אנטופול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטופול
Антопаль
Pioners dom.jpg
רחוב מרכזי באנטופול
מדינה / טריטוריה Flag of Belarus.svg  בלארוס
מחוז ברסט
גובה 148 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה

1,700‏  (נכון ל-2010)
קואורדינטות 52°12′N 24°47′E / 52.200°N 24.783°E / 52.200; 24.783קואורדינטות: 52°12′N 24°47′E / 52.200°N 24.783°E / 52.200; 24.783
אזור זמן UTC +3

אנטופול (בלארוסית: Антопаль ["אנטופאל"]; רוסית: Антополь ["אנטופול"]; יידיש: אנטיפאליע[1]) היא עיירה במחוז בריסק בדרום-מערב רוסיה הלבנה שהייתה בין שתי מלחמות העולם בנפת קוברין במחוז גרודנה בחבל פולסיה שבפולין. עד מלחמת העולם השנייה והשואה מספר היהודים היווה כ-80% מתושבי העיירה במשך לפחות 45 שנים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה סמוכה לבריסק (ברסט) וקוברין בקרבת מסילת הרכבת פינסק-ברסט וליד הנהר פריפט הנשפך לדנייפר.

האזור הוא אזור שפלה שבאדמתו יערות ושטחי חקלאות רבים ורובו אגמים וביצות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד סוף מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטון באזור עבר לסירוגין מרוסיה לפולין, והאוכלוסייה כללה: ביילורוסים, אוקראינים, פולנים ויהודים. יהודים חיו בפולסיה כבר באמצע המאה ה-14 והתיישבו באנטופול באמצע המאה ה-17.

במאה ה-17 אנטופול הייתה עיירה פרטית במחוז בריסק, וכך נשארה עד ראשית המאה ה-20. בתחילת המאה ה-18 אנטופול הייתה בבעלות האצילה אנטונינה זאמויסקה והעיירה נקראה על שמה. בשנת 1604 עברה אנטופול לבעלותם של האצילים ממשפחת זאמויסקי.

ב-1706 כבשו השבדים את העיירה ובייחוד נפגעו מהכיבוש השבדי היהודים, שרבים מהם נרצחו.

במסע נפוליאון לרוסיה ב-1812 התחוללו קרבות רבים באזור.

ב-1830 וב-1963 הפולנים מרדו ברוסים. היהודים תמכו במורדים הפולנים ונענשו קשות על ידי הרוסים.

ב-1897 מנתה אנטופול 3,876 נפשות שמתוכם 3,176 היו יהודים (81% בקירוב).

ב-1840 הושלמה תעלת המים המלכותית (kana kroleswski), שהייתה קרובה לאנטופול ועברה בהורודץ, מהיישובים הקרובים לאנטופול.

ב-1858 התרחשה שרפה גדולה בעיירה ובתים רבים נפגעו.

ב-1880 נסללה מסילת הרכבת פינסק-ז'בינקה ובאנטופול הוקמה אחת התחנות. בשנים 1910-1908 נסלל כביש להורודץ ואנטופול חוברה לרשת הכלל-ארצית של תעלות המים והנהרות.

במלחמת העולם הראשונה בקיץ 1915 הגרמנים כבשו את האזור. הרוסים בנסיגתם הציתו את אנטופול ורבים מבתיה נהרסו. הגרמנים שלטו באזור עד נובמבר 1918. תחת שלטונם היה עוצר בכל לילה וצעירים נלקחו לעבודות כפייה.

מראה מאנטופול לפני 1939
תמונה שצולמה ב-18 באפריל 2009

בין שתי מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מלחמת העולם הראשונה הצטמצמה אוכלוסיית העיירה בחצי, אך עדיין יחס היהודים מתוך תושביה נותר על כ-81%.

ב-1918 (תרע"ח) פרצה מלחמת אזרחים בין גורמים שונים: הפולנים, הקומוניסטים, הלגיונרים והבלחוביצים, והסובלים העיקרים מכך היו היהודים.

בשנים 1921-1919 התנהלו קרבות עזים בין הרוסים לפולנים שניצחו והאזור הצטרף לפולין העצמאית.

ב-1939 חיו בה כ-3,000 תושבים שמהם כ-2,300 יהודים.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פלישת הגרמנים לפולין ופרוץ המלחמה, ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, החלק המזרחי של פולין שכלל את אנטופול, עבר לשליטת ברית המועצות. ב-25 ביוני 1941 (ל' בסיוון תש"א) נכנסו הנאצים לאנטופול. באוקטובר הוקם גטו שלתוכו הוכנסו בנוסף ליהודי העיירה גם מהכפרים מהכפרים בסביבה ומהעיירות הסמוכות הורודץ, שרשוב וז'בינקה. בגטו הצטופפו כ-2,500 איש. לאחר מספר שבועות הגטו חולק לשניים: "גטו אנטופול" (בקיצור "גטו א'"), סביבו הוקמה גדל תיל וקרשים, ובו רוכזו בעלי המקצוע שהיו דרושים לגרמנים ובני משפחותיהם. ליושבי גטו א' הונפקו תעודות מיוחדות. ב"גטו ב'" רוכזו היהודים האחרים.

