אנה פאוקר

אנה פאוקר

אנה פאוקר (Ana Pauker; ‏(13 בדצמבר 1893 - 14 ביוני 1960), פוליטיקאית רומניה יהודיה, מנהיגת קבוצת מוסקבה במסגרת הנהגת המפלגה הקומוניסטית הרומנית, שרת החוץ של רומניה (1948-1952) וסגנית ראש הממשלה של הרפובליקה העממית של רומניה.

ביוגרפיה

אנא פאוקר נולדה בשם חנה רבינסון (Hana Rabinsohn) למשפחה יהודית אורתודוקסית ענייה, מרובת ילדים, מרביתם בנים ושתי בנות, כולל אנה. אביה, הרש רבינזון, היה שוחט בעל ידע רב ביהדות. אמה של אנה, שהתגוררה עם משפחתה בבוקרשט, באה לבית הוריה, בישוב קודְאֶשְטִ (Codăeşti) במחוז וסלוי, כדי ללדת שם את בתה ולאחר מכן שבה עם התינוקת לביתה בבוקרשט. בצעירותה למדה אנה רבינזון עברית בחדר, בת יחידה בין הבנים. בהמשך למדה בבית ספר יסודי ובבית ספר מקצועי במגמת חייטות. היא קיוותה ללמוד לבגרות בשווייץ ולהמשיך שם בלימודי רפואה, אך זה לא יצא לפועל והיא עבדה כמורה בבית הספר היהודי ע"ש "פוקשניאנו", בבוקרשט. בהמשך התפרנסה גם מעבודות חייטות. אחיה הקטן, זלמן, פנה לציונות, אך היא פנתה לסוציאליזם. בשנת 1920, בעת שהייתה בפריז, הצטרפה לתנועה הקומוניסטית בעידודו של מרצ'ל פאוקר, אתו התחתנה שם. השניים היו בין החברים המייסדים, ב-1921, של המפלגה הקומוניסטית הרומנית.

בשל פעילותה הפוליטית נעצרה פאוקר ברומניה בשנת 1922, יחד עם בעלה, לאחר ששוחררו יצאו לגלות בשווייץ ומשם לצרפת. בשנים אלה נולדו לאנה ולמרצ'ל פאוקר שלושה ילדים:

• טניו (Tanio‏, 1921-1922), שנפטרה ממחלה בילדותה.
• ולאד (Vlad) שנולד בשנת 1926.
• טטיאנה (Tatiana) שנולדה בשנת 1928.

בשנת 1928 עברה פאוקר, יחד עם בעלה, למוסקבה, שם עברה את הקורסים של בית הספר הבינלאומי למרקסיזם-לניניזם. בשנה זו נפרדו בני הזוג וב-1930 מונתה אנה לתפקיד מדריכה של הקומינטרן ונשלחה לפריז, שם פעלה תחת השם "מריה". "מריה", שנולדה ב-1932, היא בתם של אנה פאוקר והקומוניסט היהודי-צ'כי אאוגן פריד (Eugen Fried). עקב שליחויותיה של פאוקר, גודלה מריה בצרפת, בבתים של קומוניסטיות אחרות, בעיקר על ידי אורור, אשתו הראשונה של מוריס תורז.

בשנת 1934 נשלחה פאוקר לרומניה, להגברת הפעילות הקומוניסטית שם, אך נעצרה ב-1935. היא נעצרה בליל 12 ביולי על ידי שלטונות רומניה יחד עם קומוניסטים נוספים, ובהם אלכסנדרו מוגיורוש ואלכסנדרו דרגיצ'י. בשעת מעצרה נורתה על ידי השוטרים, כדור אחד עבר דרך רגלה וכדור נוסף נשאר ברגלה לכל חייה. היא נשפטה ונידונה לעשר שנות מאסר. בחודש יולי 1941, בעקבות לחצים של ברית המועצות, שוחררה מבית הסוהר רמניקו סראט שבו הוחזקה לאחרונה יחד עם לובה קישינבסקי ועברה לגור במוסקבה (השחרור בוצע בתמורה לשחרור המנהיג הלאומני הרומני יון זלינסקי, שהיה אסיר לאחר שנעצר על ידי הסובייטים בעקבות סיפוח בסרביה).

