אנה קארנינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנה קארנינה
AnnaKareninaTitle.jpg
עטיפת המהדורה הראשונה, 1878
מחבר לב טולסטוי
שם בשפת המקור Анна Каренина
שפת המקור רוסית
שנת הוצאה 1877
תרגום לעברית ראו תרגומי הספר לעברית

אנה קָארֵנינהרוסית: Анна Каренина) הוא רומן מאת לב טולסטוי שפורסם בתחילה כסדרה בהמשכים בירחון, ובשנת 1877 יצא בשלמותו כספר. הספר נחשב לאחד הרומנים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם. דוסטויבסקי, בן זמנו של טולסטוי, אמר על הספר שהוא "יצירת אמנות חסרת פגמים". בכתבה שפורסמה בטיים מגזין היוקרתי, בחודש ינואר 2007, דורג הספר במקום הראשון מתוך עשרת המקומות ברשימת הספרים הגדולים של כל הזמנים. [1] על פי אתר האינטרנט IMDb, הופקו ליצירה לא פחות מ-24 עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה. [2]

סיפור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתאר שני סיפורי אהבה מנוגדים. האחד - של אנה קארנינה ומאהבה, הגראף ורונסקי, והשני של קונסטנטין לוין ואשתו קיטי.

בתחילת הספר, אנה היא אשת חברה פופולרית ומכובדת, הנשואה לבירוקרט רוסי, איש המוסדות השלטוניים בסנקט פטרבורג, ואם לבן. קונסטנטין לוין הוא בעל אחוזה עשיר, שאינו חש בנוח בחברה הרוסית האריסטוקרטית ומעדיף את חיי הכפר. הוא מנסה לחזר אחר קיטי שצ'רבצקיאה, שאותה הוא מכיר שנים רבות, אך נדחה משום שהיא מאוהבת בגראף ורונסקי, איש צבא שאין לו כוונות של ממש כלפיה. משוורונסקי פוגש באנה, הוא מפתח כלפיה אובססיה ומתחיל לחזר אחריה, כשהוא זונח את קיטי לאנחות. לבסוף נענית אנה לחיזוריו, אך אינה מצליחה, כנשות חברה אחרות מחוגה, לשמור את הרומן לא פומבי, נכנסת להריון מוורונסקי, ולבסוף מתוודה בפני בעלה, אשר נקרע בין רגשותיו הדתיים ובין תחושות הכעס והנבגדות.

לוין, המאוכזב מדחייתו על ידי קיטי, חוזר לכפר ושוקע בחיי האיכרים. קיטי נופלת למשכב ונוסעת לבית מרפא בחוץ לארץ, שם היא מתגברת על הכאב שגרם לה ורונסקי. לאחר שובה השניים נפגשים שוב, בתיווך גיסה של קיטי, ומביעים את אהבתם זה לזו. באותו הזמן אנה יולדת בת וכמעט מתה, מה שמרכך את בעלה, המבקש לתת לה גט ולשחרר אותה, אך היא מסרבת ביודעה שאם תקבל את הגט לא תוכל לקבל חזקה על בנה, ונוסעת עם ורונסקי ובתה לחוץ לארץ.

קיטי ולוין מתחתנים ומקימים משק בית רגיל, ובאותו הזמן מנסים אנה וורונסקי למצוא אורח חייהם משלהם. לאחר מספר חוויות באירופה הם חוזרים לרוסיה, ואנה נפגשת עם בנה. תוך כדי כך היא נוכחת עד כמה היא מוקצה מחמת מיאוס בחוגים החברתיים שאליהם השתייכה. היא וורונסקי עוברים להתגורר בכפר, אך שם מתחיל ורונסקי לשקוע בעבודות שונות ואנה חשה כי הוא מזניח אותה, ומתחילה לקנא. הזוג מתחיל להתקוטט ללא סיבות של ממש. ורונסקי רוצה שאנה תתגרש מבעלה, על מנת שהוא והיא יוכלו לחיות כבעל ואישה, אך הבעל מתנה את גירושיו מאנה בכך שתוותר על בנם המשותף.

