אנטואן ג'יימיסון
 |
|
| תאריך לידה | 12 ביולי 1976 |
| מקום לידה | שרוופורט שבלואיזיאנה |
| עמדה | פאוור פורוורד |
| גובה | 2.06 מטר |
| מכללה | אוניברסיטת קרוליינה הצפונית |
| דראפט | בחירה מספר 4, 1998 טורונטו ראפטורס |
|
קבוצות
|
|
|---|---|
| 1998 - 2003 2003 - 2004 2004 - 2010 2010 - 2012 2012 - |
גולדן סטייט ווריורס דאלאס מאבריקס וושינגטון ויזארדס קליבלנד קאבלירס לוס אנג'לס לייקרס |
| הישגים | השחקן השישי של העונה (2004) בחירה למשחק האולסטאר (2005, 2008) חמישיית הרוקיז השנייה (1999) |
| מאזן מדליות | ||
|---|---|---|
מתחרה עבור  ארצות הברית |
||
| אליפות העולם | ||
| ארד | יפן 2006 | כדורסל גברים |
אנטואן קורטז ג'יימיסון (באנגלית: Antawn Cortez Jamison; נולד ב-12 ביוני 1976 בשרוופורט שבלואיזיאנה) הוא כדורסלן אמריקאי המשחק בעמדת הפאוור פורוורד בקבוצת לוס אנג'לס לייקרס. במהלך הקריירה שלו נבחר פעמיים למשחק האולסטאר של ה-NBA, וכן השתתף עם נבחרת ארצות הברית באליפות העולם 2006.
תוכן עניינים |
ראשית הקריירה [עריכה]
בילדותו הצטיין ג'יימיסון הן בענף הכדורסל והן בענף הפוטבול. כאשר הצטרף לבית ספר תיכון פרובינצה שבשארלוט הוא התמקד בעיקר במשחק הכדורסל, והיה חלק מנבחרת בית הספר שהשתתפה בליגת בתי הספר התיכוניים בארצות הברית. בסיום שנתו האחרונה בתיכון נבחר ג'יימיסון להשתתף במשחק כוכבי התיכונים המסורתי שמומן על ידי מקדונלד'ס.
לאחר מכן הצטרף ג'יימיסון לנבחרתה של אוניברסיטת קרוליינה הצפונית, ובשנתו הראשונה באוניברסיטה נבחר לחמישייה המצטיינים הראשונה של התאחדות החוף המזרחי (ACC). הוא היה ל"פרשמן[1]" הראשון בתולדות קרוליינה הצפונית והחמישי בהיסטוריית המכללות שמגיע להישג זה. בשנתו השנייה סייע ג'יימיסון לקרוליינה לזכות באליפות ה-ACC, ואף נבחר לחמישייה הראשונה של ה"אול-אמריקה" - נבחרת המצטיינים של ליגת המכללות.
בשנתו השלישית באוניברסיטה, 1997/1998, הגיע ג'יימיסון לשיאו - הוא זכה בשלושה פרסים של כדורסלן השנה בליגת המכללות, על שם ג'יימס נייסמית', על שם ג'ון וודן ועל שם אוסקר רוברטסון, ובנוסף זכה בתואר ה-MVP של התאחדות ה-ACC. הוא הפך לשחקן השלישי בהיסטוריית התאחדות אזורית זו, שזוכה בכל תארים אלו בשנה אחת.[2] ג'יימיסון סיים את קריירת המכללות שלו בתור הקולע השביעי בטיבו בתולדות קרוליינה הצפונית עם 1,974 נקודות, וכלוקח הריבאונדים הרביעי בטיבו של האוניברסיטה (1,027).[2]
קריירה ב-NBA [עריכה]
ג'יימיסון נבחר במקום הרביעי בדראפט ה-NBA ב-1998 על ידי קבוצת טורונטו ראפטורס, מה שהעניק לו חוזה מובטח ב-NBA. מיד לאחר הדראפט העבירה אותו טורונטו לגולדן סטייט ווריורס, כאשר חברו לקבוצה בקרוליינה הצפונית, וינס קרטר, הועבר תמורתו לטורונטו.
לאורך מרבית עונתו הראשונה בגולדן סטייט ג'יימיסון לא קיבל דקות משחק רבות, והעמיד באותה עונה ממוצעים של 9.6 נקודות ו-6.4 ריבאונדים למשחק ב-47 משחקים בלבד בהם השתתף. עם זאת, לקראת סיום העונה הוא החל להצטיין, ואף קלע 20 נקודות בממוצע למשחק בחמשת המשחקים האחרונים של העונה.[3] הוא נבחר לתואר חמישיית הרוקיז השנייה של העונה. במהלך עונתו השנייה, 1999/2000, הפך ג'יימיסון לשחקן חמישייה קבוע בגולדן סטייט והשיג ממוצעים של 19.6 נקודות ו-8.3 ריבאונדים.
