אנה פאוקר

אנה פאוקר
Ana Pauker

לידה	13 בדצמבר 1893 Vaslui County
פטירה	3 ביוני 1960 (בגיל 66) בוקרשט, הרפובליקה העממית הרומנית
שם לידה	Hannah Rabinsohn
מדינה	רומניה, ברית המועצות
השכלה	בית הספר הבינלאומי ע"ש לנין
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית הרומנית, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, המפלגה הקומוניסטית של צרפת
בן או בת זוג	מרצ'ל פאוקר
שר החוץ של רומניה 30 בדצמבר 1947 – 9 ביולי 1952 (4 שנים ו־27 שבועות) → גאורגה טטרסקו סימיון בוגיץ' ←
פרסים והוקרה
הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה

אנה פאוקר

אנה פאוקר (ברומנית: Ana Pauker; ‏13 בדצמבר 1893 – 3 ביוני 1960) הייתה מורה, עורכת עיתונים, מתרגמת, ופוליטיקאית יהודייה-רומנייה, מנהיגת קבוצת מוסקבה במסגרת הנהגת המפלגה הקומוניסטית הרומנית, שרת החוץ של רומניה (1952-1948), וסגנית ראש הממשלה של הרפובליקה העממית הרומנית.

היא פעלה ברומניה במחתרת, ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ונפילתם בשבי הסובייטי של חיילים רומנים רבים, גייסה מביניהם מתנדבים להקמת דיוויזיות רומניות שלחמו נגד גרמניה הנאצית ובעלות בריתה.

לאחר כניסת הצבא האדום לרומניה והפיכת 23 באוגוסט 1944 נשלחה לרומניה במטוס, כדי לקחת חלק בארגון הממשל החדש וניהולו. בשלהי שלטונו של סטלין הודחה ממעמדה, אך מות העריץ הביא לשחרורה מהכלא, ולאחר מותה ממחלה קשה טוהר שמה.

קורות חיים

תחילת דרכה

אנה פאוקר נולדה בשם חנה רבינזון (Hana Rabinsohn) למשפחה יהודית אורתודוקסית ענייה, מרובת ילדים, מרביתם בנים ושתי בנות, כולל אנה. אביה, הירש רבינזון, היה שוחט. אמה של אנה, סורה (שרה) רבינזון, זבנית, שהתגוררה עם משפחתה בבוקרשט, שבה לבית הוריה, ביישוב קודְאֶשְטִ (Codăeşti) במחוז וסלוי (Vaslui), כדי ללדת שם את בתה ולאחר מכן חזרה עם התינוקת לביתה בבוקרשט.

בצעירותה למדה אנה רבינזון עברית בחדר, בת יחידה בין הבנים. בהמשך למדה בבית ספר יסודי "אחוות ציון" בשנים 1901 – 1905 ובבית ספר מקצועי על שם רשלה ופיליפ פוקשנאנו במגמת חייטות. היא קיוותה ללמוד לבגרות בשווייץ ולהמשיך שם בלימודי רפואה, אך הדבר לא יצא לפועל, והיא חזרה כעבור שנה ועבדה כמורה לעברית בבית הספר היהודי בו למדה בעצמה בעבר, בבוקרשט בשנים 1915 – 1917. בהמשך התפרנסה גם ממתן שיעורי עזר בעברית ומעבודות חייטות. מ-1918 עד ספטמבר 1919 הייתה ספרנית במערכת העיתון דימיניאצה (הבוקר), עיתון בבעלות משפחת פאוקר והשתתפה בעריכת כתב העת Trăiască socialismul. מספטמבר 1919 למדה שנה רפואה בשווייץ.

אחיה הקטן, זלמן, פנה לתנועה הציונית. משנת 1915 נטתה אנה לסוציאליזם בהשפעת חבר נעוריה, היינריך שטרנברג, שלימד יחד איתה באותו בית ספר, מי שהנהיג את התנועה הקומוניסטית המחתרתית ברומניה לאחר מעצרו של אלקו קונסטנטינסקו. גם האחות בלה (Bella) פנתה למפלגה הקומוניסטית ונישאה לאאוג'ן יעקובוביץ', מי שהנהיג את התנועה הקומוניסטית ברומניה מ-1934. שתי האחיות פתחו בדרך הניצחון (Calea Victoriei) בית עסק קטן לחייטות שפעל בשנים 1925 – 1926.

