אנטואן ברימל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אנטואן ברימלצרפתית: Antoine Brumel;‏ 1460 בקירוב – 1512 או 1513) היה מלחין צרפתי. ברימל היה אחד הראשונים והנודעים בחברי האסכולה הפרנקו-פלמית של תקופת הרנסאנס ואחרי ז'וסקן דה פרה, מן המשפיעים ביותר בקרב מלחיני דורו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט מאוד ידוע על ראשית חייו של ברימל, אבל הוא נולד כנראה מערבית לשארטר, אולי בעיר ברומלה, סמוך לנוזן-לה-רוטרו, ובכך היה לאחד המלחינים הראשונים של ארצות השפלה, שהיה למעשה צרפתי. ברימל שר בקתדרלת נוטרדאם דה שארטר מן ה-9 באוגוסט 1483 עד 1486, ובהמשך לכך עבד בסן פטר בז'נבה עד 1492 ובקתדרלה של לאן בסביבות 1497 לפני שהתמנה למנצח ומדריך מקהלת הנערים של נוטרדאם דה פריז בשנים 1498-1500, ולמנצח המקהלה בחצר אלפונסו הראשון ד'אסטה בפרארה משנת 1506, כמחליף למלחין המפורסם יאקוב אוברכט, שמת במחלת הדבר שפרצה שם שנה קודם לכן. קאפלת החצר פורקה בשנת 1510, ואחר כך, כפי הנראה, נשאר ברימל באיטליה; מסמכים אחדים מתעדים את קשריו עם כנסיות בפנזה ובמנטובה, שם כנראה הלך לעולמו בשנת 1512 או זמן קצר אחר כך. ידוע, שכתב לפחות יצירה אחת אחרי פיטוריו בפרארה (ה"מיסה לבתולה המבורכת"), וייתכן שהיה עדיין בחיים בשנת 1513, לאור אזכור שלו במסה של וינצ'נצו גליליי, כאחד מקבוצת מלחינים שנפגשו עם האפיפיור לאו העשירי בשנה זו; ואולם, בהתחשב בכך שגליליי כתב את המסה שלו יותר מדור לאחר מעשה ודיווח על המפגש מיד שנייה, ואין כל ראיה אחרת לאמת את הדברים, אין לראות את דיווחו כדבר ודאי. מצד שני, היינריך גלארינו, שכתב במועד מאוחר יותר על ברימל, ציין שהאיש האריך ימים "עד זקנה ושיבה", כך שעדיין קיימת האפשרות שברימל חי שנים רבות יותר, אך הרשומות לא שרדו.

אדם בשם ג'אקה ברימל היה נגן עוגב בחצר פרארה בשנת 1543, ומשערים שהיה בנו של אנטואן.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברימל היה בלב התמורות שהתרחשו במוזיקה האירופית בסביבות 1500, כאשר הסגנון הקודם של קולות מופרדים בקפידה, מולחנים בזה אחר זה, פינה את מקומו להלחנה מקבילה ובו-זמנית של קולות שווים, הזורמים בתנועה חלקה. אפשר להבחין בתמורות אלה ביצירותיו, שהמוקדמות שבהן שומרות על הסגנון הישן ואילו במאוחרות יותר ניכרת הזרימה הפוליפונית, שהייתה לנורמה הסגנונית בדורו של ז'וסקן.

מיסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברימל נודע בעיקר במיסות שלו, שהמפורסמת ביותר בהן היא Missa Et ecce terræ motus בת שנים-עשר הקולות. טכניקות ההלחנה שלו השתנו לאורך חייו: לעתים השתמש בטכניקת קנטוס פירמוס, שנחשבה כבר לארכאית בסוף המאה ה-15, וכן בטכניקה של מיסת פרפרזה, שבה חומר המקור מופיע מעובד ומשוכלל, בקולות אחרות מן הטנור ובמקרים רבים באימיטאציה. הוא השתמש בצמדי אימיטאציות, כמו ז'וסקן, אבל לא פעם בצורה חופשית יותר מזו שהייתה מקובלת על המלחין המפורסם יותר. טכניקה יוצאת דופן יחסית שנקט במיסה ללא שם הייתה השימוש בחומר מקור שונה לכל אחד מהפרקים (שמות מיסות לקוחים מן היצירה הקיימת, ששימשה להן לבסיס, בדרך כלל קנטוס פלאנוס, מוטט או שאנסון; מסיבה זו המיסה נטולת שם). ברימל כתב מיסה l'homme armé כמו עוד מלחינים רבים בתקופת הרנסאנס; הוא הלחין אותה כיאות כמיסת קנטוס פירמוס, כשהשיר הפופולרי מופיע בצלילים ארוכים בטנור, כדי שיישמע בקלות. כל המיסות שלו, בחריג אחד של המיסה ב-12 קולות, כתובות לארבעה קולות.‏[1]

