אנטרפרייז (CVN-65)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטרפרייז CVN-65
סמל אנטרפרייז (CVN-65)
USS Enterprise (CVN-65).jpg
נושאת המטוסים אנטרפרייז שטה באוקיינוס האטלנטי.
תיאור כללי
סוג אונייה נושאת מטוסים
צי הצי האמריקני
סדרה נושאות המטוסים מסדרת אנטרפרייז
סדרה קודמת קיטי הוק
סדרה עוקבת נושאות המטוסים מסדרת נימיץ
אוניות בסדרה 1
סמל הצי האמריקני
ציוני דרך עיקריים
מספנה ניו-פורט ניוס
הוזמנה 4 בפברואר 1958
הוכנסה לשירות 25 בנובמבר 1961
מצבה כיום הוצאה משירות ב-1 בדצמבר 2012
נתונים כלליים
הדחק 93,284 טון, 94,781 במעמס מרבי
אורך 342 מטר
רוחב 40.5 מטר בקו המים, 78.4 מטר באורך כללי
שוקע 12 מטר
מהירות 33 קשר (כ-62 קמ"ש)
גודל הצוות 5,828 (מקסימום)
3,000 אנשי סיפון (מתוכם 2,700 מלחים)
1,800 אנשי צוות אוויר (מתוכם 250 טייסים)
טווח שיוט טווח בלתי מוגבל; עד 25 שנים
הנעה 8 × כורים גרעיניים,

4 טורבינות קיטור
הספק כולל של 280,000 כוחות סוס

שריון 10 ס"מ של פלדה אחידה, מיגון בסיפון המראה, בהנגרים ובכורים
חימוש 2 × משגרי טילים קרקע-אוויר מדגם Sea Sparrow

2 × מערכות פלנקס
2 × משגרי טילים קרקע-אוויר מדגם RAM

מטוסים עד 90 מטוסים בסך הכל
מוטו ,We Are Legend
,Ready on Arrival
,The First, the Finest
Eight Reactors, None Faster
האנטרפרייז, מלווה במשחתת ובסיירת, בים התיכון, 18 ביוני 1964. על סיפון ההמראה מאיית הצוות של האנטרפרייז את המשוואה המפורסמת של איינשטיין - E=mc²

אנטרפרייז (CVN-65) הייתה נושאת המטוסים הראשונה בעולם המונעת בעזרת כורים גרעיניים והספינה האמריקנית השמינית הנושאת את השם אנטרפרייז. אנטרפרייז מכונה Big E, כמו קודמתה מימי מלחמת העולם השנייה (אנטרפרייז). עם אורך סיפון של 342 מטר, אנטרפרייז הייתה ספינת המלחמה הגדולה בעולם. צוות האנטרפרייז מנה למעלה מ-4,600 גברים ונשים. היא הספינה היחידה מסדרתה.

עד להוצאתה משירות ב-1 בדצמבר 2012, האנטרפרייז הייתה הספינה הוותיקה ביותר הנמצאת בשירות פעיל בצי האמריקני, למעט הקונסטיטושן - פריגטת מפרשים תלת-תורנית והאונייה המפורסמת ביותר בתולדות הצי. אנטרפרייז שירתה 51 שנים בשירות פעיל, יותר מכל נושאת מטוסים אמריקנית בהיסטוריה.

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנטרפרייז תוכננה להיות הראשונה מסדרה של 6 נושאות מטוסים, אולם עלויות בנייתה תפחו וגרמו לזניחת התוכניות לספינות נוספות מסוגה. היא הייתה לנושאות המטוסים הראשונה המונעת בדלק גרעיני. היתרון של הנעה בדלק גרעיני הוא הגדלת הטווח של נושאת המטוסים ללא כל צורך בתדלוק באופן משמעותי, סיפוק חשמל לכל הצרכים של הספינה, אי תלות בספינה מתדלקת ובתהליך תדלוק שמגביל את תמרוני הספינה אחת לכמה ימים, ופינוי מקום גדול בנושאת המטוסים לדלק מטוסים במקום לדלק לנושאת המטוסים, מה שמאפשר פעולה רבה יותר של המטוסים ללא תדלוק של הספינה. עם זאת כור גרעיני בנושאת מטוסים מציב אתגרים בבנית הספינה ובתחזוקה שלה, ומחייב הגדלת משקלה בשל לוחות עופרת מסיביים שנבנים מכל עבריו של הכור, כדי לחסום את הקרינה הגרעינית.