באחת משהיותיה בפריז, הכירה את הפעיל הקומוניסטי הרומני-יהודי מרצ'ל (פויו) פאוקר. השניים התחתנו בפריז ב-1 ביולי 1921. בעידודו של בעלה הצטרפה לתנועה הקומוניסטית והשניים היו בין החברים המייסדים של המפלגה הקומוניסטית הרומנית. בשנת 1921 נולדה הבת טניה, שנפטרה כעבור שבעה חודשים מדיזנטריה. אנה פאוקר התמנתה לתפקיד המזכירה הכללית של הוועדה המרכזת של המפלגה הקומוניסטית הרומנית, תפקיד שהבטיח לה מקום בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית.

פעילות קומוניסטית מחתרתית

בשל פעילותה הפוליטית נעצרה פאוקר ברומניה בשנת 1922, יחד עם בעלה. לאחר ששוחררו יצאו לגלות בשווייץ ומשם לצרפת. בגלל פעילותה במסגרת המפלגה נעצרה מספר פעמים על ידי השלטונות. בדצמבר 1924 נעצרה והועמדה לדין. ביולי 1925 נידונה ל-10 שנות מאסר, אולם בפברואר 1926 הצליחה להימלט לברית המועצות. באותה שנה נולד הבן ולאד (Vlad) וב-1928 נולדה הבת טטיאנה. בשנת 1928 עברה פאוקר יחד עם בעלה למוסקבה, שם עברה את הקורסים של בית הספר הבינלאומי למרקסיזם-לניניזם. בשנה זו נפרדו בני הזוג פאוקר. לפי החלטת המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ולאד וטטיאנה הושארו בברית המועצות וגדלו שם בבתי ילדים של המפלגה.

בשנת 1930 מונתה אנה לתפקיד מדריכה של הקומינטרן ונשלחה לפריז בשם "מריה". ב-1932 נולדה לפאוקר ולקומוניסט היהודי-סלובקי אויגן פריד (Eugen Fried), שהפעיל מאחורי הקלעים את המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, הבת מריה. עקב שליחויותיה של פאוקר גידלו את מריה בצרפת בבתיהן של קומוניסטיות אחרות, בעיקר אורור, אשתו הראשונה של מוריס תורז, מנהיג המפלגה הקומוניסטית הצרפתית. פאוקר ראתה את בתה רק מקץ 13 שנה, ב-1945, כאשר מריה הובאה בניגוד לרצונה לבוקרשט ונאסר עליה לקיים כל קשר עם אורור שגידלה אותה. אויגן פריד, אבי הילדה, נרצח בבריסל בשנת 1943.

הפציעה והמשפט

ערך מורחב – משפט קראיובה (1936)

בשנת 1934 נשלחה פאוקר לרומניה, להגברת הפעילות הקומוניסטית שם. היא נעצרה בליל ה-12 ביולי 1935 על ידי שלטונות רומניה יחד עם פעילים קומוניסטים נוספים. בעקבות ידיעה שקיבלה סיגורנצה, עקבו סוכניה אחר בית בבוקרשט, שנחשד כמקום מפגש והתייעצות של פעילים קומוניסטים. ב-12 ביולי 1935, בסביבות השעה 23.00, סוכני סיגורנצה עצרו שלושה אנשים שיצאו מתוך הבית, אנה פאוקר, דימיטר גנב ושמיל מרקוביץ', שלושתם חברי מזכירות המפלגה הקומוניסטית הרומנית המחתרתית. במהלך המעצר ירו הסוכנים ופצעו את פאוקר ואת גנב. פאוקר, שנפצעה ברגליה מהירי, נשאה עליה תעודה מזויפת בשם "מריה גריגוראש" והסוכנים הופתעו מאוד בזיהויה, כי על פי שמועות, שהופצו בכוונה, פאוקר הורעלה ומתה. הכדור עבר דרך אחת מרגליה של פאוקר ונשאר תקוע ברגלה השנייה לכל חייה.

