אנטול פראנס

אנטול פראנס בשנת 1921

אָנָטוֹל פְרָאנְס (בצרפתית: Anatole France) הוא שם העט של הסופר הצרפתי אנטול פרנסואה תיבּוֹ (Anatole François Thibault; ‏16 באפריל 1844 – 12 באוקטובר 1924), חתן פרס נובל לספרות לשנת 1921.

ביוגרפיה

נולד בפריז לאב שהיה בעל חנות ספרים על רציף בגדה השמאלית שהתמחתה בתחום המהפכה הצרפתית. אנטול פראנס הצעיר ירש מאביו את אהבתו לספרים ובמיוחד לתקופת המהפכה (רקע לרבות מיצירותיו). הוא למד במגמה ללימודים קלאסיים בבית הספר התיכון הקתולי הידוע קולג' סטאניסלס בפריז וקיבל תעודת בגרות בגיל 20. הוא שימש בתפקידים שונים עד שנתמנה לספרן של ספריית הסנאט הצרפתי (1876) ועבד במשרה זו במשך 14 שנה. ב-1881 זכתה הנובלה שלו "פשעו של סילבסטר בונאר" בפרס האקדמיה הצרפתית. השקפתו על החיים באה על ביטויה בכל כתביו, אך במיוחד בלקט המימרות והמאמרים "גנו של אפיקורוס" (1895). ב-1896 התקבל כחבר האקדמיה הצרפתית.

אנטול פראנס התעניין בשאלות חברתיות ונטה לסוציאליזם. הוא מחה על פסק הדין במשפט דרייפוס ויחד עם אמיל זולא דרש לערוך משפט חוזר. תשובתו האלמותית לאחד הטוענים שדרייפוס אשם משום ששלושים מיליון צרפתים חושבים כך, "גם אם שלושים מיליון אנשים אומרים אותה שטות היא נשארת שטות", הייתה לאמרה היסטורית שרבים משתמשים בה. הוא היה אחד המייסדים של הליגה למען זכויות האדם ולחם להפרדת הדת מהמדינה. ב-1920 נאסרו ספריו לקריאה על ידי הכנסייה הקתולית. אף על פי כן זכה ב-1921 בפרס נובל לספרות. אנטול פראנס כתב במשך יותר מחמישים שנה מספר רב של יצירות: רומנים, נובלות, מאמרים ואמרות בנושאי החברה וההיסטוריה. הוא נפטר ב-1924 ונקבר בכפר סן-סיר שעל גדות הנהר לואר. אחרי מותו כל כתביו הוצאו לאור מחדש ב-25 כרכים (1925–1935).

אנטול פראנס נאבק נגד הקלריקליזם, המיליטריזם והאנטישמיות. בספרו "אי הפינגוינים" הוא נאבק במושגי האלהים, הרכוש הפרטי, המולדת והסגידה לאישים גדולים. אנטול פראנס היה בחייו כופר-אפיקורוס שלגלג על האמונה ודגל בחיי הנאה, למרות היותו סוציאליסט וחבר האינטרנציונל השלישי.

ספריו שתורגמו לעברית

• אי הפינגוינים, (L'ile des pingouins), תורגם מצרפתית על ידי א. ראובני והופיע בשנת 1960 בהוצאת מעריב. מהדורה נוספת הופיעה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
• החבצלת האדומה, תורגם על ידי ח. ש. בן אברהם והופיע בשנת 1955 בהוצאת עידית.
• פשעו של סילבסטר בונאר, תירגמה מצרפתית דליה טסלר. ‬תל אביב : עם עובד, תשל"ו 1976.
• בית-המצלה של המלכה פדוק, (La Rotisserie de la Reine Pedauque), תורגם על ידי ח. אברבאיה והופיע בשנת 1961 בהוצאת עם עובד.
• תאיס, תרגם לעברית דוד פרישמן, הוצאת שטיבל, ורשה, תרפ"ב.
• האלים צמאים, תרגם לעברית א. בן ישראל, ירושלים, מצפה, 1927.
• ספר הזכרונות לידיד, תרגם יעקב קופילביץ (ישורון קשת), ירושלים, מצפה, 1929.
• ילדים וילדות; סיפורים מן השדה ומן העיר, תרגם יעקב פיכמן, תל אביב, הוצאת שטיבל, 1935.
• הנציב ביהודה; גברת די לוצי, תרגם יצחק לבנון, 1944.
• פייר הקטן, תרגם חיים גליקשטיין, מרחביה: ספרית פועלים, 1951.
• פשעו של סילבסטר בונאר, תרגמה דליה טסלר, עם עובד, 1976.
• קרנקביל, תרגם אליהו מייטוס, חיפה, 1947.

כחמישה עשר מספרי אנטול פראנס תורגמו ליידיש.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אנטול פראנס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנטול פראנס

• אנטול פראנס באתר פרס נובל (באנגלית)