חימושה כולל 2 משגרי טילים של טיל קרקע-אוויר RIM-7 סי ספארו (Sea Sparrow) המשמש גם כטיל נגד ספינות, 2 מערכות פלנקס - תותחים אוטומטיים להשמדת טילים, רקטות וארטילריה בטווח קצר, ו-2 משגרי טילי נ"מ ימיים קצרי טווח מסוג RAM. עד שנות ה-80 צוידה האנטרפרייז במכ"ם מערך מופע שתוכנן כך שיוכל לעקוב אחרי מספר רב של מטרות אויריות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בינואר 1962 ערכה האנטרפרייז את הפלגת הבכורה שלה, במהלכה עברה סדרת מבחנים ואימונים שארכו כשלושה חודשים, במטרה לבחון את יכולותיה המלאות של הספינה.

משבר הטילים הקובני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-אוקטובר 1962 נשלחה האנטרפרייז למשבר הבינלאומי הראשון שלה. בעקבות החשיפה כי ברית המועצות מקימה אתרי שיגור לטילים גרעיניים בקובה, הורה הנשיא האמריקני ג'ון פ. קנדי להטיל על קובה סגר ימי ואווירי, ודרש מהסובייטים לפרק את אתרי השיגור. האנטרפרייז, מגובה בנושאות המטוסים אינדיפנדט, אסקס ורנדולף השתתפה בהטלת המצור כחלק מהצי השני. ב-28 באוקטובר המשבר הסתיים.

דרום מזרח אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1965 הצטרפה הספינה לצי השביעי של חיל הים האמריקני. חודש לאחר מכן, ב-2 בדצמבר, היא השתתפה לראשונה בקרב כאשר שיגרה מטוסי קרב מסיפונה כנגד הוייטקונג בביין הואה. באותו יום שיגרה האנטרפרייז 125 גיחות שהטילו 151 טון של פצצות וטילים על קווי האספקה של האויב. למחרת, ב-3 בדצמבר, שברה שיא כששיגרה 165 גיחות ביום בודד.

בינואר 1968 קיבלה האנטרפרייז פקודה לשייט במי דרום קוריאה בעקבות פרשת פואבלו, בה נלכדה ספינת ביון אמריקנית על ידי הצפון קוריאנים.

בבוקר של ה-14 בינואר 1969, התפוצץ טיל במטוס F-4 פנטום שחנה על הסיפון. בעקבות הפיצוץ הוצתו שריפות והתרחשו פיצוצים נוספים על סיפון ההמראה. השריפה גרמה למותם של 27 אנשי צוות ולפציעתם של 314 נוספים, ולהשמדתם של 15 מטוסים. האנטרפרייז נאלצה לעגון בנמל פרל הארבור לתיקונים, בעיקר של סיפון ההמראה.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1970-1969 חזרה האנטרפרייז למספנת ניו-פורט ניוס ועברה שם שיפוצים. בינואר 1971 היא השלימה מבחני ים לאחר שהותקנו עליה כורים גרעיניים חדשים, המכילים אנרגיה מספקת ל-10 שנים. לאחר מכן הפליגה לוייטנאם, לספק סיוע אווירי לכוחות האמריקנים והדרום וייטנאמים במלחמה.

באפריל 1975, האנטרפרייז, יחד עם עוד מספר ספינות מלחמה, הוצבה ליד וייטנאם לפעולות חילוץ אפשריות לאחר שהצפון וייטנאמים, תוך הפרה של הסכמי השלום של פריז, פלשו לדרום וייטנאם. ב-29 באפריל החלו האמריקנים במבצע לפינוי אזרחים אמריקנים ווייטנאמים מסייגון בעזרת מסוקים. במהלך המבצע שיגרה האנטרפרייז 95 גיחות של מטוסי קרב.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2003-2004 סיפקה האנטרפרייז סיוע אווירי לכוחות הקואליציה הלוחמים בעיראק. במאי 2006 סייעה למבצעים כנגד הטרור בעיראק ובאפגניסטן למשך חצי שנה. ב-19 בדצמבר 2007 חזרה האנטרפרייז לבסיס האם שלה בנורפוק, וירג'יניה לאחר שהייה של שישה חודשים במפרץ הפרסי.

בחודש אפריל 2010 הודיע הצי האמריקני כי עלות שיפוצה של האנטרפרייז תפח ל-655 מיליון דולר, ותוכנן להסתיים באותו חודש. שיפוצה ארך שמונה חודשים יותר מהמתוכנן, כשהעלות הכוללת מגיעה ל-662 מיליון דולר, כ-46 אחוז מעל לתקציב. הצי הצהיר כי האנטרפרייז תמשיך לשתי פריסות צבאיות נוספות במשך של 6 חודשים כל אחת, ולאחריהן תצא משירות פעיל ב-2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]