במהלך המאה ה-16 הייתה המיסה המפורסמת ביותר של ברימל "המיסה לבתולה המבורכת" (Missa de beata virgine) – מיסת פארפרזה, שעשתה שימוש בעיבודים ושכלולים של מלודיות קנטוס פלאנוס. לדברי היינריך גלאריאן משנת 1547, המיסה נכתבה בתחרות עם ז'וסקן, שכתב בו בזמן "מיסה לבתולה המבורכת" משלו, ושתי היצירות דומות בסגנונן.‏[1]

מוטטים, שאנסונים ומוזיקה אינסטרומנטאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"Du tout plongiet–Fors seulement", שאנסון ב-4 קולות מאת ברימל
Multimedia-icon.svg Du tout plongiet – Fors seulement‏ (MIDI)
לעזרה בהפעלת הקובץ

ברימל כתב גם מספר רב של מוטטים, שאנסונים וכמה יצירות אינסטרומנטאליות. גם סגנונו ביצירות אלה התפתח במהלך חייו, כשביצירות המוקדמות ניכרים הקווים לא-סדירים והמורכבות הרתמית האפייניים לדורו של אוקכם, ואילו במאוחרות נעשה שימוש בפוליפוניה האימיטאטיבית החלקה של סגנון ז'וסקן בד בבד עם המרקמים ההומופוניים של המלחיני השירים הפופולריים האיטלקים של זמנו (כמו ברתולומאו טרומבוצ'ינו, ששהה בפרארה באותו זמן כמו ברימל). מאפיין ייחודי של סגנון ברימל הוא השימוש המזדמן בדקלום הברתי מהיר מאוד בכתיבה אקורדית, המבשר את אופנת המדריגל שתופיע בהמשך המאה ה-16. דוגמאות לכך מתגלות לפעמים בפרקי ה"קרדו" של המיסות של ברימל - ויש הגיון בדבר, משום שהפרק הזה מתאפיין בטקסט הארוך ביותר ועל כן, כאשר הוא כתוב באותו אופן כמו יתר הפרקים, הוא עשוי להתארך מעל למידה.

"מיסת האשכבה" (Missa pro defunctis) של ברימל, יצירה מאוחרת לארבעה קולות, ראויה לציון בהיותה הרקוויאם הראשון שכלל מוזיקה פוליפונית לדיאס אירה. נוסף לכך, זהו אחד הרקוויאמים המוקדמים ביותר ששרדו: רק זה של אוקכם קדם לו.

אחרי ז'וסקן דה פרה, ברימל נחשב לאחד מגדולי המלחינים בדורו. במהלך חייו, הוציא אוטביאנו פטרוצ'י ספר של המיסות שלו, וכמה מלחינים אחרים כתבו יצירות שהנציחו את שמו לאחר מותו. Missa et ecce terræ motus, יצירתו המרשימה ל-12 קולות, שרדה מתוך ספר תווים שיצא במינכן בשנת 1570, זמן רב לאחר מותו, ונראה שאורלנדו די לאסוס ביצע את היצירה באמצעותו.

הקלטות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Vivarte 46348). Premier recording; "Continental" sound.

  • Brumel's Missa Et ecce terræ motus ("Earthquake" Mass) and Lamentations performed by the Tallis Scholars under the direction of Peter Phillips (Gimell 26). "British" sound.
  • Brumel's Missa Et ecce terræ motus ("Earthquake" Mass) performed by the Ensemble Clément Janequin and Les Sacqueboutiers de Toulouse directed by Dominique Visse (Harmonia Mundi 901738). Performed with instruments doubling voices.
  • Brumel's Missa pro defunctis (together with La Rue's Missa pro defunctis) performed by The Clerks' Group directed by Edward Wickham (ASV CDGAU352)
  • 2005 – Dulcis Melancholia. Biographie musicale de Margaret of Habsburg|Marguerite d’Autriche. Capilla Flamenca. MEW 0525. Contains a recording of Tous les regretz by Antoine Brumel.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4
  • Barton Hudson, "Antoine Brumel," in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
  • Barton Hudson: "Antoine Brumel", Grove Music Online, ed. L. Macy (Accessed December 24, 2005), (subscription access)
  • גוסטב ריז, "מוזיקה ברנסאנס", ניו יורק, נורטון ושות', 1954
  • ברטון הדסון: "אנטואן ברימל", "מילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים" בעריכת סטנלי סיידי, כרך 20, לונדון, מקמילן, 1980.
  • ברטון הדסון:"אנטואן ברימל", מילון גרוב למוזיקה המקוון בעריכת ל. מייסי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Barton Hudson, Grove online