אנטיגנוס איש סוכו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטיגנוס איש סוכו
דור בפתחה של תקופת הזוגות
רבותיו שמעון הצדיק
תלמידיו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן

אנטיגנוס איש סוכו היה תנא בפתח תקופת הזוגות. תלמידו של שמעון הצדיק, מנהיג רוחני בארץ ישראל, בימי בית המקדש השני. רבם של יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים וכן של צדוק ובייתוס.

על פי שמו, נראה כי מקום מגוריו היה אחת מהערים בשם שוכה (גם: "שׂכֹה") שהיו בארץ בימי קדם, אשר בתקופת בית שני נכתבו כנראה בצורה "סוכו" ‏[1].

מאמרו מופיע במשנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ג', ובו הוא מחנך לעבוד את ה' מאהבה ומיִּראָה:

"אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם".

כלומר, אף על פי שיש שכר לעתיד לבוא, עבודת ה' שלמה יותר כאשר היא נעשית מתוך אהבת ה', ולא לשם קבלת השכר. יחד עם אהבת ה' צריכה להיות יראה ופחד מפניו, מצד רוממותו וגדולתו.

שני תלמידים, צדוק ובייתוס, שעסקו בדבריו של אנטיגנוס, פירשו את דבריו באופן שגוי, כפי שמוזכר באבות דרבי נתן (ה, ב):

Cquote2.svg

אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו, והיו שונים לתלמידים, ותלמידים לתלמידיהם. עמדו ודקדקו אחריהן, ואמרו: מה ראו אבותינו לומר דבר זה? אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית? אלא - אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים - לא היו אומרים כך! עמדו ופרשו מן התורה, ונפרצו מהם שתי פרצות: צדוקין וביתוסין. צדוקים על שום צדוק, ביתוסין על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם, שלא הייתה דעתן גסה עליהם, אלא צדוקים אומרים: מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה, ובעולם הבא אין להם כלום.

Cquote3.svg

לפי הרמב"ם, ר' אלעזר בן חרסום היה הכהן הגדול בתקופתו של אנטיגנוס.

רבי חיים ויטאל מזכיר, שנקבר בדרך העולה מצפת לאבנית, סמוך לקברו של נתן דצוציתא. ב-2008, נחשף המקום על ידי קבוצת חסידי חב"ד, ושופצה על ידי ועד אהלי צדיקים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תנ"ך נזכרות לפחות שלוש ערים בשם "שׂכֹה" - בשומרון, בשפלת יהודה ובדרום הר חברון, וכולן השתמרו עד ימינו בצורה הייחודית "שוויכה". יש לציין כי מוכרת עד ימינו גם "ח'רבת סוויכה" בסמוך לתל א-נצבה בבנימין, אשר אפשר כי ממנה הגיע אנטיגנוס, בשל השתמרות האות סמ"ך בשם (שי"ן שמאלית בעברית לעולם תשתמר בערבית כשי"ן ימנית).