ו"המגן הגדול ביותר של שמרנות תרבותית באירופה מאז 1950". בריוויק משתוקק לראות באירופה מדיניות לגבי רב תרבותיות הדומה יותר למדיניותן של יפן ודרום קוריאה, שלדבריו הם "שמרנות לאומיות תרבותית במיטבה". הוא הביע הערכה ל"חד-תרבותיות" של שתי מדינות אלה המתבטאת בין השאר בסירובן לקבל אליהן פליטים ממדינות זרות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]