פאוקר נשפטה במשפט קראיובה ונידונה לעשרים שנות מאסר וקנס גבוה. בחודש יולי 1941, עקב לחצים ממוסקבה, שוחררה מבית הסוהר רמניקו סראט שבו הוחזקה לאחרונה יחד עם לובה קישינבסקי ועברה לגור במוסקבה (שחרורה היה בתמורה לשחרור הפעיל המולדובני הרומני יון קודריאנו, שנעצר על ידי הסובייטים עם סיפוח בסרביה לברית המועצות).

מרצ'ל פאוקר, בעלה, לא שרד את הטיהורים הסטליניסטים שנעשו בברית המועצות בסוף שנות ה-30, נשפט והוצא שם להורג כ"סוכן המערב". עובדה זו לא ערערה באנה פאוקר את האמונה בצדקת הקומוניזם, ולא את נאמנותה לסטלין ולברית המועצות (למעשה, נודע לה באופן רשמי על הוצאת בעלה להורג רק בשנת 1959).

במהלך מלחמת העולם השנייה עסקה בארגון מתנדבים למלחמה בנאצים מבין השבויים הרומנים בברית המועצות והייתה לראש קבוצת הקומוניסטים הרומנים בברית המועצות, קבוצה שכונתה "קבוצת מוסקבה". היא גם שידרה לאזרחי רומניה ברדיו הסובייטי בשפה הרומנית, שם שיתפה פעולה עם ואסילה לוקה.

גדוד אנה פאוקר ודיוויזיית טודור ולדימירסקו

אנה פאוקר התפרסמה בעולם, בעיקר בקרב אוהדי המפלגה הקומוניסטית, לכן במלחמת האזרחים בספרד נקרא על שמה גדוד רפובליקאי, שפעל במסגרת הבריגדות הבינלאומיות וכלל שתי סוללות תותחנים והיו בו לוחמים צרפתים, בלגים ורומנים.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בתקופה בה שהתה אנה פאוקר בברית המועצות, היא עמדה בראשי המגייסים הקומוניסטים, שפעלו לגייס מתנדבים מבין השבויים הרומנים, ליצירת דיוויזיית מתנדבים 1, טודור ולדימירסקו, דיוויזיה רומנית שלחמה לצד ברית המועצות.

שרת החוץ

גאורגה גאורגיו-דז' (הקיצוני משמאל) ולידו אנה פאוקר

במחצית השנייה של 1944 שבה לרומניה בעקבות הצבא האדום, ולקחה חלק פעיל בארגון ממשלת הקואליציה בעלת רוב של קומוניסטים ומקורבים למפלגה הקומוניסטית, בהנהגת ד"ר פטרו גרוזה. פאוקר לא כיהנה כשרה בממשלה, אולם נחשבה לבעלת כח רב ביותר וכבעלת קשרים במוסקבה יותר מכל השרים. באפריל 1945 היא הוגדרה כ"עיניה ואזניה של מוסקבה בבוקרשט". בנובמבר 1947 מונתה לשרת החוץ של רומניה. הייתה לאישה הראשונה בעולם שמילאה תפקיד ממשלתי כזה.

במסגרת תפקידה כשרת החוץ של רומניה, שלחה, ב-11 ביוני 1948, מברק לשר החוץ של ישראל, משה שרת ובו הכרה רשמית של רומניה במדינת ישראל. באותה שנה מונתה לתפקיד אחד מממלאי מקום ראש הממשלה. ב-20 בספטמבר 1948 השבועון האמריקאי "טיים" יצא עם גיליון שעל עטיפתו דיוקנה של פאוקר והגדיר אותה כ"אישה החיה החזקה בעולם". קשיחותה ואף אכזריותה בתפקידיה הרשמיים הקנו לה את הכינוי "סטלין בחצאית".

ב-15 באפריל 1949 התמנתה פאוקר לתפקיד סגן ראש ממשלת רומניה, בנוסף להיותה שרת החוץ של רומניה.