בגטו פסקו החיים המשפחתיים והתרבותיים. בבקרים היו יוצאים מהגטו לעבודות יזומות של סלילת כבישים, ניקיון וחקלאות. שני הגטאות חוסלו בארבע אקציות. בסוף יולי 1942 הושמד "גטו ב'" כששוכניו, יחד עם קבוצת יהודים מגטו אנטופול, הובלו לתחנת הרכבת, ממנה נסעו יחד עם יהודים מקוברין, פינסק, ינוב ודרוהיצ'ין ליער ברונה-גורה (Brona Gora), בין בריסק למינסק, ושם נורו במכונות ירייה. אחר כך הושמד גם גטו אנטופול בשלוש אקציות נוספות. אקציה שנייה הייתה בסוף אוגוסט 1942. ב-15 באוקטובר 1942 הקיפו הגרמנים את הגטו מלווים באנשי המשטרה היהודית. זאת הייתה האקציה האחרונה ובגטו נותרו 300 איש. עד 16 באוקטובר 1942 (ה' בחשוון תש"ג) חוסלו כמעט כל יהודי העיירה בברונה גורה (brona gora), ומתוך היהודים שחיו בעיירה לפני המלחמה שרדו שמונה בלבד, בהם פנחס צ'רניאק, אשתו ובתו.

אנטופול שוחררה ב-22 ביוני 1944 (א' בתמוז תש"ד).

לאחר מלחמת העולם השנייה עד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקהילה היהודית באנטופול

ראשית היישוב היהודי היה ככל הנראה בשנת שס"ד (1604) כשהעיירה עברה לבעלותם של האצילים ממשפחת זאמויסקי. ידוע בוודאות על ישיבת יהודים בעיר באמצע המאה ה-17. בכיבוש השבדי בתס"ו (1706) נרצחו יהודים רבים באזור ובהם מאנטופול. סבל רב סבלו היהודים גם בכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת האזרחים לאחריה. לאחר שנתיים של שליטה קומוניסטית במלחמת העולם השנייה כבשו הנאצים את האזור ונכנסו לאנטופול בל' בסיוון תש"א (25 ביוני 1941). עד ה' בחשוון תש"ג (16 באוקטובר 1942) הושמדה כמעט כל הקהילה, ורק שמונה שרדו.

בין הרבנים שכיהנו ברבנות אנטופול היו רבנים חשובים בדורם ואף מגדולי הדור כמו הרב שמואל מקרלין שהיה הראשון שידוע שכיהן כרב העיירה ונשא במשרה במשך 25-20 שנים שלאחריהן נבחר לרבה הראשון של קרלין לאחר שנפרדה מפינסק, הרב משה צבי רבינוביץ' שהיה רבה השני של אנטופול וכיהן בתפקיד במשך 44 שנים, הרב פנחס מיכאל גרויסלייט שכיהן כראב"ד אנטופול במשך למעלה מ-26 שנים, והרב יוסף דוד שחור שנשא בתפקיד רב העיירה במשך כ-8.5 שנים מפטירת הרב גרויסלייט ועד שעבר לכהן כרבה של סמיאטיץ' בכ"ט באלול תרנ"ט (ערב ראש השנה תר"ס). בתרס"ג בעקבות מחלוקת מסוימת נבחרו שני רבנים לעיירה, הרב משה ברמן, חתן נכדת הרב גרויסלייט, שכיהן כ-19 שנים כראב"ד אנטופול עד יציאתו לארצות הברית בתרפ"א, והרב צבי הירש רבינוביץ' שנפטר בזמן מלחמת העולם הראשונה. רבנים חשובים נוספים שכיהנו מספר שנים ברבנות העיירה היו הרב חיים שלמה זלמן ברסלוי/ברסלר שנשא בתפקיד בשנתיים שלפני כהונתו של הרב גרויסלייט ואחריהן כיהן כראב"ד מיר וראש הישיבה שם, והרב משה סולובייצ'יק שהיה רבה של העיירה במשך מספר שנים לאחר צאתו של הרב ברמן לארצות הברית ועזב לאחר כמה שנים כדי להיות רב בית המדרש לרבנים "תחכמוני" בוורשה של המזרחי ומתרפ"ט ראש ישיבת רבי יצחק אלחנן שבמסגרת ישיבה-אוניברסיטה. הרב האחרון של העיירה שנספה בשואה עם הקהילה היה הרב יצחק אהרן וולקין שהיה בנו של הרב אהרן וולקין מפינסק וחתנו של הרב משה וולפסון שהיה רבה הקודם של העיירה לאחר הרב משה סולובייצ'יק עד פטירתו בתרפ"ט. הרב וולפסון היה גם בנו של הרב יחיאל מיכל וולפסון שהיה רב מפורסם מאוד בדורו וחתנו של הרב חיים שלמה זלמן שהיה רבה של אנטופול לפני הרב גרויסלייט. הרב וולקין הספיק להיות רב העיירה במשך כ-11 שנים מתר"ץ עד פלישת הגרמנים לעיירה. הרב מרדכי רוזנבלט מאושמינה שנולד באנטופול וחי בה עד גיל 33 וב-6 שנותיו האחרונות בעיירה כיהן כדיין, התפרסם בהמשך כאחד מגדולי הרבנים בזמנו.