הן לוין וקיטי והן אנה וורונסקי חוזרים לבסוף אל העיר. אנה וורונסקי על מנת לקבל גט, ואילו לוין וקיטי על מנת להתכונן ללידת בנם הבכור. אף שהחיים בעיר אינם אהובים על לוין, הוא רואה כי הוא מסוגל להשתלב בהם, ולבסוף קיטי יולדת ללא סיבוכים. לעומתו, מערכת היחסים בין אנה וורונסקי הולכת ומדרדרת, כאשר ורונסקי רשאי לצאת ולבוא בחברה כרצונו, בעוד אנה היא בגדר מוקצית. האהבה ביניהם הופכת למורעלת, כאשר אנה מתמלאת בחשדות, פחדים ותיעוב. לבסוף, משהיא רואה שאינה יכולה להמשיך עוד בחיים אלו, וגם אין לה איך לשנותם, היא בוחרת להתאבד ומשליכה את עצמה מתחת לגלגלי רכבת.

בסיום הספר שבים לוין וקיטי לכפר, ושם הם ממשיכים את חייהם כרגיל. לקראת סוף הספר מוצא לוין מזור להתחבטויותיו על משמעות החיים מתוך עקרונות הדת הנוצרית.

דיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טולסטוי פותח את ספרו "אנה קארנינה" במשפט הידוע "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה".

אולם בניגוד למשפט הפתיחה, במהלך הרומן מפרק טולסטוי לחלקים קטנים את מושגים אלה, ומשאיר אותנו עם התמיהה - בדבר קיומן בכלל של "משפחות מאושרות", בדבר התמימות והאושר, שלא בהכרח ניתן למצוא במושג "אהבה".

אנה קארנינה, אשה משכילה מדי וחסרת תעסוקה כלשהי, נשואה בנוחות אך לא באושר, אם לילד, שפוגשת את הקצין הצעיר ויפה התואר ורונסקי. היא נשבית בקסמיו לאחר חיזורים עיקשים מצידו, והופכת לפילגשו. הלשונות הרעות בסנקט פטרבורג מצקצקות, ובעלה ההגון מסרב להיפרד ממנה ומחובותיה כרעייה ואם, כדי לא להעצים את הסקנדל. אבל אנה אינה מוכנה להתפשר, היא רוצה את כל החלום, ומקבלת את כל שברו. אחרי שהיא יולדת לוורונסקי בת והנידוי החברתי שלה מושלם, הם מתחילים לריב ללא הפסק ובסופו של דבר היא חשה שאהבתו אליה תמה. המוצא היחיד שאנה מסוגלת להגות הוא זה של הספרים הרומנטיים שהאמינה להם. הסוף: מתחת לגלגלי הרכבת.

במקביל, קיימת בספר מערכת יחסים אחרת, של זוג נוסף, משפחה מאושרת לכאורה: קיטי ולוין. קיטי היא ההנגדה לאנה, ומעצימה (כדמות משנה) את הדרמה בעניינה של אנה. היא חיה חיים "מאושרים" נטולי דרמות. שני הזוגות חווים בתקופה זו "אושר רצוף קשיים", אלא שאצל קיטי ולוין נרמזת הדרך לפתרונם, בעוד שאצל אנה וורונסקי נרמזת החמרתם בהמשך עד להידרדרות הסופית. למשל: אנה וורונסקי מבלים "ירח דבש" באירופה, ולעומתם קיטי ולוין חוזרים מיד לאחר החתונה (בעקבות דרישתה של קיטי) אל ביתם שבכפר. ורונסקי, כאמור, מסגל את עצמו לחיי בטלה מאונס, לאחר שנותק מחיי החברה, ולעומתו לוין חוזר במרץ מחודש אל עיסוקיו הרבים - ואל העבודה מבוקר עד לילה, הן במשק והן בעבודה על ספרו. קיטי, לומדת במרץ את תפקיד האשה כעקרת בית וגם מכינה את עצמה לחייה כאם לעומת נטישת כל התפקידים האלה בידי אנה.

ברומן ארוך ומורכב, המלא בפרטים השזורים זה לזה בדיוק ובאמנות, מראה לנו טולסטוי, כי למעשה המונח "משפחות מאושרות" הוא מונח סתמי, ריק מתוכן, שהחיים אינם "טוב לעומת רע", אלא נמצאים אי שם על קו האמצע. לפי טולסטוי, ייתכן שאותם אלה שחייהם מאושרים לדעת אדם אחד, ייחוו על ידי אחרים כחיים בתבנית קבועה, משעממת ושמרנית. ואילו לאחרים השמרניים יותר, ייתכן שדווקא שבירת הגבולות והליכה אחר אהבת הלב - תיחווה כמבוא לאושר הגדול.