פאוקר הייתה שותפה פעילה בהפיכתה של רומניה לגרורה סובייטית, לצינון הקשרים עם מדינות המערב ולהשלטת הקומוניזם במדינה בדרכי אלימות וטרור כנגד גורמים שונים. בין השאר חתמה על הסכם סודי בו העבירה רומניה את הריבונות באי הנחשים שבים השחור לידי ברית המועצות. כמו כן, חזרה בה רומניה באופן חד-צדדי מן הקונקורדט שנחתם עם הותיקן ב-1927, שהבטיח לקתולים ברומניה חופש פולחן. פאוקר המשיכה להחזיק בקשרים חזקים וחשובים עם המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות שם כונתה "החברה אנה" ובין תומכיה נמנה גם מולוטוב. כל זה לא מנע ממנה לצאת גם נגד הקו הסטליניסטי הרשמי. היא הייתה בין המתנגדים להלאמת החקלאות ברומניה בנוסח הקולחוזים הסובייטיים. היא מנעה את המבצע המתוכנן של מעצרם ואולי גם של הוצאתם להורג של ה"כיאבורים" (איכרים בעלי אדמות פרטיות), של "תומכי טיטו" ושל מתנגדי משטר שונים.

הפיוס בין הלגיונרים ובין הקומוניסטים

בסוף 1945, ביוזמתם של אנה פאוקר ותאוהרי ג'אורג'סקו, נוהלו מגעים בין המפלגה הקומוניסטית הרומנית ובין נציג של התנועה הלגיונרית, סיעתו של הוריה סימה וסוכמו שחרורם של לגיונרים ממחנות ריכוז והפסקת רדיפתם של אלה שירדו למחתרת בתמורה להסגרה מרצון ומסירת כלי נשק. הסכם זה שימש מאוחר יותר להאשמות בסטייה ימינה של פאוקר וג'אורג'סקו והדחתם מתפקידיהם.

סוף ימיה

אנה פאוקר חלתה בסרטן השד ונותחה ב-1950. ב-1952, לאחר הדחתה מתפקידיה, דנו במפלגה הקומוניסטית הרומנית על אפשרות העמדתה לדין והדעות היו חלוקות. בפגישת פסגה במוסקבה בין גאורגה גאורגיו-דז' ובין יוסיף סטלין ועוזריהם, לעג סטלין לגאורגיו דז', על כך שהוא מהסס לחסל את פאוקר וקבוצת תומכיה וכשגאורגיו-דז' נראה עדיין מהוסס, אמר מפורשות: "לתקוע לה כדור בראש". מירון קונסטנטינסקו, שהיה במקום, העיר שגאורגיו-דז' היה סנטימנטלי. גאורגה אפוסטול כתב בזכרונותיו, שגאורגיו-דז' כעס על קונסטנטינסקו ואמר לו לאחר מכן: "מירואנה (צורת דיבור פמיליארית למירון), כשנגיע לבוקרשט נכנס את הלשכה הפוליטית, נציג את מה שהתרחש ונחליט על חיסולה של אנה פאוקר. נציע ללשכה הפוליטית שהאיש שיירה בה תהיה אתה, שמעת מירואנה?" אפוסטול הוסיף שכל הדרך ממוסקבה לבוקרשט מירר קונסטנטינסקו בבכי.

באחד הטיהורים, הודחה על ידי גאורגיו דז', המזכיר הראשי ומי שהיה ראש קבוצת בית הסוהר במפלגה, מכל תפקידיה, הואשמה בקוסמופוליטיות, ב"סטייה ימנית" וב"פעילות נגד המפלגה" והועמדה בפני חקירות במטרה להעמידה לדין. סימיון בוגיץ' מונה כשר חוץ תחתיה. בפברואר 1953 נעצרה, אך חודש וחצי לאחר מות סטלין, באפריל 1953, לאחר התערבותו של ויאצ'סלב מולוטוב, שוחררה ונשלחה למעצר בית. גם מאוחר יותר הועלו שוב ושוב ביקורות נגד מה שכונה "הקבוצה האנטיפרטינית" ("שחתרה נגד המפלגה") "אנה פאוקר – וסילה לוקה", והיא נדרשה להכיר בטעויותיה, אך סירבה. בשנת 1954 בוטלה חברותה במפלגה הקומוניסטית.

בשנותיה האחרונות עבדה כמתרגמת מצרפתית ומגרמנית, אך מבלי ששמה יצוין בספרים שתרגמה.