תמונת בית הכנסת באנטופול מתר"ף

בעיירה היו שישה או שבעה בתי כנסת ובתי מדרש, ביניהם בית הכנסת המרכזי שבו רוב יהודי אנטופול התפללו, שטיבל חסידי, ובית המדרש "החומה שהיה עשוי לבנים ונחנך בתרמ"ח והיה המפורסם ביותר. הקהילה הפעילות מסודות חסד שונים: קופת גמ"ח, בנק הלוואה וחיסכון, חברות "ביקור חולים", "לינת צדק" ו"מעות חטים", ובית יתומים. כן הקהילה הפעילה מערכת חינוך ובה "חדרים" ותלמוד תורה, ושתי ישיבות מצומצמות. באחת מהן לימד הרב שלמה לוין כמלמד ראשי ולצדו הרב יוסף יוזפא צבי דוידובסקי, והשנייה התקיימה במשך שנים רבות בביתו של הרב בנימין שהעביר את השיעורים והיה ידוע רק בשמו הפרטי וכונה "ר' בנימין ראש ישיבה". לפני כן עמד בראש ישיבה קטנה בקרלין, ובאנטופול למדו אצלו גמרא רבים מבני העיירה.

עד תנועת ההשכלה כל חיי העיירה התנהלו לפי ההלכה היהודית ואף באדיקות כשלמשל, הבנות לא למדו כלל. תנועת ההשכלה השפיע על כך שיהי שני בתי ספר יסודיים פרטיים לבנות, ובית ספר יסודי עברי פרטי נוסף שהחל כבית ספר למתחילים שבו למדו רק בנות הפך לבית ספר רגל מרשת "תרבות" שבו למדו בנים ובנות יחדיו. כן נוסף "חדר מתוקן" שבו למדו גם עברית, חשבון ורוסית. עדיין רוב הילדים למדו במוסדות הלימוד המסורתיים. בין שני מלחמות העולם פעל גם בית יתומים שנפתח בתרפ"א. בתרצ"ו החל לפעול גן ילדים פרטי שהספיק להתקיים כ-5 שנים עד הכיבוש הנאצי.

הפעילות התרבותית עד תנועת ההשכלה התבססה על לימוד מקורות היהדות בתורה שבכתב ובכלל התנ"ך ובתורה שבעל פה והיו רק ספריות תורניות בבתי המדרש ובתי הכנסת. בעקבות תנועת ההשכלה נוסדו כמה ספריות ציבוריות שהחשובה שבהן הייתה הספרייה על שם י"ל פרץ שכללה אלפי ספרים בעברית, ביידיש, בפולנית וברוסית. בנוסף הוקמו ספריות עבריות בידי קבוצות ציוניות שהחשובה מביניהן הייתה ספריית השומר הצעיר. אחרי שנת תר"ף (ראשית שנות ה-20 של המאה ה-20) נפתחה מחדש ספריית י"ל פרץ לאחר שהופסקה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, אך מצבה הכלכלי היה קשה. רק בזכות מגביות הספרייה שרדה עד סתו תרצ"ט (ספטמבר 1939). הועלו הצגות ביידיש בידי החוג לדרמה וקן "השומר הצעיר".

יהודי אנטופול היו ידועים כאמידים ובעלי יוזמות ומגוון העיסוקים של יהודי הקהילה היה רחב: מסחר ועסקים קטנים כחנויות, מלאכה, חקלאות, תעשייה (בעיקר מפעלים לעיבוד תוצרת חקלאית וטחנות קמח ובניין), צווארון לבן, הוראה וחינוך. היו מהם גם בעלי אחוזות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא העיירה אנטופול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זה הכתיב העיקרי, אך לעתים נכתב אנטיפאלע.
  2. ^ יצא לאור בתל אביב תשכ"ז בדפוס הפועל המזרחי.
  3. ^ ספר תלת-לשוני בעברית, יידיש ואנגלית, שיצא לאור בתל אביב תשל"ב בידי "ארגון יוצאי אנטופול בישראל ובאמריקה".