עדות לכך ניתן למצוא בדמותה של דולי אחותה של קיטי. דולי הנשואה לאחיה של אנה קארנינה, סטפאן ארקדיץ', אינה מאושרת בנישואיה. סטפאן הנהנתן מרבה לבגוד בה, וכשכבר גדש את הסאה ודולי "מגלה" על אודות בגידתו, דווקא אנה היא זו שמשלימה ביניהם [כל זאת קרה לפני היחסים עם ורונסקי]. דולי המחליטה להישאר עם סטפאן מקבלת המציאות, קשה ככל שתהיה, וסטפאן לא חודל בבגידתו. לא מעט פעמים, דולי מוצאת את עצמה מזדהה ואף מקנאת באנה ששברה את המוסכמות והלכה אחרי לבה ותאוותיה, דבר שכמובן מנוגד למוסכמות באותה תקופה ודורש אומץ רב. יחד עם זאת, ומתוך התחבטות פנימית, דולי נוטה "להעדיף" את חייה, שהם למעשה, ילדיה.

ייתכן, שטולסטוי מרמז בספרו על כך שחייה של קיטי, שהייתה "בסדר- כל הזמן", שחייה הגיעו לידי מיצוי ברצונה להיות אשת-איש ראויה לבעלה, עקרת בית למופת, ואם דגולה, "כמו שצריך", אינם מושלמים, שהיה חסר בהם הזיק הנוסף, הכמיהה לרגש עליון ונעלה, לסחף אדיר, כזה שהיה לאנה בחייה, לאחר שפגשה את ורונסקי.

ייתכן מצד שני, שטולסטוי ביצירתו זו, מראה גם את ההיפך, שהחיים אינם "רומן רומנטי", שאהבת אמת הסוחפת לבבות, תוך שבירת מוסכמות ושריפת גשרים, היא שקר, ולא תוביל אל האושר הנכסף.

עמדה דומה ניתן למצוא במאמר של אריאנה מלמד, בקישור המצורף למטה. מצורף קטע קצר מהמאמר:

... "אנה קארנינה" הוא ההיפך הגמור מרומן רומנטי. הוא הספר שיכול לגאול קוראות, ואולי גם קוראים, מאשליית האהבה כמרפא לכל, ...כגאולה האנושית האולטימטיבית. לשם כך צריך לקרוא באופן מפוכח ולהבין, כי אנה היא תמצית "האני השקרי". היא טועה לחשוב שגם היא איננה יותר מאשר גיבורה של אחד הרומנים הטפשיים שקראה, והיא בוחרת להתאהב. אין מדובר בכורח, במכת ברק, בהשתלטות עוינת של הרגש, אלא בבחירה. תוצאותיה כמובן הרסניות: היא זונחת את משפחתה, עוברת להתגורר עם ורונסקי (המאהב), ממיטה על עצמה בידוד חברתי קשה, פוגעת ברגשותיהם של כל הסובבים אותה והחרדים לגורלה – וממשיכה לשקר לעצמה כל העת, בשכנוע פנימי עמוק שמוביל לטירוף הדעת, כי מודל האהבה הרומנטית שלה הוא המפתח לאושרה. רק ברגעים האחרונים לחייה, כשהיא מונחת על מסילת הברזל, מתגלה לפניה האפשרות שטעתה: אז כבר מאוחר מדי".

עם סיום קריאת הרומן, אין לקורא תשובות חד משמעיות לגבי מושג האושר, והשאלות נותרות בעינן. מקריאת רמזים בספר, דומה שלעתים גם אותם אנשים שעשו את הצעד האמיץ, שברו מוסכמות ונהו אחר לבם, אינם בהכרח מאושרים כפי שהם נראים או היו אמורים להיות. ומצד שני, יש משפחות ואנשים, שאינם שוברים את הכללים, שנשארים בתוך תבנית מתוכננת מראש, ולעתים נטולת רגש, ואינם חווים את זיק האהבה. האם ייתכן שלמעשה המושג "משפחות מאושרות" הוא לעתים פיקציה? שלפעמים, גם המשפחות המאושרות הן אומללות, בדרכן?

תרגומי הספר לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]