אנטואן שלחת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטואן שלחת
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1956 (בן 68 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנטואן שלחתערבית: أنطـوان شلحـت; נולד ב-1956) הוא מבקר ספרות, מתרגם, מחזאי ועיתונאי ערבי-ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1977 החל לעבוד כמשכתב בעיתון "אל-איתיחאד". בהמשך עבר לכתוב ביקורות ספרות ותיאטרון. לאחר מספר שנים מחוץ לעיתון שב ב-1999, ועד 2001 שימש ממלא מקום העורך הראשי. בשנים 2001-2004 עבד בעיתון "פסל אל-מקאל" של תנועת בל"ד.

שלחת כתב שני מחזות בערבית. הראשון, משנת 1991, נקרא "עאמוד אלכהרבא" ("עמוד החשמל"), השני משנת 2005 נקרא "מראיא" ("מראות").

שלחת משמש כחבר מערכת בכתב העת "משארף", הוא גם עובד במסגרת "מדאר", המרכז הפלסטיני ללימודים ישראלים שמרכזו ברמאללה, ערך תרגומים רבים של כותבים ישראלים מעברית לערבית. חבר בהנהלת מרכז "אעלאם", ארגון תקשורת ערבי-פלסטיני בישראל.

לקראת סוף שנת 2005 קיבל שלחת צו מאת שר הפנים האוסר עליו לצאת את ישראל עד סוף 2005[1]. אחר כך הוציא ראש הממשלה אהוד אולמרט צו נוסף שאסר עליו לצאת עד סוף 2006. הצו ניתן על סמך תקנות ההגנה (שעת חירום) ומחשש ששלחת ייצור קשר עם גורמים עוינים[2]. שלחת עתר בנושא לבג"ץ באמצעות מרכז עדאלה, וצירף חוות דעת של סמי מיכאל ופרופסור ששון סומך[3]. בדיון בעתירה שהתקיים בבג"ץ ב-27 במרץ 2006 האזינו השופטים, בראשות השופט אהרון ברק, לטענות נציג השב"כ מאחורי דלתיים סגורות, לאחר שהעותרים הוצאו מהאולם, בלי שניתנה אפשרות לשלחת או לעורך דינו לדעת מה נטען. העותרים משכו את עתירתם כדי למנוע הסבת נזק כלשהו למר שלחת על ידי אשרור המצג הסודי של השב"כ באמצעות פסיקת בג"ץ[4].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלחת נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בעכו.

תרגומים מעברית לערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]