אן מאוסטריה
.jpg) | |||||||||
| לידה |
22 בספטמבר 1601 ואיאדוליד, ממלכת ספרד   | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 בינואר 1666 (בגיל 64) פריז, ממלכת צרפת  | ||||||||
| שם מלא | אנה מריה מאוריסיה, ארכידוכסית אוסטריה, נסיכת ספרד ופורטוגל | ||||||||
| שם לידה |
Ana María Mauricia de Austria y Austria-Estiria | ||||||||
| מדינה |
ספרד, צרפת, ממלכת פורטוגל | ||||||||
| מקום קבורה |
בזיליקת סן-דני | ||||||||
| בן זוג | לואי השלושה עשר, מלך צרפת | ||||||||
| שושלת בית הבסבורג | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
אן מאוסטריה (צרפתית: Anne d'Autriche; 22 בספטמבר 1601 – 20 בינואר 1666), בתוארה המלא - אנה, ארכידוכסית אוסטריה, נסיכת ספרד ופורטוגל, הייתה אשתו של לואי השלושה עשר מלך צרפת ואמו של המלך לואי הארבעה עשר.
חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הולדתה וחייה כמלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אן נולדה בעיר ואיאדוליד שבספרד ב-22 בספטמבר 1601, כבתם של פליפה השלישי, מלך ספרד ושל מרגרטה מאוסטריה, מלכת ספרד. ב-24 בנובמבר 1615 נישאה, בגיל 14 בלבד, ללואי השלושה עשר מלך צרפת, שגם הוא היה אז בן 14. נישואין אלה שנעשו מטעמים מדיניים לא היו מוצלחים. אימו של המלך, מארי דה מדיצ'י, המשיכה לנהוג כמלכה בפועל, והתעלמה מכלתה. אן שמרה על הקודים של חצר המלכות הספרדית שממנה באה, ולא למדה כמעט צרפתית. על בני הזוג הופעל לחץ בלתי פוסק לממש את נישואיהם ולספק יורש לממלכה, אך הם נותרו חשוכי ילדים במשך 23 שנים. בסופו של דבר, לאחר מספר הפלות ילדה אן מאוסטריה שני בנים: לואי, שירש את כתר אביו כלואי הארבעה עשר (נולד ב-1638), ופיליפ, שנולד ב-1640 והפך לפיליפ הראשון דוכס אורליאן.
היחסים בין בני הזוג נשארו עכורים גם על רקע השוני בגישתם לדת, כשאן מאוסטריה יוצאת כנגד יועצו הקרוב של המלך, הקרדינאל רישלייה.
עוצרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהמשך, לואי השלושה עשר ניסה לשלול מאשתו את זכותה לשמש כעוצרת בשם בנו. ברם, אחרי מותו ב-1643 אישר הפרלמנט של פריז את זכותה זו. אן שימשה כעוצרת בשם בנה לואי שהיה בן ארבע שנים בלבד, אך למעשה הקרדינל מזראן, שהיה מאהבה, ניהל את ענייני המדינה.
ב-12 ביולי 1648 הפרלמנט של פריז העמיד בפני העוצרת אן מאוסטריה את הדרישות הבאות: הפחתת מיסים בשיעור של 25%. לא יוטלו מיסים חדשים אלא בהסכמת הפרלמנט. פיטוריהם של האינטנדנטים. איש לא יושם במעצר ליותר מ-24 שעות לפני שיובא בפני שופט. העוצרת, שלא הורגלה לדרישות כאלה, ראתה זאת כניסיון למרד. ב-26 באוגוסט 1648 מזראן ציווה על מעצרם של ראשי הפרלמנט, מה שגרם ל"יום הבריקאדות" בפריז. המון רב התקבץ בחזית ארמונו של מזראן בפאלה רויאל. ההמון עשה שימוש בקלעים (פרונד בצרפתית) כדי לנפץ באבנים את חלונות הארמון, ומכאן השם שדבק במרד זה ובמרידות שלאחריו.
ביום המחרת 160 חברי הפרלמנט עשו את דרכם לארמון המלוכה בסיסמה: "יחי המלך! מוות למזראן!". ב-6 בינואר 1649 העוצרת אן מאוסטריה נאלצה להימלט מפריז יחד עם בנה המלך הצעיר שהיה בן עשר שנים בלבד. היא קראה לעזרה את הגנרל לואי השני דה בורבון, נסיך דה קונדה. הוא גייס אנשי צבא, הטיל מצור על פריז (ינואר - מרץ 1649) וכבש אחד ממבצריה. אנשי האצולה מבין המורדים ביקשו עזרה מספרד ומבית הבסבורג. אך רוב חברי הפרלמנט לא אבו לתת לבית הבסבורג דריסת רגל מחודשת בענייניה של צרפת. הפרלמנט הצהיר על תמיכתו בבית המלוכה ואן מאוסטריה והמלך הצעיר ומזראן שבו לחצר המלוכה בפריז יחד עם מזראן (28 באוגוסט 1649).
אך הסדר לא הושב על כנו. דה קונדה, שרצה לתפוס את מקומו של מזראן בחצר המלוכה, ניסה לגייס לצידו את האצולה. ב-18 בינואר 1650 ציווה מזראן על מעצרו של דה קונדה. הוא שוחרר ב-13 בפברואר 1651 לאחר שמזראן נמלט לגרמניה בעקבות צו גירוש שהוצא נגדו על ידי הפרלמנט של פריז. ב-8 בספטמבר 1651 המלך לואי הארבעה עשר, שהיה בן 13 שנה בלבד, החליט לקחת לידיו את מוסרות השלטון. בנובמבר של אותה שנה המלך הצעיר קרא למזראן לשוב לפריז. אך דה קונדה התקדם אל עבר פריז וכבש את העיר מידי הצבא המלכותי (2 ביולי 1652).
דה קונדה לא היה מסוגל לשלם לחייליו, ופריז נמצאה במצב של מצוקה כלכלית. ההמון השתלט על העיר, והצבא המלכותי הטיל שוב מצור על פריז. דה קונדה נמלט לספרד והפך למצביא בצבא הספרדי (ספטמבר 1652). ב-21 באוקטובר 1652 נכנסה המשפחה המלכותית לפריז. ב-6 בפברואר 1653 מזראן שב לפריז ולתפקידו כשר הראשי של המלך לואי הארבעה עשר, ובכך הסתיימו מרידות הפרונד.
פרישתה מהעוצרות ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1659 הסתיימה המלחמה בין צרפת וספרד (שהחלה ב-1635) בהסכם הפירנאים. ב-1660, כחלק של הסכם זה, נישא לואי הארבעה עשר למריה תרסה, נסיכת ספרד, שהייתה אחייניתה של אן מאוסטריה. ב-1661, אחרי מות מזראן, פרשה אן מאוסטריה למנזר בפריז ונפטרה שם ב-20 בינואר 1666. זכרונותיה התפרסמו על ידי פרנסואה דה לה רושפוקו ב-1662.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן "שלושת המוסקטרים" מאת אלכסנדר דיומא האב מתרחש על רקע יחסיהם העכורים של אן מאוסטריה ולואי ה-13.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אן מאוסטריה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אן מאוסטריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודמת: מארי דה מדיצ'י |
מלכת צרפת 24 בנובמבר 1615 - 14 במאי 1643 |
הבאה: מריה תרסה, נסיכת ספרד |