ב-3 ביוני 1960 נפטרה מסרטן השד בבוקרשט. גופתה נשרפה. בטקס ההלוויה נכח אחד ממייסדיה הוותיקים של המפלגה הקומוניסטית ברומניה, גאורגה קריסטסקו-פלפומרו.

לפאוקר היה תפקיד אישי חשוב בטיפוחו וחינוכו של יון איליאסקו שהיה לימים נשיא רומניה.

אחרי משפט סלנסקי בצ'כיה ומשפט הרופאים בברית המועצות, מעצרה התלווה במערכה ומשפטים חדשים נגד הפעילים הציונים ברומניה.

יחסה ליהודים ולציונות

בשנת 1945 נכתב עליה בהמשקיף: ”אין הגב' פאוקר מתערבת כלל וכלל בחיים היהודיים, היות שהיא לא חושבת את עצמה כבת העם היהודי” ().

בעת מינויה לשרת החוץ, בנובמבר 1947 נכתב עליה בהצופה: ”לאנא פאוקר אין שום קשר עם עמה ומעולם לא נתנה את ידה לעניין יהודי” ().

לזכותה נטען שבשנות הנהגתה, חרף היותה אנטי ציונית, כשאר מנהיגי המפלגה, שיתפה פעולה עם המהלך שאיפשר את העלייה ההמונית של כ-100,000 יהודים לישראל (ככל כנראה באישור מברית המועצות).

הבן המאומץ

ב-1951 אימצה אנה פאוקר ילד בן חמש, אלכסנדרו (סנדו) פאוקר (Alexandru (Sandu) Pauker), שמצאה בבית יתומים בסיביו. הילד לא הכיר הורים אחרים וקיבל את שם משפחתה של אמו המאמצת. כשלאחר שנה נעצרה פאוקר, טיפלה בילד בתה, שהיו לה ילדים בגיל קרוב לגילו ולאחר שפאוקר שוחררה, שבה לטפל בבן המאומץ. לאחר מות האם העדיף אלכסנדר ללמוד בבית ספר מקצועי והמשיך לעבוד בו עד יציאתו לגמלאות.

הרהביליטציה

לאחר עלייתו לשלטון של ניקולאה צ'אושסקו, זכתה פאוקר בשנת 1968 לטיהור פוליטי ואפרה הופקד במאוזולאום הלאומי בפארק קרול הראשון. בשנת 1991 פורק המאוזולאום ומשפחתה העבירה את אפרה לישראל.

הכינויים

במהלך חייה ובפרט לאחר שהגיעה לעמדות שלטוניות ברומניה זכתה אנה פאוקר לכינויים ששיקפו את יחסו של הציבור הרחב אליה:

• הכינוי "סטלין בחצאית" הצביע על הקשר המיוחד שהיה לה עם יוסיף סטלין ועל עובדת היותה אישה.
• הכינוי "מושלת רומניה" הצביע על עוצמת השפעתה בתקופה מסוימת.
• אילאנה מרומניה תיארה אותה כנחש בריח שזה עתה אכל, ולכן אינו עומד לתקוף מיד.
• "לה פסיונרייה של הבלקנים" (Pasioneria Balcanilor)

לקריאה נוספת

• אלכסנדר קורנסקו-קורן, "אנה פאוקר והעלאת יהודי רומניה לישראל בימי כהונתה כשרת-החוץ של רומניה", הקונגרס העולמי למדעי היהדות 12, ה (תשסא), עמ' 121–126
• Geoffrey Wigoder – Evrei in lume -dicţionar biografic, Editura -ediţia română – coordonator: Viviane Prager Editura Hasefer, Bucureşti, 2001
• Robert Levy – Ana Pauker, The rise and fall of a jewish communist – 2001 (באנגלית)
• ולדימיר טיסמניאנו, Stalinism pentru eternitate, היסטוריה פוליטית של הקומוניזם הרומני, הוצאת Humanitas, בוקרשט, 2014.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנה פאוקר בוויקישיתוף

• רוברט לוי, אנה פאוקר, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• ליום הולדתה של אנה פאוקר, קול העם - Kol Haam, 13 בדצמבר 1950
• ISTORIA COMUNISMULUI – Destainuirile fiicei ilegalistei Ana Pauker (ברומנית)
• Consiliul național pentru studierea arhivelor securității, עמודים 453 – 454 (ברומנית)