מרצ'ל פאוקר, בעלה, נעצר במסגרת הטיהורים הסטליניסטים שהיו בעיצומם בברה"ם בסוף שנות ה-1930, נשפט והוצא שם להורג כ"סוכן המערב". עובדה זו לא ערערה באנה פאוקר את האמונה בצדק העניין הקומוניסטי ואת נאמנותה לסטלין ולברית המועצות.

במהלך מלחמת העולם השנייה עסקה בארגון מתנדבים למלחמה בנאצים מבין השבויים הרומנים בברית המועצות והייתה לראש קבוצת הקומוניסטים הרומנים בברית המועצות, קבוצה שכונתה "קבוצת מוסקבה". בשנת 1945 לקחה חלק פעיל בארגון ממשלת הקואליציה בעלת רוב של קומוניסטים ומקורבים למפלגה הקומוניסטית, בהנהגת ד"ר פטרו גרוזה, וכיהנה בה כשרה. משנת 1947 מונתה לשרת החוץ של רומניה. הייתה לאישה הראשונה בעולם שמילאה תפקיד ממשלתי כזה.

במסגרת תפקידה כשרת החוץ של רומניה, שלחה, ב-11 ביוני 1948, מברק המיועד לשר החוץ של ישראל, משה שרת ובו הכרה רשמית של רומניה במדינת ישראל. באותה שנה מונתה לתפקיד אחד ממלאי מקום ראש הממשלה.

בשנת 1952, באחד הטיהורים, הודחה על ידי גאורגיו דז', המזכיר הראשי ומי שהיה ראש קבוצת בית הסוהר במפלגה, מכל תפקידיה, הואשמה בקוסמופוליטיות, ב"סטייה ימנית" וב"פעילות נגד המפלגה" והועמדה בפני חקירות במטרה להעמידה לדין. סימיון בוגיץ' מונה כשר חוץ תחתיה. בפברואר 1953 נעצרה, אך חודש וחצי לאחר מות סטלין, באפריל 1953, לאחר התערבות של ויאצ'סלב מולוטוב, שוחררה ונשלחה למעצר בית. גם מאוחר יותר הועלו שוב ושוב ביקורות נגד מה שכונתה "הקבוצה האנטיפרטינית" ("שחתרה נגד המפלגה") "אנה פאוקר - וסילה לוקה", ונדרשה להכיר בטעויותיה, אך היא סרבה. בשנותיה האחרונות עבדה כמתרגמת מצרפתית ומגרמנית, אך מבלי ששמה יצוין בספרים שתרגמה.

ב-3 ביוני 1960 נפטרה מסרטן בבוקרשט. בטקס ההלוויה במשרפה נכח אחד ממייסדיה הוותיקים של המפלגה הקומוניסטית ברומניה, גאורגה קריסטסקו-פלפומרו.

לפאוקר היה תפקיד אישי חשוב בטיפוחו וחינוכו של יון איליאסקו שהיה לנשיא רומניה. לזכותה נטען שבשנות הנהגתה, חרף היותה אנטי ציונית, כשאר מנהיגי המפלגה, שיתפה פעולה עם המהלך, כנראה באישור מברית המועצות, שאיפשר את העלייה ההמונית של יהודים (כ-100,000) מרומניה לישראל. אחרי משפט סלנסקי בצ'כיה ומשפט הרופאים בברית המועצות, מעצרה התלווה במערכה ומשפטים חדשים נגד הפעילים הציונים ברומניה.

בשנת 1965 פאוקר זכתה לרהביליטציה ואפרה הופקד במאוזולאום הלאומי בפארק קרול הראשון. ב-1991 משפחתה לקחה את אפרה מהמאוזולאום והעבירה אותו לישראל.

לפאוקר היה גם בן מאומץ, אלכסנדרו. אחיה, חיים רבינזון, היה משורר עברי ועלה לישראל.

לקריאה נוספת

• אלכסנדר קורנסקו-קורן, "אנה פאוקר והעלאת יהודי רומניה לישראל בימי כהונתה כשרת-החוץ של רומניה", הקונגרס העולמי למדעי היהדות 12, ה (תשסא), עמ' 121-126
• Geoffrey Wigoder - Evrei in lume -dicţionar biografic, Editura -ediţia română - coordonator: Viviane Prager Editura Hasefer , Bucureşti , 2001

קישורים חיצוניים

• רוברט לוי, אנה פאוקר, ב-Jewish Women Encyclopedia (באנגלית)