את פריצתו הגדולה עשה ג'יימיסון בעונת 2000/2001. הוא הפך בעונה זו לשחקן המוביל של גולדן סטייט על אף גילו הצעיר, כאשר פתח בחמישייה בכל 82 משחקי הקבוצה ושיחק למעלה מ-40 דקות בממוצע. הוא קלע 24.9 נקודות, הוריד 8.7 ריבאונדים וחטף 1.4 חטיפות בממוצע למשחק, וכן הפך באותה עונה לשחקן הראשון שקולע 50 נקודות ומעלה בשני משחקים רצופים, מאז עשה זאת מייקל ג'ורדן ב-1987.[3] גם בעונות הבאות המשיך ג'יימיסון להיות השחקן המצטיין של גולדן סטייט. על אף יכולתו הטובה של ג'יימיסון נחשבה קבוצתו לחלשה במיוחד, והוא לא העפיל עמה באף עונה למשחקי הפלייאוף.
לפני עונת 2003/2004 הועבר ג'יימיסון לקבוצת דאלאס מאבריקס, במסגרת עסקה בה היו מעורבים שמונה שחקנים. ג'יימיסון תרם לדאלאס בעיקר כשחקן העולה מהספסל - הוא פתח בחמישייה בשני משחקים בלבד באותה עונה - אך סייע לקבוצתו להשיג מאזן של 52 ניצחונות מול 30 הפסדים בלבד, ובכך העפיל לראשונה בקריירה שלו לפלייאוף. במשחקי הפלייאוף הודחה דאלאס כבר בסיבוב הראשון, לאחר הפסד לסקרמנטו קינגס בסדרה של חמישה משחקים. ג'יימיסון השיג באותה עונה ממוצעים של 14.8 נקודות ו-6.3 ריבאונדים, וזכה בתואר השחקן השישי של העונה ב-NBA כהוקרה על יכולתו הטובה.
בעונת 2004/2005 הועבר ג'יימיסון לקבוצת וושינגטון ויזארדס. בעונתו הראשונה בוושינגטון השיג ג'יימיסון ממוצעים של 19.6 נקודות ו-7.6 ריבאונדים, ונבחר לראשונה בקריירה שלו להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA. הוא סייע לוושינגטון להשיג את המאזן הטוב בתולדות הקבוצה מזה 26 שנים (37-45), ולהעפיל למשחקי הפלייאוף לראשונה מאז שנת 1997. בפלייאוף עצמו ניצחה וושינגטון את שיקגו בולס והעפילה לסיבוב השני, שם הפסידה למיאמי היט. גם בעונה הבאה העפיל ג'יימיסון עם קבוצתו לפלייאוף, אך הפעם הודח עמה כבר בסיבוב הראשון, על ידי קליבלנד קאבלירס. בתקופתו בוושינגטון היה ג'יימיסון אחד משלישיית הכוכבים המובילה של הקבוצה, יחד עם גילברט ארינאס וקארון באטלר.
בשנת 2006 השתתף ג'יימיסון עם נבחרת ארצות הברית באליפות העולם בכדורסל, והיה שותף לזכייה במדליית הארד. ג'יימיסון הגיע לשיאו במדי וושינגטון בפלייאוף של עונת 2006/2007, כאשר קלע 32 נקודות והוריד 9.8 ריבאונדים בממוצע למשחק בסדרת הסיבוב הראשון, שוב נגד קליבלנד. על אף יכולתו הטובה, הפסידה קבוצתו את אותה סדרה כבר לאחר ארבעה משחקים. בעונת 2007/2008 השתתף ג'יימיסון בפעם השנייה בקריירה שלו במשחק האולסטאר והעפיל עם וושינגטון עונה רביעית ברציפות למשחקי הפלייאוף.
בפברואר 2010 עבר ג'יימיסון לקבוצת קליבלנד קאבלירס, במסגרת עסקה בה היו מעורבים שלוש קבוצות ושישה שחקנים. הוא נועד להיות אחד מהשחקנים המסייעים הבכירים בקליבלנד, לצד לברון ג'יימס.
ב-18 ביולי 2012 חתם ג'יימיסון על חוזה מינימום לשנה אחת בלוס אנג'לס לייקרס.[4]
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- האתר הרשמי
- דף השחקן באתר ה-NBA
- סטטיסטיקות קריירה באתר Basketball-Reference
הערות שוליים [עריכה]
- ^ כינוי אמריקאי לתלמיד בשנתו הראשונה באוניברסיטה.
- ^ 2.0 2.1 antawnjamison.com, About Antawn Jamison
- ^ 3.0 3.1 NBA.com, Antawn Jamison Bio Page
- ^ "רשמי: ג'יימיסון חתם בלייקרס, טרי בסלטיקס", מאתר ספורט5, מיום 18 ביולי 2012
| השחקן השישי של העונה ב-NBA | ||
|---|---|---|
|
