אנדרס נוצ'יוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
אנדרס נוצ'יוני
Andrés Nocioni in uniform.jpg
תאריך לידה 30 בנובמבר 1979 (בן 34)
מקום לידה סנטה פה שבארגנטינה
עמדה סמול פורוורד, פאוור פורוורד
גובה 2.01 מטרים
קבוצות
1996-1997
1998-1999
1999-2000
2000-2001
2001-2004
2004-2009
2009-2010
2012 - 2010
2012 - 2014
2014 -
אולימפיה ונאדו טוארטו
אינדיפנדיינטה
טאו ויטוריה
מנרסה
טאו ויטוריה
שיקגו בולס
סקרמנטו קינגס
פילדלפיה 76'
קאחה לבוראל ויטוריה
ריאל מדריד

אנדרס מרסלו נוצ'יוניספרדית: Andrés Marcelo Nocioni; נולד ב-30 בנובמבר 1979 בסנטה פה, ארגנטינה) הוא כדורסלן ארגנטינאי המחזיק באזרחות איטלקית המשחק עבור ריאל מדריד ובנבחרת ארגנטינה. נוצ'יוני משחק בעמדת הסמול פורוורד ולעתים גם כפאוור פורוורד. גובהו 2.01 מטר.‏[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות וקריירה אירופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוצ'יוני גדל במחלקות הנוער והנערים של אולמפיה ונאדו טוארטו. בגיל 17 הוקפץ לקבוצה הבוגרת ועמה שיחק במשך כל עונת 1996/97. בסיום עונה זו, עבר למדי אינדפנדיינטה, עבורה שיחק במשך שתי עונות מ-1997/98 עד ל-1998/99.לאחר מעקב על ידי סקאוט של טאו ויטוריה, חתם ב-1998 בקבוצת טאו ויטוריה הספרדית. למרות ההתרשמות מכשרונו שגרמה לקבוצה להחתימו,בעונתו הראשונה הרבה לשבת על ספסל המחליפים ושיחק דקות משחק מעטות הן בליגה הספרדית והן במסגרת היורוליג. עקב כך, הועבר למנרסה. במנרסה הציג יכולת משופרת וקיבל דקות משחק רבות. נוצ'יוני סיים את אותה עונה עם ממוצעים של 10.2 נקודות, 5 ריבאונדים בנוסף לחצי חטיפה למשחק.

בסיום העונה, חזר לטאו ויטורה הפעם כשחקן חמישייה ראשונה ושחק עמה במשך שלוש עונות. במדי טאו זכה באליפות ספרד ופעמיים בגביע הספרדי והוביל את טאו לשתי העפלות לפיינל פור היורוליג כשבעונת 2004/05, הוא וקבוצתו הפסידו במשחק הגמר למכבי תל אביב. בנוסף לזאת, נוצ'יוני זכה במספר תארים אישיים: הוא נבחר לכדורסלן היעיל ביותר בעונת היורוליג 2003/04, ואף נבחר פעמיים רצופות לחמישיות העונה של היורוליג בעונות 2003/04 ו-2004/05.

קריירת NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שזכה במדליית הזהב באולימפיאדת אתונה, נוצ'יוני שלא נבחר בדראפט הגיע לעונת רוקי בשיקגו בולס. נוצ'יוני הצטרף לשני חבריו לנבחרת, מאנו ג'ינובילי וקרלוס דלפינו ששיחקו עוד קודם לכן ב-NBA.

נוצ'יוני חותם על כדורי כדורסל עבור אוהדי הבולס

הוא שותף בעונתו הראשונה ב-81 משחקים בהן העמיד ממוצעים של 8.3 נקודות, 4.8 ריבאונדים ו-1.5 אסיסטים בכ-23.5 דקות למשחק.‏[2] משחקו הפיזי ומזגו החם של נוצ'יוני התפרסמו ברחבי הליגה. נוצ'יוני הושעה למשחק אחד בעקבות תקרית שבה ביצע בזמן משחק עבירה בלתי־ספורטיבית על כדורסלן דטרויט פיסטונס טייסון פרינס[3]. בנוסף לזאת, לאחר זמן קצר, ביצע עבירה קשה נוספת, הפעם על כדורסלן מיאמי היט, דווין וייד. במקרה נדיר הכה אוהד בעקבות הערה קשה שנאמרה על ידי האוהד לעבר נוצ'יוני. למרות זאת, מקרים אלו לא הפריעו לנוצ'יוני לבסס את עצמו כאחד השחקנים הדומיננטים ב-NBA ולשחקן השישי המובהק של בולס. במשחקו הראשון בפלייאוף ה-NBA נגד וושינגטון וויזארדס, נוצ'יוני רשם 25 נקודות ו-18 ריבאונדים כשהוא משחק את כל 48 דקות המשחק. משחק זה רומם את קרנו של נוצ'יוני בעיניי אוהדי הקבוצה.‏[4]

בעונתו השנייה בקבוצה הוא העמיד ממוצעים של 13 נקודות, כ-6 ריבאונדים ו-1.4 אסיסטים ב-82 משחקים. בתוך 43 מהם פתח בחמישייה הראשונה. בעונה זו נבחר נוצ'יוני לשחקן העונה של השיקגו בולס. הוא הוביל את הבולס למשחקי הפלייאוף, שם העמיד ממוצעים עוד יותר גבוהים מהעונה הסדירה - ממוצעים של 13 נקודות, 6.1 ריבאונדים ו-1.4 אסיסטים. נוצ'יוני חיזק את מעמדו בקבוצה וקיבל קרדיט רב ממאמן הקבוצה דאז. במשחק מול מיאמי היט הציג את משחקו הטוב ביותר מאז הגיעו ל-NBA, הוא קלע 30 נקודות תוך שהוא קולע 10 מתוך 12 מזריקותיו לסל מכל התחומים. (83.3% מהשדה), כולל 3/3 זריקות מתחום השלוש ו-1/1 מקו העונשין. בנוסף לזאת, הוסיף גם 6 ריבאונדים וחטיפה אחת בכ-40 דקות משחק. נוצ'יוני קלע 30 נקודות בהפסדה של קבוצתו ללוס אנג'לס לייקרס, 82:72 ב-19 בנובמבר.‏[5]

ב-2009 עבר בטרייד מהבולס לסקרמנטו קינגס, שם חל פיחות במעמדו שהתבטא בדקות המשחק שלו ובסיומה של אותה העונה עבר לפילדלפיה 76'. במהלך 2012 ויתר על חוזהו בפילדלפיה וחזר לויטוריה תחת חוזה חדש.

קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדי נבחרת ארגנטינה, שותף נוצ'יוני ל"תור הזהב" של נבחרת זו, ולו היו שותפים בין היתר: קרלוס דלפינו, מאנו ג'ינובלי, לואיס סקולה ועוד. במדיה זכה נוצ'יוני בתארים ובהישגים רבים ובהם במדליית הזהב באולימפיאדת 2004 ובמדליית הארד באולימפיאדת בייג'ינג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]